בס'ד
סבתי ילידת גרמניה פרנקפורט נפטרה בגיל מבוגר 98 והותירה שני בנים יראים ושלמים מתמידים, השבעה נגמר לקראת סוף בין הזמנים והבנים רצו לגמור לפנות את הדירה מהר, ועל כן מיד כשחזרו מהבית החיים נגשו למלאכה. שניהם בני 65 ונשותיהם כגילם, הנשים עבדו בחדר שינה לפנות בגדים ותכשיטים ועבדו פחות או יותר יחד על כל בגד [שרובם לא התאימו מבחינת המידות לבני המשפחה] שקי ענק לפח קופסא לגמ'ח ומקצת הלך לבית הבן הראשון או השני וכן בתכשיטים בדקו מה פשוט שלחו לגמ'ח מה לא במודה היום שלחו לפח ומה יקר באמת חילקו ביניהן.
אני הנכד הייתי שם לעזור להם טכנית [להביא שקיות וקופסאות, להשליך הזבל, להדביק לקשור וכו'.
ומכיון שכבר הייתי שם לקחתי בשקט ממה שהם זרקו לפח ולגמ'ח דברים שהי' נראה לי שאולי בכל אופן מתאימים בבית שלי, וכך מצאתי את עצמי בסוף השעות חוזר הביתה עם שקית ובה תכשיטים צבעוניים מעץ ברזל נירוסטה פנינים מדומים וכו',
פתאום עלה בדעתי אולי בכל אופן יש כאן דברי ערך, ובדקתי ואמנם כן יש תכשיטים עם חותמת 925 ויש עם 835 וכן לקחתי שרשרת שהיו בה שני יהלומים לצורף שבדק עם המכשיר שהם אמיתיות בשוי 30/40$ כל אחד.
שאלתי האם זה שייך לי?
הסברא הפשוטה שלי דבשלמא אילו הם לא היו בודקים כלל יש כאן אבידה אך כיון שהם כן בדקו אלא שהחליטו לסמוך על עצמם ולא להעמיד אדם שבקי בכל הפרטים הרי יש כאן הפקר!
בנוסף למחרת שאלתי את אחד הבנים בדקתם אם יש דולרים בכיסים ואמר לא שאלתי אם אמצא שם אמר לי קחם לעצמך, אולי גם זה סברא
אבקש לידע את עיקר הדין
בתודה מראש בשם אחי השואל
תשובה:
מותר לך לקחת הכל לעצמך. היורשים העדיפו לבדוק בזריזות כדי לפנות את הדירה בהקדם, או כדי לחסוך את הטרחא להוביל את הכל לדירה שלהם כדי לבדוק ביסודיות, הם משוכנעים שעדיף לנהוג בצורה זו, וממילא הכל מוגדר כאבידה מדעת.
אם היית מוצא דבר יקר ערך של מאות או אלפי דולרים, היה מקום לחשוש שאולי זרקו בטעות, וגם את זה היית רשאי לקחת לעצמך אם היית מוציא את השקית מתוך מיכל האשפה סמוך לשעה שמגיעים לפנות את האשפה.
מקורות:
כל דבר שאמור להילקח בחשבון אינו בגדר טעות. עיין ברמ"א חו"מ סי' רס סעיף יא שאשפה העשויה לפנות היא בגדר אבידה מדעת. לכאורה נראה שסמוך לפינוי האשפה כאשר אין זמן לבעלים לבוא ולהוציא, הרי זה בגדר אבודה ממנו ומכל אדם ונעשה הפקר גם ללא ייאוש, עיין שו"ע שם סי' קנט סעיף ז.
פרט נוסף שלא נזכר בשאלה הוא שבחדר השני עברו הגברים על חפצים אחרים כלים ספרים וכו' ושם הם בדקו היטיב כל כלי שהי' צד שהוא מכסף אם יש חותמת 925 או לא, וא"כ י"ל עכ"ר היו בטוחים שגם הנשים בודקות כן, וא"כ שמא מוכח שאין כאן אבידה מדעת כי הבעלים לא ידעו?
בתודה מראש
העובדה שלפעמים הגבר נוהג אחרת מאשתו אינו אומר שהוא אינו סומך עליה. בדרך כלל הגבר נוהג בצורה מסוימת והוא יודע שאשתו נוהגת קצת אחרת ואף על פי כן הוא סומך עליה ועל שיקול דעתה והוא מעדיף שהיא תפעל לפי הבנתה מבלי לשאול אותו על כל פרט. כך בין אדם לאשתו וכך גם בין מעביד לעובד. הדין הוא בשו"ע חו"מ סי' קפב סעיף ד שחזקה על שליח שהתמנה בפירוש בין לתיקון ובין לעיוות.
השאר תגובה