בס"ד
אחיין במשפחה, מונה ע"י דודיו במשפחה לפתור סכסוך כספי סבוך. המינוי נובע מאמינותו ויכולתו השכלית הגבוהה.
המשפחה נתנה לו חופש פעולה מלא לקחת לעצמו שכר טירחה על פתרון הסכסוך, וכך היה.
לאחר 18 חודשים שהאחיין פעל נמרצות להאצת פתרון, שנודע לאחד הדודים הממנים על שכר הטירחה שלקח לאחר הפתרון, החמיץ את פניו והחל להטיל דופי באיכות הפתרון, במאמצים וביושרו של האחיין.
לעומתו, האחיין שידוע גם באדם קשוח מאוד ותקיף יצא להגן על שמו הטוב, ואיים בתביעת דיבה על המשמיץ.
א. מי קובע מה שכ"ט המקובל בעיסקא שכזאת?
ב. יש עילה עקרונית שהאחיין יתבע את המשמיץ?
תשובה:
שלום רב,
סליחה על האיחור במתן התשובה
א. אם נתנו בו אימון על גובה שכר הטירחה, חייבים לתת את השכר שהוא קבע לעצמו, כל עוד ששכר זה אינו יותר מהמחירים בשוק למגשרים מקצועיים כמותו.
ב. באופן כללי, לפי הלכה המשמיץ חייב מדיני שמים לפייס את המושמץ ולשלם לו את הנזקים (בין נזק ממוני ובין עוגמת נפש) שנגרמו לו. בעבר היה נהוג לנדות את המשמיץ עד שיפייס אבל בזמנינו לא נהוג לנדות, כך שאין לבית דין אפשרות לחייב את המשמיץ בתשלום. במקרה זה ברור שביקורת כנה על פעולתו של האחיין, איננה בגדר השמצה, אבל הגזמות והטלת דופי שלא לצורך, הם גם כן השמצה.
מקורות:
א. עיין שו"ע חו"מ סי' ר סעיף ז ובסמ"ע שם ס"ק יד שניתן לקבוע מחיר לפי מה שיחליט פלוני. אמנם, לא מצאתי שניתן לקבוע על פי החלטת זה שמתחייבים לו, אבל מסתבר שגם במקרה זה נחשב שקבעו מחיר.
ב. דין המבייש בדברים עיין שו"ע חו"מ סוף סי' א.
