|
לרבה אית ליה הואיל |
לר"ח לית ליה הואיל |
האופה מיו"ט לחול |
אין לוקה כ"ז שראוי לאורחין ומ"מ אסור מדרבנן [ר"ן] כדמוכח מזה דבעי ערו"ת וע"ע בה"ל ריש סי' תקכ"ז |
לוקה |
האופה לגוי או לבהמה |
אין לוקה אבל עובר מה"ת על עשה דלכם |
לוקה |
הטעם דמהני ערו"ת |
דמה"ת מהני הואיל [ושרי רק היכי דשייך הואיל] |
דצרכי שבת נעשין ביו"ט מה"ת |
ההיתר לשחוט מסוכנת |
דהתירו לסמוך על הואיל במקום פסידא אף בלא גמר דעתו לאכול |
רק בגמר דעתו לאכול כזית |
למה אין עושין לחה"פ בער"ש כשחל יו"ט בער"ש |
אסור מה"ת דליכא הואיל [אף שיכול לפדות מ"מ לא שכיח תוד"ה ולר"ש, או דע"י מעשה ל"א הואיל. מהרמ"ח] |
מה"ת מותר אבל מדרבנן אסרו דשבות רחוקה לא התירו |
ולרשב"ג למה נאפה ביו"ט ער"ש |
דס"ל הואיל דיכול לפדותו אף דלא שכיח. תוס' שם |
דס"ל שבות רחוקה נמי התירו |
למה שתי הלחם אין נאפות ביו"ט |
משום דלא חזי מיד אחר האפייה [כל זמן שלא נשחטו כבשים]. רש"י אבל בתוס' ד"ה ואי שפי' בענין אחר |
דנתמעט מלכם ולא לגבוה |
ולרשב"ג למה נאפה ביו"ט |
דס"ל הואיל דיכול לפדותו כנ"ל |
דלא דרש לכם ולא לגבוה |
החורש ביו"ט אי לוקה |
אינו לוקה אלא בדלא חזי לכיסוי הדם |
לוקה בכל ענין |
המבשל גיד בחלב ביו"ט |
אינו חייב משום הבערה |
חייב גם משום הבערה [אי לית ליה מתוך] |
אי עובר בב"י על חלה שהחמיצה |
לגירסתנו מו: יש צד דעובר מצד הואיל ואי בעי מיתשיל אבל לרש"י מח. ודאי אינו עובר מטעם זה [אא"כ נסבור טוה"נ ממון] |
אינו עובר |
אי מותר לאפות עיסה טמאה הטבולה לחלה |
לרמב"ח מח. [וכ"פ הרי"ף ותוד"ה רבי] מותר הואיל וכל חדא וחדא חזי לה ולר' שישא בדר"א אינו מוכרח דכאן לא שכיח ליתן חלק מכל |
לרמב"ח אסור ולר"פ אינו מוכרח |
אי מותר לאפות עיסת הכלבים כשאין לו נבלה לפייסן |
מותר בגמ' ביצה כא. וע' בראשונים שם למה מותר אף מדרבנן |
אסור |
|
|
|