|
|
לר' דימי לפרש"י |
ולפי אביי דלמ"ד היתר מצטל"א נוהג בכה"ת |
|
לר"א גם בחמץ היתר מצטל"א |
דמשמע דר"א מחייב אף באוכל רק כזית א' מהתערובת. ולא אסר מטעם טעכ"ע [דמרש"י מה. נ' דר"א לא ס"ל כן] או דל"ש טעכ"ע כבעה"מ דהוי טעם קיוהא |
|
|
קו' הגמ' דשום ושמן שנגעו בטבו"י למה לא בטל ברוב |
אף דטעכ"ע מה"ת מ"מ לע' טומאה בטל ברוב תוס' בכורות כב:והיינו דטעם אינו קובע הממשות ונמצא שלא נגע בתרומה. ומצד דימוע סק"ד דדימוע דרבנן. [ולתוס' מיירי שאינו מעורב דניכר וקו' הגמ' אינה מצד ביטול ברוב] |
|
|
תי' הגמ' דלא בטל משום דזר לוקה עליו בכזית |
דדימוע מה"ת וכיון שכן שייך שזר ילקה ע"ז אם יאכל הכל משום דיש בו כזית בכא"פ ותו לא בטל אף לע' טומאה וצ"ע ל"ל אמר משום טעכ"ע לר"ת ורש"י דטעכ"ע מהפך ואולי גם לרש"י טעכ"ע לא מהני לגבי טומאה כנ"ל |
זר לוקה על כזית א' דאתי כמ"ד היתר מצטל"א |
|
קו' הגמ' מכותח הבבלי למה פוטרין חכמים |
דמשמע דאף באכל כל התערובת שיש בו כזית בכא"פ פטור |
|
|
תי' הגמ' |
דליכא כזית בכא"פ [ומצד ח"ש בתערובת י"ל דמותר מה"ת. וצ"ע להריטב"א וב"י תמ"ב דח"ש בתערובת הוי מה"ת. ומצד טעכ"ע צ"ל דהוי רק קיוהא] |
ולאביי לק"מ דאתיא כמ"ד דלא ס"ל היתר מצטל"א |
|
הקו' מב' קדירות דאמרי' שאני אומר |
דאי יכול לבוא לידי מלקות ע"י אכילת כל התערובת ויש כזית בכא"פ איך אפשר להקל ולומר שאני אומר. וצ"ע ל"ל נאסר בלא"ה מה"ת מצד טעכ"ע |
ולאביי ל"ק כנ"ל |
|
הקו' מב' קופות דאמרי' שאני אומר |
כנ"ל דמיירי נמי מבא"מ ואז לא בטל מה"ת, תוד"ה איתבי'. אכן ע' רמב"ן חולין צח: מסתפק אולי מיירי מב"מ |
ולאביי ל"ק כנ"ל |
