אדם הגר בישוב א', ורוצה ללכת בשבת בבוקר לישוב ב'.
והנתונים הם כדלהלן –
תחום שבת של ישוב א' מגיע עד נקודה מסויימת בישוב ב'. המקום אליו הוא מעוניין בישוב ב' מרוחק משם.
וכמובן עליו להניח עירוב תחומין בישוב ב'.
ישוב ב' מוקף בצורת הפתח, ונחשב כולו כרה"י גמורה.
האם עליו להניח את העירוב תחומין דוקא עד הנקודה אליה יכול להגיע (גם בלי העירוב תחומין), או שיכול להניחו במקום המרוחק אליו הוא רוצה להגיע, שהרי בין כה כל ישוב ב' נהפך להיות כרה"י שבה קנה שביתה.
ויתכן שזה נכון גם אם אין העיר מוקפת צורת הפתח, אחרי שקנה בה שביתה מע"ש.
ודין השו"ע תח סעי' א בתחילתו "… רחוק מן העיר בתוך התחום …" נאמר באופן שקנה שביתה במקום ביניים שאינו עיר.
בברכה והוקרה אהרן
שלום רב.
אם אתה ישן בתוך ישוב א' אתה יכול להניח את העירוב בקצה יישוב ב' במקום הקרוב אלפים אמה ליישוב א' וכך תוכל בשבת ללכת בכל שני היישובים (אפילו במקום בישוב א' הרחוק אלפים אמה ממקום הנחת העירוב).
מקורות:
רמ"א סי' תח סעיף א' ומשנה ברורה ושעה"צ שם ס"ק י"א וביאור הלכה שם שגם השולחן ערוך מודה לזה.
