רציתי לשאול כמה שאלות –
א. שאלה שמאוד מעניינת אותי – ידוע שהגמרא בקידושין אומרת שהמקדש אישה על מנת שאני צדיק אע"פ שרשע גמור הוא -מקודשת, כי חוששים שמא הרהר תשובה בלבו. ולכאורה קשה כי הרמב"ם בהלכות תשובה כתב שתשובה צריך וידוי בפה ואין מועיל הרהור ואם כן איך מועיל תשובה בלבו.
ב. יש דעה בשו"ע (בסי' תרנ"ב במגן אברהם ובמ"ב סק"ד וסי' תרנ"א מ"ב ס"ק ל"ד) שנוטלים הלולב מיד בבוקר קודם התפילה והקריאת שמע – אבל הרי יש כלל- תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם .
ג. המגן אברהם הביא בשם המהר"ם בסימן רס"ג יא שאם האישה איחרה להדליק נרות עד אחר השקיעה שתאמר לגוי שידליק והיא תברך. אבל הרי ידוע שאין שליחות לגוי ואם כן איך היא תברך הרי היא לא הדליקה.
תודה רבה .
תשובה:
שלום רב.
א. האחרונים האריכו בכמה דרכים לבאר את כוונת הגמרא הזו שאדם יכול להרהר תשובה בלבו ולהחשב בכך צדיק גמור, ואכתוב לך כאן אחת מהדרכים, בספר מנחת אשר על המועדים כתב לבאר שבכל תשובה יש שני חלקים, מפני שהחטא גורם לשני דברים, הא' החטא מחייב את החוטא בעונש, והב' החטא מזהם ומטמא את החוטא, וכנגד שני חלקים אלו יש בתשובה שני חלקים, הא' התשובה מכפרת על החטא ופוטרת את החוטא מעונש, והב' שהיא מטהרת את החוטא מטומאת החטא. ובנוגע לכפרה על החטא ומחיקת העונש, יש כללים לתשובה כמו וידוי בפה ועוד, אך בנוגע לטהרה ולהזדככות מספיק הרהור בלב, ואדם שעשה תשובה אמיתית בלבו נעשה טהור וקדוש לפני המקום, אף שעדיין מחוייב בכפרה על מה שהתחייב מחמת החטא שעשה, ולכן יכול להחשב צדיק גמור על ידי ההרהור למרות שעדיין לא עשה את כל פרטי התשובה.
ב. נאמרו כמה ביאורים לדעות אלו, יש שכתבו שאין דין 'תדיר ושאינו תדיר' במצוות שונות, כגון מצווה אחת בדיבור (תפילה) ומצווה אחת בעשייה (לולב), ויש שהוכיחו מכמה מקומות לא כך, וכתבו שאין דין תדיר ושאינו תדיר כאשר אין שתי המצוות עומדות לפניו אבל במקום שרוצה לקיים את מצוות נטילת הלולב בביתו ואת מצוות התפילה וקריאת שמע בבית הכנסת בזה לא נאמר הכלל של תדיר ושאינו תדיר, ויש שכתבו שאכן אין ראוי לנהוג כן מחמת כלל זה.
ג. המשנה ברורה שם ס"ק כ"א הביא בשם הרע"א שתמה כן על המגן אברהם, אך יש הסוברים כהמג"א שאכן המשלח יכול לברך אף כאשר גוי מדליק (כך דעת השולחן ערוך הרב שם סי"א, וכתב לבאר את טעם הדבר וזה לשונו 'דכיון שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה בלבד אלא ההנאה והתשמיש לאורה היא עיקר המצוה אלא שההדלקה היא התחלה והכנה למצוה זו ולכן מברכים עליה וזו ששכחה ולא בירכה בתחלת המצוה יכולה לברך קודם עיקר המצוה דהיינו קודם שתהנה לאורן' ע"כ.
מקורות:
ב. ראה במועדים וזמנים ח,קטז ובמקראי קודש סוכות חלק ב' סי' כ' ובאגרות משה או"ח חלק ד' סי' צ"ט.
ג. ראה עוד בבאר משה ח,סו שבשעת הדחק אפשר לסמוך על דעת המגן אברהם ושהאשה תברך כשהנכרי מדליק בצוויה.
