השינוי בשעת הצורך
נסיים בנידון מעניין הנוגע לגישה הכללית לשנות בדיבור במקום שמותר לעשות כן. בס' תורה לשמה (סימן שעא) כתב שגם במקום שמותר לשנות מפני השלום (או סיבות אחרות), יש להיזהר שלא לגרום בכך חילול ה'. יתרה-מזו, בים של שלמה (יבמות פ"ו, אות מו) כתב שאין לאדם להרבות להשתמש בהיתר של מפני השלום, וקרא על כך את דברי הפסוק (ירמיהו ט, ד) "למדו לשונם דבר שקר". כך מבואר גם בס' חסידים (תתרסא), שיש להימנע מלומר דבר שקר גם במקום שמותר, וכן כתבו השל"ה והארחות צדיקים (סוף פרק כב).
אולם בשאר פוסקים לא מצאנו הגבלה זאת, ומשמע שבמקום שמותר לשנות מפני השלום, אין הגבלה, הן מן הדין והן מצד המוסר, לעשות כן (הפרישה כתב שמצווה לשנות מפני הענווה או הצניעות).
אפילו במקום שהשקר עשוי להתגלות, כתב המאירי (כ, א) שאין לאדם לחוש לכך, אלא יזהר שיבינו השומעים ששיקר מפני דרכי שלום. אולם, יתכן שלא נאמרו הדברים אלא בנוגע לשינוי מפני השלום, שמצווה לשנות בו. במקומות אחרים, כגון בשינוי מפני הבושה או מפני הצניעות, יתכן שצריך אדם לחוש יותר שמא יתגלה שקרו, כי אין בשינוי משום מצווה, אלא משום היתר בלבד.
