הדיעות השונות בהוצאה דרך גגין חצרות וקרפיפות – פט.
כלים שלא שבתו בבית [1]
לר"מ
לחכמים
לר"ש
מגג לגג
של ב' בנ"א וכן בכולן
מותר[2] אא"כ א' גבוה י' וא' נמוך מי' וכששייכים לאדם א' ע' הערה[3] [ואם עשה עשה דקה בעלייה להדי תרביצא נאסר לטלטל לשאר הגגין. פט:]
אסור. פט. דיש דיורין למעלה
מותר אף לרב דגזר בעירבה אטו כלי הבית ומותר להביא כלי הבית לגג מ"מ לא שכיח שם כ"כ כלי בית. תורי"ד צא.
מגג לחצר
אסור. צ:
מותר [דל"ה ממש כבית רש"י צא.]
מותר
מגג לקרפף
אסור
אסור. צ: ולכ' דינו כמחצר לקרפף ע"ש דאף בשלו אסור
מותר
מגג לאכסדרה וחורבה
בגבוה י' אסור
ספק צ. ואולי דומה למגג לקרפף ואף בשלו וע"ע גאו"י
מותר
מחצר לחצר
מותר
מותר וכשעירבו אסור דשכיחי מאני דבתים בחצר גמ' ופרש"י צא:
וע' גאו"י צ: דמדייק מרש"י דמחצר של יחיד לחצר של רבים אסור וצ"ע
מותר [וכשעירבו כ"א לעצמןמחלוקת לרב ור' חייא צב. אסור ולשמואל וריו"ח מותר].
ולכו"ע אסור להכניס כלי ששבת בחצר לבית חבירו גמ' צב. ותוס' צא. ד"ה ושמואל
מחצר לקרפף
אסור כמו לחכמים
וברש"י פט. ד"ה מאי מוכח דרק מחצר של רבים אסור לקרפף וצ"ע מרש"י צ: ובגאו"י כתב דהוי ט"ס
אסור אפי' בשלו [דאין תשמישתן שוה] רש"י. אבל לריטב"א פט. אסור רק בשינוי בעלים. ובשעת הסכנה מותר. צא.
מותר [ואם הם שלו אם מותר אף בכלים ששבתו בבית ע' בה"ל שעב א' ד"ה או]
מקרפף לקרפף
מותר
מותר
מותר
מחצר למבוי
אסור
אסור [אפי' לא עירבו החצרות לעצמן. צא:]
לרב אסור אא"כ לא עירבו החצרות ולריו"ח מותר
ממבוי לקרפף
מסתבר דאסור
מסתבר דאסור דאין תשמישתן שוה
מותר
הטעם לעירוב חצרות
לטלטל מגג לגג וכן להתיר כלי חצר מחצר לחצר בעירבה וכן לכלי הבית
רק לטלטל כלי הבית [ולרב גם לכלי חצר בעירבה כל חצר לעצמה]
כלים ששבתו במבוי לטלטל במבוי עצמו
כמו לחכמים
אסור אפי' לא עירבו. צא: ורב אסי שבת קל: דמיקל י"ל דאזיל בשי' ריו"ח בדעת ר"ש דלא גזר שמא יוציא כלי הבית ולא דמי לכרמלית
לריו"ח מותר ולרב בעירבו אסור דדמי לכרמלית כיון דאסור להוציא מחצר למבוי מחשש שיוציא כלי הבית ובלא עירבו שרי תוס' צא: ד"ה וכלים
כלים ששבתו בבית
אסור לטלטלן מחצר לחצר או מגג לגג וכש"כ מחצר לקרפף [אף בשעת הסכנה].
אף אם הוצאו מחצר לחצר אסור להחזירן. חזו"א קד כה.
ולטלטלן בחצר שאין מעורבת מחלוקת[4]
אם הובא כלי מבית ראובן לחצר שמעון דרך מלבוש אסור לטלטלו לחצר של לוי. גאו"י
ולהכניסו מחצר שמעון לבית שמעון נסתפק בגאו"י פט. ובית מאיר שמ"ט שמתיר.
כלי ששבת בבית והוציאו לקרפף שלו אולי מותר להוציאו לקרפף אחר שלו שעה"צ שעב ט.
החילוקים בין רב ושמואל – פט. צ:
לרב
לשמואל
אי אמרי' גו"א במחיצות שאין ניכרות
לא. לח"א מ"ז י"ב מהני עכ"פ מה"ת לעשותו רה"י ולחזו"א ק"ח וגאו"י לא מהני כלל
כן. לח"א וגאו"י מהני אף מה"ת ולחזו"א לא מהני רק דלא ניבעי ערו"ח ולא לדבר אחר
גגין הסמוכין זה לזה לרבנן
אסור לטלטל יותר מד"א בגגו וכן להביא לשם כלי הבית דל"ש גו"א באין ניכרות. ולרב יוסף אף בגג גדול שנפרץ לקטן אסור אף בגדול דליכא גיפופין הניכרות
מותר דאמרי' גו"א [אא"כ הוי מחיצה הנדרסת שעוברין שם כל שעה דתו ל"ש לומר גו"א. פט:]
מגגין הנ"ל לעמוד גבוה י'
אסור כמו מכרמלית לרה"י ואם העמוד פרוץ לגג לתוס' מותר. וע' לשון הזהב דרש"י חולק וגם לחזו"א קד טז אסור.
מותר כמרה"י לרה"י
מגגין הנ"ל לעמוד פחות מי'
לרש"י צ. לכ' מותר דעדיף מאכסדרה דליכא דיורין אכן לריטב"א צ. ורש"י צ: אסור כמרה"י לכרמלית. ולר"ת בתוד"ה אלא צ. זהו ספק הגמ'
אסור כמרה"י לכרמלית
מגגין הנ"ל לגג אכסדרה (כרמלית מחמת שאין לה מחיצות למטה)
ספק בגמ' צ. דאולי שינוי השימוש ושינוי הבעלים ביחד הוי סיבה לאסור ריטב"א לפרש"י [וע' תוד"ה אלא דשייך קצת דיורין למטה]
אסור כמרה"י לכרמלית [ואם האכסדרה רה"י נמי תיבעי כמו לרב. חזו"א קד טו]
מגגין הנ"ל לאכסדרה (כרמלית מחמת דהוי יותר מב"ס)
ע' רש"י ותוס' צ. אי הוי כרמלית למטה דמקורה אבל בגג הוי כרמלית אף דגו"א מחיצות מ"מ למטה אין עשויות לדירה
אי הוי כרמלית אסור כנ"ל
מגגין הנ"ל לחורבה שנפרצה לרה"ר
ספק בגמ' אע"פ דחזי לדירה טפי מאכסדרה וע' תוד"ה אלא, אי מיירי בגג החורבה או בקרקעה
כנ"ל
גג יחידי יותר מב"ס
מותר דאמרי' גו"א להקיף לדירה
אסור דאין גו"א מקיף לדירה
לר"מ גגין סמוכין זל"ז יותר מב"ס
מותר דאמרי' גו"א להקיף לדירה
אסור דאין גו"א מקיף לדירה דלר"מ לא מהני גו"א לחלקו לפחות מב"ס וחזו"א ק"ח הוכיח מזה דגו"א לא מהני רק לע' חילוק דיורין [ורק לרבנן מהני לחלקו כיון דכל גג נידון כרשות בפני עצמו כמ"ש רש"י צ: ד"ה ורב]
ספינה יותר מב"ס
מותר דהוי הוקל"ד
אסור דמחיצות להבריח מים עשויות
ספינה הנ"ל שכפאה לזופתה
אסור על גבה דל"ה הוקל"ד [וע' ב"י שסב דמוכח מרא"ש דלמטה יכול לטלטל דעיקר מחיצה נעשה לדירה ומרש"י לא נראה כן]
אסור ואפילו למטה כנ"ל
לר' מאיר מגג לחצר אסור
משום גזרת תל
מיירי בגגין השווין שביחד יותר מב"ס
לרבנן מגג לחצר
מותר דהגגין רה"י והוי הוקל"ד
מותר דע"י גו"א ליכא יותר מב"ס והוי רה"י
לר"מ מגג יחידי או שווין יותר מב"ס
לקרפף יותר מב"ס מ"ט אסור
משום דגג הוי רה"י שהוקל"ד שאסור ממנו לכרמלית
משום גזרת תל אף דשניהן כרמלית
לרבנן מגג יחידי יותר מב"ס
לקרפף יותר מב"ס מ"ט אסור
תוך ד' אמות כלומר ב' אמות בזה וב' בזה
משום דגג הוי רה"י שהוקל"ד שאסור ממנו לכרמלית
מחשש שמא יפחת הגג משא"כ מקרפף לקרפף מינכרא מילתא. ולפי"ז יהא אסור לטלטל גם מגג יותר מב"ס לגג יותר מב"ס
לרבנן מגגין השווין לקרפף יותר מב"ס מ"ט אסור
דיש שינוי בתשמישן וע"ע רש"י צ: סוד"ה ושמואל
דמטלטל מרה"י לכרמלית
לרבנן מגג יחידי יותר מב"ס
לקרפף פחות מב"ס דאסור
דתשמישן חלוק דגג מוקצה לתשמיש תדיר ע"י דיורין שלמטה
דמטלטל מכרמלית לרה"י
לר"מ ולרבנן מחצר לקרפף ה"ט דאסור
דתשמישן חלוק דחצר מוקצה לתשמיש תדיר
כמו לרב
טלטול מסוג אחד של כרמלית לסוג אחר של כרמלית – צ.
לטלטל תוך ד' אמות
לתוך כרמלית
[מקו"פ מה"ת] כגון רה"ר מקורה ים מדבר אין רחב ט"ז צידי רה"ר עמוד ט' ברה"ר וכד'
לתוך קרפף יותר מב"ס [רה"י מה"ת]
לתוך מבוי או חצר שנפרצו [רה"י מה"ת]
לתוך חצר שלא עירבה[רה"י מה"ת]
מקרפף יותר מב"ס
מותר. שמ"ו ג' וכר"ת סז:
[ולריטב"א שם אסור חוץ מבסלע שבים דשרי]
מותר
לב"י שע"ד לכ' מותר אבל למג"א שם י"ל דאסור
לרש"י צ. בפי' ב' מותר ורש"י צ: אוסר
ממבוי או חצר שנפרצו לתוס' צג: ד"ה חייב דהוי רה"י מה"ת
לב"י שע"ד מותר ומג"א מפקפק דשם חצר עליו וכ"ד תוס' ט. ורשב"א כמג"א. וע' בה"ל שמ"ו ושס"ה ד' ובסי' שע"ד ב' שסותר א"ע בזה
לב"י שע"ד מותר אבל למג"א שם י"ל דאסור. ורעק"א שע"ד הוכיח מר"ת בתוס' צ. דמותר כיון שא"י לערב
מותר
לב"י שע"ד י"ל דאסור לרש"י צ: אבל למג"א שםצ"ע
מחצר שלא עירבה
לריטב"א צ. אוסר לעמוד פחות מי' וכ"מ מתוס' כה: ד"ה וכיואולי גם לב"י שע"דאסור. אבל לרש"י צ. בפי' ב'שרי
לרש"י צ: אסור ולרש"י צ. בפי' ב' מותר
לב"י שע"ד י"ל דאסור לרש"י צ: אבל למג"אשם צ"ע
מותר כלים ששבתו בחצר
ממחיצה של שתי או ערב
לכ' דינו כמו מקרפף יותר מב"ס
לכ' דינו כמקרפף
לכ' דינו כמו מקרפף
לכ' דינו כמו מקרפף
לרבנן בכלים ששבתו בתוכן
עמוד
גג
אכסדרה
חורבה
חצר
קרפף
מבוי
עמוד
מותר
גג
מותר כמגג לחצר
אסור
אכסדרה
מותר
מרש"י צ: נ' דבלי שינוי בעלים מותר
מותר
חורבה
מותר
מותר
מותר. צב.
חצר
מותר כמגג לחצר
מותר
מרש"י צ: נ' דבלי שינוי בעלים מותר
מותר
קרפף
אסור כמו מחצר
אסור
אסור
מותר
מבוי
אסור כמו מחצר
אסור
אסור. גמ' צא:
אסור
מותר
חורבה שבין שתי חצרות – צב.
לטלטל כלים ששבתו בחצר
כשעירבו כל אחד לעצמו
כשעירבה רק אחת מהן
מחצר ראובן לחצר שמעון
לרב אסור ולריו"ח [לר"ש] מותר
לר"ה מותר לזו שלא עירבה
לל"ק דחייא בר רב אסור לשניהןולל"ב לזו שעירבה אסור, ולזו שלא עירבה לתור"פ מותר אבל בגאו"י כ' דלרש"י ד"ה וחייא אסור.
מכותל שבין ב' חצרות
לרב אסור להוריד לחצר אולי מחשש שיחזור ויעלה לכותל ואז יש לגזור או משום דהוי כמחצר שלא עירבה לחצר שעירבה ולריו"ח [לר"ש] מותר
לל"ב דחייא בר רב צ"ע אי זה דומה לחורבה או לחצר
חורבה בין ב' חצרות
לר"ה לפי רב אסור
ולחייא בר רב לל"ב מותר
וכש"כ לריו"ח מותר
לר"ה מותר לזו שלא עירבה
ולחייא בר רב לל"ק אסור לשניהןולל"ב מותר לשניהן ולריו"ח מותר
רשות גדולה שנפרצה לקטנה – צב:
בגדולה
בקטנה
הדין
דיורין בחצר
דיורין בחצר
בני גדולה מותרין ובני קטנה אסורין ולמ"ד לחי נראה מבחוץ מהני אז אין בני קטנה אסורין אא"כ נכנסין כותלי קטנה בגדולה ג"ט ומרוחקין כן מכתלי גדולה
דיורין בגג
דיורין בגג
בני גדולה מותרין מצד גוד אסיק ובני קטנה אסורין אף למ"ד דמהני לחי הנראה מבחוץ דגו"א לא מהני לזה. בה"ל שע"ד ד'.
גפנים
וזרעים
אם קדם ונטע בגדולה אסור לזרוע בקטנה אף רחוק ד"א ואם זרע נאסרו [רק] הזרעים. אבל זרע מקודם בקטנה מותר ליטע גפנים בגדולה ולרש"י תו לא יאסרו הזרעים כיון שנזרעו בהיתר. ולתוס' יאסרו כמקיים כלה"כ
זרעים
וגפנים
לרש"י הדין כנ"ל דבשניהן מותר לזרוע בגדולה אחר שזרע בקטנה אפי' תוך ד"א [ולתוס' הרא"ש רק בהרחיק ד']. ורק אם קדם וזרע בגדולה נאסר לזרוע בקטנה אכן לתוס' אפי' קדם וזרע זרעים בגדולה מותר ליטע גפנים בקטנה
זרע א'
וזרע ב'
ע' מנחת שלמה סי' ל"ו
אשה
וגט
מתגרשת שהרי זה כאילו אשה בקטנה רש"י ולכ' היה צ"ל בהיפך כאילו גט בגדולה כמוש"כ רש"י לגבי צבור וש"ץ
גט
ואשה
אינה מתגרשת דאין גט [הטפל] מושך לאשה אצלו
צבור
וש"ץ
יוצאין יד"ח כאילו ש"ץ בגדולה רש"י, ולגאו"י כאילו צבור בקטנה
ש"ץ
וצבור
אין יוצאין יד"ח דאין ש"ץ [הטפל] מושך לצבור אצלו
ט'
וא'
מצטרפין כאילו א' בגדולה
א'
וט'
אין מצטרפין דאין יחיד [הטפל] מושך לרבים
צואה
קורא שמע
אסור להתפלל [תוך ד"א מאירי ושו"ע עט ג'. אבל לריטב"א אפי' יותר מד' וע"ע בה"ל שנתקשה על שו"ע מ"ש מכלה"כ]
קורא שמע
צואה
מותר להתפלל דיש מחיצה
בית סאתים
פחות מב"ס
אם לא הוקפו לדירה גדולה מותרת וקטנה אסורה
ב' בקרפףשהוקף במחיצת שתי או ערב
וא' בקרפףשהוקף במחיצת שתי או ערב
ובין הכל יותר מבית ו' סאה מותרין לטלטל בקטנה כל צרכן כאילו בני גדולה שם ובגדולה מותר רק בית סאתים [רש"י] וי"א דאפי' בגדולה מותר כ"צ [רשב"א]
ישראל
ישראל וגוי
קטנה אסורה. תורי"ד
ישראל וגוי
וישראל
אף קטנה מותרת. שם
גוי
ב' ישראלים
ע' בס' פני העיר שמצדד לאיסור
ובכל אלו יש לעיין אי בעי' גיפופי גדולה נכנסין לקטנה דאל"כ ליהוי כנראה מבחוץ ושוה בפנים. ולא מצינו כן להדיא רק לע' דיורין בגמ' ט: ובתוס' צב. כתבו כן לע' כלאים. ובתורא"ש כתב דה"ה בכלהו דשמעתין. וכ"מ משועה"ר סי' נ"ה לע' צירוף ש"ץ וצואה. אכן הר"מ והטור השמיטו זה אף לע' דיורין. וע"ע במרומי שדה דלמילי דאורייתא א"צ זה וכמשמעות השו"ע בש"ץ ואינך, וה"ט דלחי הנראה מבחוץ לא מהני בדאורייתא כדמוכח ברא"ש סוכה פ"ק ל"ד. אכן ע' חזו"א ע"ד י"ב שכתב דאין ראיה מד' הרא"ש דמיירי רק היכי דבעי דופן.
רה"ר של יחיד – צג:
הציור
אי הוי רה"ר
עיר של יחיד
מחל' ראשונים נט. אי הוי רה"ר כיון דשייך ליחיד
רבים שאבדה להם דרך [לרבנן דר"א]
ל"ה רה"ר אפי' עוברין שם דלא נמסר לרבים שאין להן רשות לבררו
צידי רה"ר שעדיין שייכין לו [לר"א]
לתוס' צד. ד"ה וליפלגי הוי רה"ר דהולכין שם ברשות אבל לריטב"א הוי רה"ר רק משום שזכו בה רבים הוי רה"ר כמיצר שהחזיקו בו
שבילי בית גלגול
ל"ה רה"ר דלא ניחא תשמישתיה וכלא נמסר לרבים דמי
בית וחצר שנפרצו מצד א' או מב' צדדים – צד.
ביאור המשנה
לרב
לשמואל
חצר שנפרצה מרוח א'
מותר כגון שנפרצה בעשר
אסור וביתר מעשר
חצר שנפרצה מב' רוחות
אסור אף בעשר כגון שנפרצה בקרן זוית
אסור וביתר מעשר
בית שנפרץ מרוח א'
מותר כגון שנפרצה בעשר
מותר אף ביתר מעשר דפתי"ו
בית שנפרץ מב' רוחות
אסור אף בעשר כגון שנפרצה בקרן זוית ובאופן דל"ש פתי"ו
אסור כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון
[1] ע' רש"י צב. ד"ה הגדול וכ"מ בברייתא צא. דדוקא כלים ששבתו בגגין מותר מגג לגג
[2] ואם בנה עלייה ועשה דקה ר"ל פתח לצד גינה ולא לצד שאר הגגין אסור לחזו"א דעי"ז נעשה העליה כמקום דירה
[3] לרש"י צא. וריטב"א אסור ולרשב"א שבת ט. מותר וכ"ד מהרש"א שבת קל: אבל הרש"ש השיגו.
[4] לרש"י שבת קל: מותר ובעבוה"ק אסר וכ"מ ברש"י כאן צא. ד"ה מותר לטלטלן וסו. ד"ה מבטלין
