לתרומות לחץ כאן

האם חותמת עו"ד על חוזה נחשבת כשטר בעדים

שאלה:

חוזה שחתומים בו שני צדדים, ואין באפשרות לקיים את חתימת אחד מהצדדים, אולם ישנה שם מלבד זאת חותמת עו"ד שמעידה כי פלוני אלמוני בעל ת.ז. פלונית הינו החותם, האם ניתן להסתמך על חותמתו של עורך הדין כאשר הינו עו"ד שומר תו"מ [ללא חתימה בכתב ידם] כעדים על השטר או לא. והאם יש חילוק בין אם חתום שם "משרד עו"ד פלוני ואלמוני" או רק כאשר הוא עו"ד יחיד החותם את חותמתו האישית [הדבר פשוט שחתימתו האישית לא תעלה ולא תוריד, מאחר ובדרך כלל אין זה אלא קשקוש בעלמא כדרכם ואי"ז עיקר חתימתו וא"כ חתימת ידו אינה ברת "'קיום"].

תשובה:

נראה שאי אפשר לדון לפי חותמת העו"ד לבד, אם אין עדות ראיה על חתימת העו"ד על החוזה, ובפרט כאשר החוזה חתום רק על ידי עו"ד יחיד שאין בזה משום עדות קיום כלל.

מקורות:

בדין קיום שטרות מבואר בשו"ע (חו"מ סי' מו) שלצורך קיום שטר צריך שני עדים, וא"כ כאשר רק עו"ד אחד חתום על השטר הרי אין כאן עדות של שניים וא"כ א"א לקיים את החוזה על פי דבריו.

אולם יש לעיין באופן שישנה חותמת של משרד עו"ד ששותפים בו כמה עו"ד האם הדבר נחשב כאילו מעידים אותם עו"ד על החתימה ותועיל במקום שני עדים או שמא אין זה מועיל, וכן באופן ששני עו"ד חתמו בפועל האם תועיל חתימתם כחתימת שני עדים או לא.

הגמרא בבא בתרא (קסא.) מביאה שרב צייר כוורא ורב חנינא צייר חרותא, ומבואר שמה שלא חתמו העדים בכתב ידם אלא במעשה הטבעת החותמת פשוט אין בזה חסרון, והיינו שאין דין 'כתיבה' בחתימת העדים שבשטר אלא די בעשיית מעשה המטביע את רישומו על השטר, בין אם הוא כתיבה או חותמת או טביעת אצבע.

אמנם החסרון היחיד שיש לברר בחתימה כזו הוא מחמת שאין החותמת יכולה להתקיים, שהרי כל אחד יכול לחתום בה או לעשות כדוגמתה, והגם שאפשר לקיימה באופן שיעידו עדים שראו את העו"ד חותם על השטר, וכמבואר בשו"ע (חו"מ סי' מו ס"ז) שזו ג"כ אחת מדרכי הקיום, מ"מ אין כאן אפשרות של קיום ע"י דימוי חתימות, או ע"י העדאת עדים על זיהוי החתימות.

והנה בגיטין (ט:) מבואר שעדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וחותמים, והיינו שמקרעים נייר בצורת חתימותיהם והם חותמים דרך הקרעים, או ששורטים על השטר עצמו את שמותיהם והם חוזרים וחותמים, ותוספות (שם ד"ה מקרעין) הביאו מהירושלמי שהקשה והלא כתב ראשונה הוא זה, וביארו תוס' דהוקשה לירושלמי דא"א לקיימו, ומשני כשהרחיב להם את הקרעים. והביאו הנתיבות המשפט (סי' מה סק"א] וכתב שזה פשוט שצריכים להרחיב את הקרעים שאל"כ הרי אפשר לזייף כל שטר עפ"י כתב זה. ויש לדון אם כוונת הירושלמי שאם לא עשו כן נפסל השטר בדיעבד, או שאי"ז אלא לענין לכתחילה כדי שיוכלו לקיים את החתימות בקלות.

ולכאורה יש להוכיח שאי"צ שתתקיים חתימתו, שהרי אין עדים אלו יודעים לחתום כלל ובפשטות אף אם מעולם לא חתמו על שטר מהניא חתימתם, ובהכרח שאין צריך שכל שטר יוכל להתקיים בפועל ע"י זיהוי או דימוי החתימה, ואם כן אף לענינו יועיל חותמתם, הגם שא"א לקיימה.

והנה בחזון איש (אהע"ז סי' צו) כתב לגבי הא דמרחיבים להם את הקרעים, שאין לפרש את קושיית הירושלמי דכיון שאין זה כתבם לא מהני שהרי האשה יכולה לעשות כן בעצמה, כיון שלא נחשדו ישראל על הזיוף ואין חסרון בזה שאין כתב העדים ניכר, וע"כ פירשו תוס' את קושיית הירושלמי דהיינו רק לגבי קיום, ומוכח מדבריו שאין כלל חסרון בזה שאין כתב העדים ניכר, וע"כ לכאורה פשוט שבשטרות קנין או בגט אשה כשהבע"ד מודים שהחותמת נחתמה ע"י העד תועיל חותמתו במקום חתימתו.

עוד יש לדון שאף לגבי שטר ראיה תועיל החותמת, אם תקויים ע"י שיעידו העדים עצמם או עדים אחרים שראו שהם חתמו על שטר זה [ויש להם בו סימן מובהק] כיון ששטר זה הוא אמיתי ואינו יכול להזדייף, ואף שטרות אחרים אינם יכולים להזדייף ע"י חותמת זו שהרי בי"ד לא יקיימו שטרות כאלו אלא ע"י קיום של ראיית מעשה החתימה וכנ"ל, ותו ליכא למיחש למידי. [ולכאורה אף אם שטרות אחרים היו יכולים להזדייף ע"י חותמת זו אי"ז סברא לפסול את השטר הזה שאינו מזויף. ואף שמלשון הנתיה"מ הנ"ל משמע דפשיטא שמרחיבים להם את הקרעים דאל"כ אפשר לזייף עם הקרעים שטרות אחרים, לכאורה אין כוונתו דמש"ה יש לפסול את השטר הזה, אלא שלא היה לחז"ל להכשיר גבי גט חתימה ע"י קרעים כשאינם מורחבים כיון שיכולה לצאת תקלה עי"ז, שהרי זו חתימה שאפשר להשתמש בה כדי לזייף].

ואמנם הגם שתיתכן אפשרות שיהיו שני עדים מעידים על כך, אולם למעשה הדבר אינו כ"כ בר ביצוע כיון שבדרך כך דרך עשית חוזים הוא במעמד הצדדים והעו"ד בלבד.

וראה בשו"ת אגרות משה (אעה"ז ח"א סי' קלד) דמבואר בדבריו שלא ככל הדברים הנ"ל, וס"ל שדוקא במקום שהעד חתם בחתימת ידו לא אכפת לן שאי אפשר לקיימה [וכגון באופן הנ"ל שלא חתמו על שום שטר מעולם] כיון שעצם הכתב ראוי להתקיים. אבל במקום שאי"ז כתב ידם כלל וכגון כשסופר אחז את יד העד וכיוונה באופן שיצא הכתב ככתב ידי הסופר, אף אם העד חשוב כ"כותב" ולענין שבת הוא חייב חטאת ולא הסופר מ"מ לענין חתימה על השטר אי"ז חשוב ככתבו. ואף שאפשר לקיים את הכתב ע"י עדים שראו את חתימתם מ"מ ס"ל שחסר בעיקר החתימה ואי"ז עדות כלל.

וכתב עוד שכן היא כוונת הירושלמי שהביאו התוספות, שכיון שהכתב הוא כפי קריעות השטר ממילא אי"ז חתימה כלל, ורק אם הרחיב את הקרעים שנעשתה צורת החתימה ע"י העדים מהני, ואף אם אין בפועל אפשרות לזהותם ולקיימם. ולכאורה ה"ה בחתימה ע"י חותמת שיש לפוסלה מהאי טעמא, דאין ניכר כלל שחתמו כאן ב' עדים.

מלבד זאת יש לדון שלא תועיל חתימת העו"ד משום דין עד שקיבל שכר על עדותו, שנחשב נוגע בעדותו, והלא אם יתברר שאין הדבר נכון הרי יצטרך להחזיר את המעות שקיבל על עבודתו, ולפי זה יהיה חילוק בין אם בתוך החוזה מבואר שיש שכר לעו"ד שאזי יתכן שנחשב כמקבל שכר על עדותו, אך אם אין השכר כתוב בחוזה צ"ע אם נחשב כנוטל שכר להעיד ואכמ"ל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *