מה הדין אם באה אורחת לשבת ואיבדה אצלינו תכשיט בתוך הבית, האורחת התיאשה ממנו, ולבסוף התכשיט נמצא לאחר ארבע שנים במקום נסתר בתוך אחד הכפלים שבספה בסלון. האם היאוש שלה תקף מבחינה הלכתית ולכן אין צורך להחזיר לה או שאין לו תוקף?
יסוד הספק הוא האם לדמות לגמרא שאומרת (ב"מ לד) שאם הנזמים היו אצלו בבית השומא היא בטעות או שיש לחלק בין אם נמצא בתוך הבית באופן שיש יסוד להניח שזה יימצא ולכן זה לא נקרא 'אבוד' בכלל אבל במקום שהיה סביר להניח שלא יימצא בכלל והראיה שאחרי ארבע נקיונות פסח זה לא נמצא א"כ גם אם זה בתוך בית יש לזה דין אבוד, ואז היאוש שלה יועיל.
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
נראה לי שהייאוש תקף.
יש לציין, שהבית לא קנה את התכשיט לבעלי הבית בקנין 'חצר', אלא זה שמצא ראשון את התכשיט זכה בו.
מקורות:
היה מקום לדון שלא יועיל ייאוש מדין ייאוש ברשות, וכמו שכתב הרמב"ן במלחמות ב"מ דף יד ע"ב שאין מועיל ייאוש כאשר האבידה נמצאת ברשות הבעלים או ברשות השומר. ועיין בקצות סי' רנט סק"א מה שכתב בביאור דבריו. אבל בנידון דידן נראה שמועיל ייאוש כיון שאין המארח שומר עבור האורחת, שהרי מותר להשכיר את דירתו לגוי, גם אם התכשיט עדיין לא נמצא. בנוסף לכך, מדברי הקצות שם נראה שאם גם השומר התייאש מלמצוא את האבידה שהיא ברשותו, מועיל ייאוש הבעלים.
קנין 'חצר' אינו מועיל לבעל הדירה כיון שהאבידה נכנסה לחצר לפני ייאוש וגם מטעם שלא הייתה עומדת להימצא, וכדין חנות המבואר בשו"ע חו"מ סי' רס סעיף ה
יישר כח על התשובה אם כן לפי דבריכם לדעת הקצוה"ח, צריך לבאר את הגמרא (בב"מ לה.) במעשה דההוא כיפי שהשומר לא התייאש מלמצוא אותם, והוא הבין שכנראה יימצא אותם בסוף. וזה מחודש. עוד ייצא נפק"מ לדינא, אם שואל איבד חפץ שהשאיל אותו והמשאיל לא רצה לדון עימו בדינא ודיינא ופטר אותו והתיאש מהחפץ, ולחר שנים רבות החפץ נמצא כמו במקרה דידן, אז ג"כ לא יהיה חייב להחזיר המוצא את החפץ למאבד, כיון שחל היאוש שהרי גם בעל הבית וגם השומר שניהם יחד התיאשו ממנו.
במעשה של ה'כיפי' אכן היה ידוע מראש שהשומר יכול למצוא אותם, אלא שהמפקיד לא רצה להמתין. ומזה נלמד הדין המבואר בשו"ע חו"מ סי' רצא סעיף ז "המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות, ואמר: תן לי פקדוני, ואמר לו השומר: איני יודע אנה הנחתי פקדון זה, או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך, הרי זה פושע וחייב לשלם מיד".
בדין השואל, לפי הקצות אכן יהיה כך, אלא אם כן נאמר שהמשאיל לא מחל על מקרה שהחפץ יימצא בעתיד, כך שהמחילה היא בטעות.
השאר תגובה