מרן כתב שמותר לברך ברכהמז בהליכה ( קפג . יא) בחושן משפט כתב מרן שהאוכל בחוץ פסול לעדות מה פשט הדברים?
א האם כשאני בסידורים לחוצים בזמן ואני רעב אסור לי לאכול? הרי כתוב מברך בהליכה משמע שאכל בהליכה? אז בגלל שיש לי סידורים וכו.. ואכלתי כדי שאמשיך את הדברים שאני עושה למען ילדיי אני פסול לעדות? אני לא כשר?
אני מקווה שאני מובן בתוכן השאלה?
תשובה:
שלום רב.
אכן הדין שמותר לברך ברכת המזון בהליכה, הוא רק כאשר גם האכילה היתה בהליכה. אך שם מדובר ביחס לברכת המזון, בין כאשר האכילה היתה בדרך ארץ (כגון במקום שאין אנשים מצויים, שאז אם אוכל בהליכה אינו נפסל לעדות) ובין אם האכילה היתה שלא בדרך ארץ (כגון כשאכל בשוק), האדם צריך לברך ברכת המזון שהיא מדאורייתא.
מקורות:
בסמ"ע בסי' ל"ד ס"ק מ"ד הביא את החילוק שמשתמע גם מלשון השולחן ערוך שם שכל הפסול מעדות הוא רק כאשר האכילה היתה בפני כל העם, בשוק וכדומה, אך כאשר האכילה אינה בפני כל אדם מותר לאכול בהליכה, אמנם לתלמיד חכם אין ראוי לאכול בהליכה אף שלא בפני כל אדם כפי שכתב שם הסמ"ע ובכסף משנה עדות יא,ה ועי' גם בתוספות על הגמרא בקידושין דף מ,ב ד"ה ויש אומרים בביאורים נוספים מתי נפסל אדם לעדות מחמת אכילתו בשוק.
