בס"ד
המניין שלנו מתחיל ב 6:50 בבוקר.
אני מתפלל על הסדר כולל העמידה וחזרת הש"צ. אחרי הקדושה אני שומע את החזרה אבל מתקדם בתפילה בחלקים שאחרי הש"צ, מאחר ואני כהן אני עולה לדוכן עונה "מודים דרבנן" ומברך את הקהל . כאשר הש"צ מתחיל וידוי /אשרי , אני כבר ב"קווה" ומסיים את התפילה לפעמים שהציבור כבר מגיע לקדושא דסידרא , אני מסיים ונאלץ לצאת מבית הכנסת קודם סיום התפילה לעבודה.
האם אני נוהג נכון ,מאחר ויש לי אילוץ של הסעה?
בתודה
תשובה:
אני מבין מדבריך שיש באפשרותך להשאר בבית הכנסת עד שהקהל אומרים קדושה דסדרא, אלא שאתה מעוניין לסיים באותה שעה את תפילתך ולכן אתה משלים את סיום התפילה בעת חזרת הש"ץ.
נראה שההנהגה הראויה היא בעת חזרת הש"ץ להקשיב לתפילת החזן ולא לעסוק בשום דבר אחר בינתיים, ואף אם תאלץ על ידי כך לצאת מהתפילה מיד לאחר קדושה דסדרא ולהשלים את שאר חלקי התפילה בהסעה.
מקורות:
ראה שו"ע סי' קכד סעי' ד: "כשהש"ץ חוזר על התפילה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזון ולענות אמן". וראה משנה ברורה שם שיש להזהר שלא לעסוק באותה שעה בלימוד או בתחנונים, אפילו אם הוא מכוין לענות אמן בסיומה של כל ברכה! וראה בכף החיים שם סעי' א, שעל פי גדולי המקובלים גדולה מעלת חזרת הש"ץ יותר מהתפילה בלחש!
אמנם, בשו"ת הרמ"ע מפאנו [הובא בכף החיים שם] כתב שאין למחות באלו העוסקים בתחנונים בעת התפילה כיון שהם עונים אמן על כל הברכות. אולם, דעתו לא התקבלה בין הפוסקים, כמבואר במגן אברהם שם. וע"ע ס' יסוד ושורש העבודה שער ה פ"ו שהאריך בזה. וראה שם עוד בכף החיים, שאין לקב"ה נחת רוח מתחנונים או לימוד זה.
בפרט יש להקפיד על כך כשהמנין מצומצם, לפי שאם אין עשרה המאזינים לחזן ועונים אמן על כל ברכותיו, קרוב הדבר שכל ברכותיו לבטלה [שו"ע שם].
ומכל מקום יש להזהר שלא לצאת לפני קדושה דסדרא כמבואר במשנה ברורה סי' קלא, ובשעת דוחק גדול יש לומר אותה לפני היציאה.
כמו כן, יש להזהר מאוד שלא לשכוח להשלים לאחר מכן את חלקי התפילה החסרים, לפי שגדולה מעלתם עד למאוד, ועל פי הקבלה כל ירידת השפע ךד' עולמות אבי"ע [אצילות בריאה יצירה עשייה] היא על ידי ד' חלקים אלו – קדושה שיר של יום קווה ועלינו לשבח.
