היתר לשנות מפני ענוה
אולם, ישנם עניינים נוספים שמצאנו להם היתר לשנות. הגמרא (ב"מ כג ע"ב) מונה שלשה דברים שדרכם של תלמידי חכמים לשנות בהם: במסכת, בפוריא, ובאושפיזא. מכאן ניתן ללמוד כמה נושאים שמותר לשנות בהם מפני השלום.
רש"י מפרש שהשינוי ב"מסכת" מתכוון למתן תשובה בנוגע לידיעת התורה: "יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו, ואף על גב שסדורה היא לו יאמר לו לאו". רש"י גם מפרש את סיבת ההיתר: "ומדת ענוה היא". מכאן יש להסיק שמותר לשנות מתוך ענווה. על דרך זו מצאנו בגמרא (כתובות עז, ב) שרבי שמעון בר יוחאי נשאל אם נראתה קשת בימיו, והשיב בחיוב, למרות שלפי האמת לא נראתה הקשת כל ימי חייו. כפי שמסבירה הגמרא, בר יוחאי נהג במידת ענוה.
וכך פסק להלכה במשנה ברורה (סוף סימן תקסה) בנוגע למתענה תענית יחיד, שמותר לו לשנות ולומר לאחרים שאינו מתענה, מתוך מידת ענוה.
לשנות מפני הבושה
לדעת הרמב"ם (הלכות גזילה, יד, יג), השינוי של "מסכת" מתפרש בדרך אחרת: "כיצד: היה עוסק במסכת נדה, ואמר במקואות אני שונה, כדי שלא ישאלו אותו שאלות בענין נדה". כפי שביאר הלחם משנה, מותר למי שלומד מסכת נדה להשיב שלומד במסכת מקוואות, משום שחושש שמא ישאלוהו שאלות במסכת נדה ויבוא לידי בושה במה שאינו יודע להשיב. לדבריו, מבואר שמותר לאדם לשנות בשביל להציל את עצמו מן הבושה.
על דרך זו כתב בספר תתן אמת ליעקב (ה, יז) בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שמותר לבחור החוזר מפגישת שידוך, ונשאל אודות עסקו באותו הערב, להמציא סיפור בשביל לחסוך מעצמו אי-נעימות. כך הוסיף שם שמותר לאשה שיולדת בן לאחר הפלה, כך שאין הבן חייב בפדיון, לומר שהיא בת לוי, ובכך לחסוך מעצמה אי-נעימות.
עם זאת, בודאי שאינו מן הראוי שירגיל אדם את עצמו לשנות מן האמת בשביל לחסוך מעצמו אי-נעימות. מסופר (בספר בית יחזקאל) על החפץ היים זצ"ל שהיה מלוה כספים לאנשי עירו, והיו בהם שידע בהם שאינם נאמנים להחזיר הכספים. החפץ חיים לא רצה לשקר, ולומר להם שאין לו כסף להלוותם, ולכן היה מפקיד את כל כספיו בידי חתנו, ר' צבי. כך, כשהיה מגיע אליו לוה הגון, היה שולחו לחתנו לקבל את ההלוואה, ואם לאו, היה אומר לו את האמת: שכעת אין לו בביתו שום כסף. ניתן ללמוד שהחפץ חיים לא סמך על מצב של אי-נעימות (ואפילו שלום) בשביל לשקר ללווים, אלא הקפיד לאכוף את הבעיה על-ידי נתינת הכסף לחתנו.
סיפור נוסף בעניין דומה מסופר (((ס' תתן אמת ליעקב, פ"ג, אות פא))) על האדמו"ר מגור, הבית ישראל זצ"ל. כשהביא לו מקורבו לולב ששילם הרבה כסף בשעתו עבורו (ארבעים ל"י), שאלו הרבי כמה שילם. הלה חשש לומר את האמת, כי פחד מקפידתו של הרבי, שהתנגד להפקעת השערים, ורצה לענות ששילם רק עשרים, כי בכלל מאתים מנה. טרם ענה, אמר לו האדמו"ר זצ"ל, הרי התורה כתבה בפירוש "מדבר שקר תרחק" והכוונה להתרחק נם מחיפוש היתרים!
עוד היתרים לשנות בדיבור
ההיתר השני המבואר בגמרא (פוריא) נוגע לדרכי צניעות, כמו שכתב רש"י: "שימשת מטתך, יאמר לאו, מדת צניעות הוא". מכאן למדים אנו שמותר לאדם לשנות בדיבורו משום סיבת צניעות.
השלישי (אושפיזא) פורש ע"פ רש"י כהיתר הנוגע להצלת ממון חבירו. כמבואר בגמרא (נדרים כז, ב), מותר לשנות בדיבור גם לצורך הצלת ממון עצמו, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו"ד, סימן רכב, סעיף טו). אולם, אם כי מותר לשנות לצורך הצלת ממון, הרי שאין בכך מצווה, וכמו שכתב הרי"ף (ב"מ, שם) שבניגוד ל"מפני השלום", בשלשת העניינים המוזכרים בגמרא מותר לשנות, אך איך מצווה בדבר.
בהקשר זה, מסופר (טובך יביעו, פרשת משפטים) על ראש ישיבת סלבודקה, ר' מרדכי שולמן זצ"ל, שהיה סמל חי למידת האמת. פעם אחת הדפיסה הנהלת הישיבה פנקסי "בלנקים" עם ציור של הישיבה בנבעת רוקח. כשראה ראש הישיבה את הפנקסים, ציווה להשמידם, ואסר את השימוש בהם, בהצביעו על שני העצים שצוירו ליד היכל הישיבה. "בישיבה שלנו אין עצים כאלה ליד אולם בית המדרש, ואם כן מי זה שהעלה בדעתו שאפשר לצייר דבר שאינו קיים". אמר, ולא עזרו כל נסיונות השכנוע של ההנהלה על ההפסד הכספי הגדול שייגרם בכך: "מפנקסים כאלה שיש בהם שמץ של שקר, לא תרוויח הישיבה
פירוש אחר לעניין "אושפיזא" ניתן בס' ארח מישרים (סימן ט, ס"ק ה). לדעתו, למדנו מכאן שאם מזמינו חברו לאכול אצלו, והוא אינו רוצה מאיזו סיבה שתהיה, יכול למצוא סיבה אחרת לסרב. על דרך זו מצאנו בגמרא (תענית יב) בר' יוחנן שהיה משתמט מלאכול אצל הנשיא.
