.
אנשי יריחו היו |
ביאורו וסברתם |
למה מיחו או לא מיחו בהן חכמים |
מרכיבין דקלים בי"ד ניסן |
שזנו הדקל בדבר שיתקיים א"נ הרכיבו זכר בנקבה דס"ל דהוי דה"א [צל"ח] או דל"ה מלאכה גמורה [רש"י מנחות] או מדהוי חוץ לירושלים ופטורין מק"פ [מאירי] |
לא מיחו היות ועשו זה על סמך דין נכון אע"פ שלדינא חלקו עליהן |
כורכין את שמע |
לא היו מפסיקין בק"ש לרש"י בין אחד לואהבת לתוס' בין שמע להשם א"נ סמכו היום לעל לבבך א"נ שלא אמרו בשכמל"ו |
לא מיחו, כיון דמרע"ה ג"כ לא אמר בשכמל"ו |
גודשין לפני העומר |
דלא חששו שמא יבוא לאכול ממנו |
לא מיחו, דאין חשש כ"כ דבדילי |
|
|
|
מתירין גמזיות של הקדש |
דסברי אין מעילה בגידולין |
מיחו, דאסורין בהנאה מדרבנן |
אוכלין תחת הנשר בשבת לעולא לרש"י נפלו בשבת מן האילן על המכבדות |
לא גזרו שמא יעלה ויתלוש ולית להו גזירת פירות הנושרין וגם לית להו איסור להשתמש במחובר |
מיחו, דגזרו שמא יעלה ויתלוש מחמת גזרת פיהנ"ש כשהן בגובה דשם מצויין נמי מחוברין אבל כשנפל למטה ליכא גזרת פיהנ"ש |
ולתוס' נפלו מער"ש על המכבדות ובשבת נפלו משם לארץ |
אית להו גזרת פיהנ"ש כשנפל בשבת ואית להו איסור השתמשות במחובר אבל ל"ג כשנפל מן המכבדות לארץ |
גזרו אף בכה"ג שנפלו תלושין מהמכבדות לארץ בשבת שמא יעלה ויתלוש |
אוכלין תחת הנשר בשבת לרבין |
דמוכן לעורבין הוי מוכן לאדם ולכן מותר בשל בין הכיפין [אבל בשל מכבדות אסור שמא יעלה ויתלוש] |
אף של בין הכיפין אסור דמוכן לבהמה ל"ה מוכן לאדם [אבל מצד פיהנ"ש לית להו בבין הכיפין לרש"י. ולתוס' כן ס"ל גזרה זו עכ"פ כשנפלו בשבת] |
נותנין פאה לירק [מלפת, ולר"ש גם מכרוב ולרי"ו גם מקפלוט] |
דס"ל מכניסו לקיום ע"י ד"א חייב בפאה |
מיחו, שהעניים לא יאכלו טבל |
|
|
|
חזקיה מלך יהודה |
|
|
גירר עצמות אביו וכו' |
משום כפרה ואף להר"מ שאסור לבזות אביו רשע מ"מ לאחר מיתה [דהוי דרבנן] שאני תפא"י |
הודו לו חכמים |
כתת נחש נחושת |
לפי שהיו טועין אחריו |
הודו לו חכמים |
גנז ספר רפואות |
שלא היו לבם נכנע ולהר"מ שלא יטעו בע"ז |
הודו לו חכמים |
קצץ דלתות היכל וכו' |
לשחד מלך אשור |
לא הודו לו מפני ביזוי המקדש |
סתם מי גיחון |
שלא יוכלו האויבים לשתות |
לא הודו לו שהיה לו לבטוח בד' |
עיבר ניסן בניסן |
ר"ל בל' אדר. ועשה כן מפני שהיו הרבה טמאין שלא יכלו ליטהר בזמן |
לא הודו לו דס"ל אין מעברין ניסן ביום שראוי להיות ניסן |