שלום רב.
מנהלת בסופרמרקט שבו מוכרים שעונים מיוחדים (עולים המון כסף).
בא אדם אחד לתקן את השעון שלו שקנה שם. עברו שלוש שנים ולא בא. לא יודעים אם הוא יהודי או גוי. המנהלת התקשרה לביתו ואין עונה. כתבה לו לבוא ולקחת השעון שלו ואין עונים בביתו.
מה עשתה? המנהלת אמרה עברו שלוש שנים ואף אחד לא בא , לקחה השעון ונתנה אותה לבן שלה לדורון ביום חתונתו.
השאלה היא:
-האם המנהלת עוברת על שלא השיבה השעון
-האם הבן עובר אם מתכשט בשעון שאינו שלו.
-באזה אופן השעון יהיה מותר בקיניין (שינוי, יאוש..)
תודה לכם.
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
אם רוב הלקוחות בסופרמרקט הם גויים מותר לקחת את השעון ללא חשש.
גם אם רוב הלקוחות הם יהודים, אם השעון נראה כחדש (אחרת לא היה ניתן לתת במתנה לחתונה), יש אפשרות לברר כמה עולה שעון כזה לאחר שעבר תיקון ושהבן או האמא ירשום בפנקס שהוא חייב כסף זה למאבד השעון ולשמור את הפנקס עד שיבוא אליהו הנביא שיורה למי לשלם הכסף והאם חייב בכך.
מקורות:
לאחר שלוש שנים ברור שהבעלים התייאשו (עיין שו"ע חו"מ סי' רס סעיף א). אבל השעון הגיע לרשות המנהלת לפני ייאוש ובאופן זה אין מועיל ייאוש. אלא שיש לעיין אם הייאוש מועיל לבן שהוא יהיה רשאי להחזיק את השעון לעצמו, כיון שהמנהלת התכוונה לקחת את השעון לעצמה, ממילא דינה כגזלן, והבן דינו כמי שקנה מן הגזלן לאחר ייאוש. אמנם, בקצות סי' שסא סוף סק"ב משמע שאם הגזלן מחויב בשמירה שוב אינו מועיל ייאוש, ובנידון דידן הרי המנהלת התכוונה בהתחלה להחזיר את האבידה וממילא התחייבה כבר בחיובי שמירה כדין שומר אבידה ושוב אינו מועיל ייאוש. ואפילו לפי מה שחולק בשו"ת פרי יצחק ח"ב סי' סה אות ה על הקצות וסובר שרק אם מתכוון לשמור אין ייאוש ואינו די במה שמחויב שמירה, מכל מקום בנידון דידן הרי מסתמא הבעלים התייאשו כאשר עדיין המנהלת התכוונה לשמור והייאוש לא חל באותו זמן ויש לעיין אם הייאוש יכול לחול לאחר מכן. ובגמ' ב"מ דף דף כו ע"ב וכן בשו"ע חו"מ סי' רנט סעיף א מבואר שאם המוצא אבידה התכוון להשיב ולאחר ייאוש התכוון לגוזלה עובר רק משום 'השב תשיבם' ולא משום 'לא תגזול', אלא שברש"י שם משמע שאינו עובר בלאו של 'לא תגזול' אבל גם אינו קונה את האבידה בייאוש ובתוספות משמע שקונה בייאוש ואם כן הבן שלא התחייב בהשבה אינו עובר על כלום.
דין אבידה במקום שרוב העוברים גויים מבואר בשו"ע חו"מ סי' רנט סעיף ג.
אבידה שמצויה בשוק ניתן לשום לקנות לעצמו וכדין תפילין המבואר בשו"ע חו"מ סי' רסז סעיף כא. אבל חפץ משומש בדרך כלל שווה לבעלים יותר מהמחיר בשוק, אם כן אין היתר למכור אלא אם כן המציאה מתקלקלת. בשו"ת פאת שדך ח"א סי' קס מביא שיש אומרים בשם החזון איש שבזמנינו שקשה מאוד להשיג את הבעלים באמצעות הכרזה, מותר למכור הכל, והוא מפקפק על שמועה זו. אבל בנידון דידן שייתכן שהבן יכול לקחת לעצמו חינם כיון שהגיע לידו לאחר ייאוש, ודאי ניתן להקל.
