לתרומות לחץ כאן

פרשת תולדות – האמת והשקר בהלכה

כיצד מרקדים לפני הכלה

מקור חשוב ומעניין בנוגע הן לעיקר האיסור לשקר, והן להיתר לשנות מפני השלום, נמצא בדברי הגמרא בכתובות (דף יז, א), המצטטת מחלוקת בין ב"ש לבין ב"ה בדרך הראויה לשיר לפני הכלה: "תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים 'כלה כמות שהיא'. ובית הלל אומרים 'כלה נאה וחסודה'".

הגמרא מבארת שב"ש חששו מלשבח את הכלה בחינם משום איסור שקר: "אמרו להן בית שמאי לבית הלל הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה 'כלה נאה וחסודה', והתורה אמרה 'מדבר שקר תרחק'?" הגמרא ממשיכה להביא את תשובת בית הלל לבית שמאי: "אמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו – הוי אומר, ישבחנו בעיניו".

אולם, הגמרא אינה מבארת איך ב"ה ענו לקושיית ב"ש של איסור "מדבר שקר תרחק". במסכת כלה (פרק י) מקבלת תשובת בית הלל תוספת נופך: "וב"ה אומר כי אמר רחמנא מדבר שקר, משום ונקי וצדיק, הא לקיומי שפיר דמי". נראה שהכוונה בכך היא כמו שהזכרנו מדברי היראים: איסור "מדבר שקר תרחק" מתייחס לגרם היזק לאחרים, כהמשך הפסוק "ונקי וצדיק אל תהרוג". בניגוד לכך, למטרה חיובית (לקיומי), המדבר דברי שקר אינו עובר על איסור "מדבר שקר תרחק".

אולם, הראשונים, שאף הם התייחסו לשאלת חריגת דברי ב"ה מהאמת האובייקטיבית, ביארו את דברי ב"ה בדרך אחרת. לדעת הריטב"א (חידושים, שם) ב"ה התירו את הדבר מפני דרכי שלום – ועל דרך זו כתבו עוד ראשונים (ראה סמ"ג; הסמ"ק; בשערי תשובה, שער ג, אות קפא). מדבריהם משמע שאלמלא ההיתר של דרכי שלום, באמת לא היה היתר של שירת "כלה נאה וחסודה" בפני הכלה, שכן דבר זה נוגד את עיקרון "מדבר שקר תרחק".

לדבריהם, הרי שאיסור "מדבר שקר תרחק", לכל הפחות ברמה של איסור דרבנן, נאמר אפילו שלא במקום נזק, ושלא בבית הדין.

הרחבת העיקרון של שינוי מפני השלום

הגמרא (יבמות סה, ב) מלמדת ש"מותר לשנות מפני השלום", ויתרה-מזו, "מצווה לשנות מפני השלום". אמרות אלו נתמכות ממספר אסמכתאות: בני יעקב, שהורו ליוסף בשם אביהם שיסלח להם על עוון מכירתו, למרות שיעקב לעולם לא ציווה להם על כך; ציווי הקב"ה לשמואל שיאמר שמטרת נסיעתו היא לצורך זבח לה', ולא לצורך משיחת דוד למלך; ודיבור הקב"ה לאברהם, שציין את דברי שרה כמי שאמרה "ואני זקנתי" במקום אמרתה המקורית, "ואדוני זקן".

האם מותר לשנות מן האמת לצורך מטרות חיוביות נוספות, או שמא ההיתר של "מפני השלום" מוגבל לצורך זה בלבד? הדוגמאות הנ"ל מתייחסים, אכן, למצב הטומן בחובו חשש של ריב ומדון. אולם, מדברי הריטב"א ושאר ראשונים הנ"ל, שהתייחסו לדברי בית הלל בעניין "כיצד מרקדים לפני הכלה", למדנו לכאורה שניתן להרחיב את ההיתר לשנות מפני השלום.

לכאורה, המקרה של שמחת חתן וכלה אינו מהווה דוגמא מובהקת של "מפני השלום", שכן לא מדובר בחשש של מריבה או קטטה שעשויה להתפרץ בין הבעל ואשתו החדשה, אלא בהזדמנות לחבב את הכלה על החתן. עם זאת, בית הלל התירו את שירת "כלה נאה וחסודה", חרף הסטייה מהאמת האובייקטיבית, מפני דרכי שלום. מכאן, לכאורה, יש ללמוד שניתן להרחיב את הכלל לפיו ניתן לשנות מפני השלום גם למקרים של "ריבוי שלום", ואולי גם לעוד מטרות חיוביות, ולא רק במקום חשש ריב ומדון.

מאידך גיסא, עיון בדברי הפוסקים מגלה שלא דרכו בדרך זו, אלא הבינו שההיתר לשנות מפני השלום מתייחס אך ורק למצבים של "שלום" כפשוטו. לדעתם, ההיתר בדברי בית הלל תלוי בנסיבות מיוחדות. הט"ז (אה"ע, סימן סה, ס"ק א) ביאר: "וזה הלשון יתפרש על הכלות, שאפילו חיגרת או סומא יש עליה חוט של חסד בעיני חתן שלה, כי אלמלא לא מצאה חן בעיניו לא נשאה, דהא צריך לראות את הכלה תחילה". לדבריו, ההיתר לשבח את הכלה לא נתפס (לדעת ב"ה) כדבר שקר, משום שיש בו פן של אמת – הכלה היא אכן "נאה וחסודה" בעיני בעלה, ודי בכך להציל את האמרה מאיסור "מדבר שקר תרחק". על דרך זו כתבו הפרישה (שם) והבית שמואל (שם, ס"ק ב): "אע"ג דכתיב מדבר שקר תרחק, יש לתרץ דבריו שהיא נאה במעשיה" ((וכן כתבו המהר"ל (נתיב האמת, ב) והערוך השולחן (אה"ע סימן סה). ויש מקור לדבר במסכת כלה (פרק י), שב"ה משיבים לבית שמאי "דלמא נאה במעשיה, נאה מבתי אבות, וחסידה בדנפשיה".)).

לדעת מפרשים ופוסקים אלו, מבואר שאילו היה בדבר שקר גמור, היו מודים בית הלל שאין היתר לשבח את הכלה כ"כלה נאה וחסודה". ומכאן שאין להרחיב את ההיתר (והמצווה) של "מפני השלום" מעבר למשמעותו הפשוטה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *