שלום רב,
במקצועי אני רואה חשבון ועובד כשכיר במשרד רואי חשבון. בהתאם לחוקי המס בישראל יש צורך לחייב בריבית כל יתרת חובה בחברה שאינה יתרת חובה שוטפת במהלך העסקים הרגיל של העסק, לדוגמא בעלים שלקחו כספים מהחברה והם נמצאים ביתרות חובה וכן עובדים או כל אחד אחר, ומנגד יש צורך לזכות בריבית יתרות זכות בעלות אופי זהה בחברה.
לעיתים אף מתקבלות הלוואות בחברה מאנשים פרטיים או מהבעלים או שהחברה נותנת הלוואות לאנשים פרטיים עם ריביות מובנות.
לצערי אין מדובר באנשים שעושים היתר עסקה.
האם יש בדברים הנ"ל בעיות הלכתיות ואם כן מהם הפתרונות ההילכתיים שאני יכול ליישם במגבלת עבודתי כשכיר במשרד?
תודה מראש
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
לגבי הלוואות שהבעלים לוקחים מהחברה, אם רק הם הבעלים ואין שותפים נוספים, אין שום בעיה של איסור ריבית.
לגבי הלוואות שהחברה לוקחת מאחרים, אם מדובר בחברה בע"מ יש סוברים שאין איסור ריבית, ומשום שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אין עליך איסור לסייע.
לגבי הלוואות של אנשים פרטיים מהחברה, או אפילו של הבעלים אם יש שותפים נוספים בחברה, אם הלווים אינם שומרי תורה ומצוות, ניתן גם להקל ולומר שדינם כמומרים שמותר להלוות להם בריבית.
אם הלווים הם שומרי שבת וכשרות, אלא שלא ידוע להם על איסור ריבית, יש להעיר להם שעליהם לערוך היתר עיסקא (גם אם לא נעים להעיר וצריך להתאמץ בשביל כך). אם אין אפשרות לדעת אם הם שומרי שבת או שאין אפשרות להעיר להם שיחתמו על היתר עיסקא עם החברה, ניתן להתיר בדוחק רב כדי שלא לאבד את הפרנסה.
מקורות:
הלוואה מבעלי החברה אינה מוגדרת כלל כהלוואה, כיון שהכסף לא עבר מרשות לרשות. גם אם יעלה על הדעת להתייחס לחברה כגוף בפני עצמו, הרי גוף זה אינו יהודי ואין בו איסור ריבית.
לעניין הלוואה לחברה בע"מ עיין עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' א ועיין שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' סב-סג.
לעניין אם מחללי שבת מוגדרים כמומרים או כתינוקות שנשבו לעניין איסור ריבית עיין בשו"ע יו"ד סי' קנט סעיף ג ורמ"א וש"ך שם. ועיין גם בקובץ עומקא דדינא ח"ב עמוד 235.
לעניין איסור מסייע כאשר יש חשש שיאבד את פרנסתו, עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק יט סי' לג אות ה-ו. כאשר לא ידוע זהות הלווים יש גם צד להקל מחמת הספק, אם כי הדבר ידוע שיש הרבה שומרי שבת וכשרות שאינם מודעים לאיסור ריבית.
