הלכות וכוונות של יום החופה

בשבח והודיה לה' אני מתחתן בט"ז אב
רציתי לשאול את כבוד הרבנים האם ישנם כוונות מיוחדות בשעת החופה ?
בין ברמה הבסיסית ובין ברמת כוונות יותר עמוקות שראוי ונכון אולי באמת לכוון
אני מאוד רוצה לתת ערך מוסף למעמד זה
כמו כן גם לגבי הכלה בעניין השאלה לעיל ..
תודה מראש

תשובה:

שלום רב.

קודם כל אנו מתנצלים על האיחור בתשובה.

לשאלתך, בראש ובראשונה אכתוב לך סיכום הדינים וההלכות של כל יום החופה כדי שתדע מה עליך לעשות ביום גדול זה עבורך, וכשתדע את כל מה שעושים בחופה תכוון לצאת בכל מה שצריך.

יש הנוהגים להתענות ביום זה, ויש שאין מקפידים על זה בזמנינו שהדור חלוש יותר.

יש חתנים שנוהגים לטבול במקוה ביום החתונה, והוא מנהג טוב והגון. אך אין בזה חיוב.

החתן והכלה צריכים לקדש עצמן ביום החופה, ויעשו תשובה ביום ההוא, ויפשפשו במעשיהם מיום הולדתם עד היום הזה ויתוודו ויבקשו סליחה וכפרה מה' יתברך, ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויקבלו על עצמם מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינתו ביניהם.

יפייס את הוריו וחבריו ביום החתונה, כמו בערב יום הכפורים, כי עבירות שבין אדם לחבירו אין התשובה מועילה עד שיפייס את חבירו.

ראוי שהחתן ירבה בצדקה ביום החופה.

קודם סידור הקידושין הרב מסדר הקידושין כותב את הכתובה כדינה, וצריך לשומרה בבית לתמיד.

לפני החופה נוהגים האשכנזים שאב החתן ואב הכלה אוחזים בידיו של החתן, זה מימין וזה משמאל, והולכים עמו אצל הכלה על מנת שהחתן יכסה את פניה בהינומא שיש אומרים שזו היא החופה. ולכן יש שמקפידים לקחת עמהם את העדים על מנת שיראו את כיסוי הרעלה. או שיכירו את הכלה. אך הספרדים לא נוהגים שהחתן עצמו מכסה את פני הכלה ברעלה, וממילא אף אם הספרדים רוצים לנהוג שהחתן יכסה את פני הכלה, אין צריך שיעשה כן בנוכחות עדים.

לאחר שהחתן כיסה את פני הכלה בהינומא, [שהוא הצעיף שעל ראשה משורבב על עיניה, למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים כנ"ל], החתן הולך עם אביו ועם אב הכלה אל מקום החופה, ועומד תחת מקום החופה, ואחריו מגיעה הכלה עם קרובות משפחתה למקום החופה

יש שנהגו להניח אפר בראש החתנים קודם החופה. אך הספרדים לא נהגו בזה.

הרב מתחיל בברכה על האירוסין, ועל החתן והכלה להקשיב לכל הברכות ולא לדבר קודם הטעימה מהיין.

מיד לאחר שהרב סיים לברך ברכת האירוסין, יטעם הרב מעט מן היין, ויתן לחתן לטעום, ואחר כך החתן יחזיר את הכוס למסדר הקידושין, והוא יתן את הכוס לאם הכלה [או לאחת מקרובותיה] כדי שתתן לכלה לטעום מעט מהיין. שאין זה נאה שהחתן יתן כוס יין לכלתו, אחר שעדיין אינה אשתו עד לאחר החופה והיחוד. [ואפשר שגם שהחתן עצמו יתן את הכוס לאם הכלה, כדי שהיא תתן לכלה לשתות. ואין צריך בדוקא שהרב יתן הכוס ליד אם הכלה].

מיד לאחר מכן החתן נותן את הטבעת על אצבע הכלה ומקדש אותה בזה להיות אשתו בנוכחות עדים, והוא אומר לה 'הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל' ואז מכניס את הטבעת על אצבע הכלה.

יש לחתן ולכלה להבין את משמעות הדברים שאומר: הרי את מקודשת וכו', ושידע שנותן הטבעת לשם קידושין ולא לשם מתנה. וכן הכלה צריכה להבין שהטבעת ניתנת לה לשם קידושין. ולכן יש להזהיר את הכלה שתשים לב למה שהחתן אומר, ולא תשים כל מעיינה בצילומים.

מנהג הספרדים שלאחר שהחתן קידש את הכלה יקח טלית חדשה ויברך עליה שהחיינו בלבד. ואם עורכים את החופה והקידושין קודם השקיעה, [כפי שהיה מנהג ירושלים] יברך החתן על הטלית גם ברכת "להתעטף בציצית", ואחר כך ברכת שהחיינו.

לאחר שפרסו את הטלית על ראש החתן והכלה, קוראים את הכתובה.

לאחר שסיימו קריאת הכתובה ומסירתה לכלה, מוסיפים מעט יין [או מים] על הכוס שבירכו עליו את ברכת האירוסין, ומברכים שבע ברכות.

אחר סיום שבע הברכות המברך טועם מעט מן היין, ואחר כך החתן טועם מעט מן היין, והוא עצמו נותן לכלה לטעום.

אחר סיום שבע הברכות החתן שובר כוס זכוכית ברגלו, וקודם שישבור את הכוס אומר החתן "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא וכו'". ומנהג האשכנזים ששוברים את הכוס אחר הקידושין, קודם החופה.

לאחר מכן מנהג האשכנזים להכנס לחדר ייחוד כאשר העדים רואים שהם מתייחדים שם, והספרדים אינם נוהגים כך.

לענין הכוונה יש לכוון במעמד החופה על מהות הענין, החופה אינה טקס בעלמא, בחופה אתה קונה את אשתך לאשה, ומייחד אותה לך מכל נשות העולם באמצעות מצווה מיוחדת זו שנתנה לנו התורה 'קידושין ונישואין', אתה עומד בזמן גדול זה ומתחיל בבנית הבית שלך, תחשוב טוב איך אתה רוצה שהבית שלך יהיה נראה, איך לעשות שהשכינה בו תהיה שרויה, איך תבנה את חורבות ירושלים באמצעות ביתך החדש, אין זה מעמד פשוט כלל, כשלוקחים אותו ברצינות הוא ממש כמו יום כיפור, נמחלים כל העונות, ומתחילים פרק חיים חדש מלא שמחה ותקווה, צריך לחוש את זה ולזרום עם זה וכך להתחיל את חייך ולהמשיך בדרך זו תמיד.

אאחל לך שיהיה לך הרבה מזל טוב, ושתזכה לבנות בית נאמן ומוצלח בישראל שתשרה בו השכינה תמיד – אמן!

מקורות:

ילקוט יוסף אבן העזר. וראה עוד כאן הדרכה ליום החופה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל