מדריכה נשכרה לעבודה בצהרון.
היתה אמורה להגיע לפארק ברבע לאחת, כדי שמדריכות הבוקר יוכלו להחזיר את הילדים שאינם בצהרון.
בשעה 12:50 הודיעה שעוד לא עלתה לאוטובוס המוביל לאתר, אחרי שיצאה ב11:00 והתחילה את הדרך.
מפאת לחץ הזמן (איחור של הילדים והמדריכות) נשארה מדריכה אחרת עם הילדים והודענו לה שאין צורך שתגיע.
המדריכה שנשארה לצהרון תקבל משכורת על השעות האלו.
האם עלינו לשלם גם למאחרת? כמה?
תשובה:
לא הבנתי כיצד מתחילים את הדרך ב-11:00 ובשעה 12:50 עדיין לא עולים על האוטובוס.
בכל מקרה, על משך הזמן שהיא לא הייתה מסוגלת להגיע (כגון: אם עבודתה היא מרבע לאחת עד רבע לארבע והיא לא הייתה יכולה להגיע אלא בשעה שתיים ורבע), אין צורך לשלם לה, גם אם איחרה באונס. אבל על סוף העבודה שהייתה יכולה להגיע, יש לשלם לה, בניכוי מה שהיא נהנתה מכך שלא הייתה צריכה להגיע. אם הייתה יכולה להגיע לזמן קצר בלבד ולשם כך הייתה צריכה לטרוח ולהגיע מרחוק, יוצא שנהנתה הרבה בכך שלא הגיעה ואין צורך לשלם לה כלל.
מקורות:
פועל שנאנס ובעל הבית לא נהנה מעבודתו החלקית, אין הוא חייב לשלם לו כלל. עיין נתיבות סי' שלה סק"ג. גם אם עובד איחר והיו צריכים לקחת במקומו עובד אחר, יש אפשרות לקחת את השני רק עד אשר יגיע הראשון, וממילא אם לוקחים את השני ליותר זמן, חובה לשלם לראשון כפועל בטל, וכדין כל בעל הבית החוזר בו מחמת סיבה שאינה אונס. עיין שו"ע חו"מ סי' שלד.
