לתרומות לחץ כאן

פרשת וירא – גדרים והלכות במידת סדום

יחסי שכנים

ביחסי שכנים רבו השאלות בתחום של מידת סדום, כגון השימוש בחלקי רכוש משותף שרק לאחד הדיירים יש אפשרות של שימוש בהם (גג, או חלל, וכדו'), או הוצאות זיזים ופיגומים, וכדו'. השאלה היא אם יכול אחד השכנים לטעון שרק הוא יכול ליהנות מהרכוש, ולכן מניעת שימושו ע"י שאר השכנים אינה אלא מידת סדום.

בכך צריכים לדון כך מקרה לגופו. בנוגע לסינופו של גג או חלל לדירה פרטית, הרי שהסינוף פוגע בעצם הבעלות של השכנים, ודומה למה שאין כופים על בעל הבית שידור אחר בביתו, גם במקרה שאין חסרון (ראה בהערת שוליים 3). לכן, אין רשות לשכן לסנף חלל או גג לרשותו, גם במקרה שאין השכנים האחרים יכולים להשתמש בו, והטעם בזה משום שסינוף החלל הרי הוא מעשה של "הסגת גבול" שכל דבר שאדם בונה ועושה מצב שאחרים לא יוכלו להשתמש בו נחשב כהסגת גבול.

אולם, במקרה של הוצאת זיז בחצרו של חברו, הרי שאין כאן אלא שימוש זעיר שאינו מחסר ולא מידי, וייתכן שניתן לכפות את הבעלים על כך. וכך מצאנו בשו"ע (חו"מ, סימן קנג, סעיף יג) שרשאי אדם להעמיד סולם בחצר חבירו בשביל לעלות לעליה, ואין בעל החצר יכול לעכבו, משום שאין לו שום הפסד בדבר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *