בהעדר מיחם מים לשבת, האם מותר לכוון מערב שבת שעון שבת כך שבשבת בבוקר ידלק קומקום חשמלי וירתיח לו מים. אם עשה כן, האם המים מותרים לשתיה בעודם רותחים? תשובה:
שלום רב.
אין לעשות כן, ורק בשעת דוחק גדול ניתן לעשות זאת באופן חד פעמי, ובמקרה כזה ירתיח את המים קודם שבת אפילו שהם חוזרים ומצטננים.
מקורות:
יש לדון בדבר זה מדין אוושא מילתא, ומדין איסור שהייה.
ובדין אוושא מילתא יעוי' ברמ"א בסי' רנ"ב סעיף ה' שפסק שאסור ליתן חיטים לרחיים סמוך לחשיכה שיפעלו בשבת, וכן בכל דבר שמשמיע קול משום אוושא מילתא וזילותא דשבת. מטעם זה אסרו הפוסקים כל דבר שאין רגילים להפעילו בשבת באמצעות שעון משום אוושא מילתא וזילותא דשבתא (כמו שכתב המשנה ברורה שם ס"ק מ"ח ובעוד מקומות). יש שהרחיבו איסור זה לכל מכשיר חשמלי המשמיע קול, אך בדברי החזו"א מבואר לגבי הפעלת גנרטור, שכל דבר שרגילים להפעילו באופן זה שמפעילים אותו מערב שבת והוא פועל בשבת אין לאסור משום אוושא מילתא. אך בקומקום חשמלי המשמיע רעש ואין רגילים כלל להפעילו בימות החול באמצעות שעון, הדבר נחשב לאוושא מילתא ואסור. אמנם ברמ"א שם כתב שבמקום הפסד מותר להפעיל את הרחיים אף שמשמיעים קול, ולכן במקום צורך גדול ניתן להקל בזה, ובפרט בקומקום שאין עושה רעש גדול כריחיים. אך ידועים דברי האגרות משה באו"ח חלק ד' סימן ס' שכתב לאסור כל דבר הפועל באמצעות שעון שבת, ואף שדבריו לא התקבלו בהרבה מכשירים חשמליים, אך אין לחדש מכשירים נוספים ולהתיר להשתמש בהם באמצעות שעון שבת.
ובדין איסור שהייה:
נחלקו הפוסקים האם מותר להשהות תבשיל שאינו מבושל כמאב"ד על פלטה חשמלית ללא כיסוי, טעם האוסרים כיון שאין הפלטה גרופה וקטומה כיון שאין עושים בפלטה שום היכר למעט את חום האש ודינה ככירה שאינה גרופה וקטומה, וכן דעת החזו"א (ארחות רבינו דיני שבת אות י"א) והגרי"ש אלישיב זצ"ל. ואפילו שאין בפלטה שום חשש חיתוי מכל מקום אסור, ויש בזה ב' טעמים: א. בחוט שני סק"ז ביאר מטעם לא פלוג וזה כוונת החזו"א ל"ח-ב' דחום החשמל הוי כאינו גרוף ור"ל דכיון שיש אופנים בחשמל ששייך חיתוי הרי דכל חום חשמל דינו ככירה שאינה גרופה וקטומה ע"ש. ב. בשבות יצחק הביא טעמו עפ"י הרמב"ן דטעמא דכירה גרופה וקטומה אסורה כיון דחומה רב לא ניכרת הקטימה ואסור אטו כירה שאינה גו"ק, וא"כ מבואר דבעינן היכר של גרופה וקטומה ובלא"ה יש לגזור אטו אינו גרופה וקטומה.
וטעם המתירים: א. כיון שאין בפלטה חשש חיתוי שיש רק מצב אחד מותר להשהות עליה, ואפי' שבאמת אינה גו"ק דלא עשו בה שום היכר מ"מ כשאין חשש חיתוי שרי, ול"א בזה לא פלוג, [ולפי"ז להחזיר על פלטה בשבת אסור דאינו גו"ק ואיכא מיחזי כמבשל], וכ"כ בשבט הלוי (ח"ה סי' ל"ו) וכן התיר באג"מ ח"ד ע"ד דיני בישול ל"ה, ומשמע דטעמו דאין חשש חיתוי. ב. הגרש"ז אוירבך זצ"ל כתב הטעם שזה נחשב גרוף וקטום כיון שנוהגים לכבות את הגז הרגיל ומעמידים פלטה מיוחדת לשבת זה גופא ההיכר וחשיב כגו"ק, ומה"ט מתיר גם חזרה (שש"כ פ"א-ל' הערה פ"ג). ובארחות שבת (פ"ב הערה י"ט) כתב דקשה להתיר מטעם אחד ורק בצירוף ב' הטעמים שרי.
והנה לגבי שעון שבת מבואר בחזו"א ל"ח-ב' דלהניח קדרה בתנור שידלק ע"י שעון שבת אם אינו גרוף וקטום אסור ואם גרוף וקטום מותר.
וא"כ בנידון דידן אם הקומקום נידון כגרוף וקטום מותר להפעילו ע"י שעון שבת, ואם אינו גרוף וקטום אסור, ולמבואר לעיל הדבר תלוי מה טעם ההיתר בפלטה דאם לא חשיב גו"ק ושרי כיון שאין חשש חיתוי א"כ גם בקומקום יש להתיר דאין בזה חשש חיתוי, אבל אם כל ההיתר בפלטה מחמת דעצם הדבר שמיוחדת רק לשבת חשיבא גרוף וקטום וכנ"ל, ולפי זה בקומקום לא חשיב גרוף וקטום ואסור להשהות.
וכל זה אם ננקוט להתיר פלטה חשמלית, אבל לאוסרים הנ"ל בפלטה ודאי דהכא יש לאסור.
אך יש לדון בזה דהנה בטעם הדבר שכתב החזו"א לאסור באינו גו"ק יש להסתפק אם טעמו משום דחשיב כמשהה מע"ש על כירה שאינה גו"ק דאפי' שבשעת כניסת שבת עדיין התנור לא דולק מ"מ כיון שמכין אותו שידלק הוי כמשהה בידים על כירה שאינה גו"ק.
אבל אפשר דבאמת כיון שנדלק ממילא ע"י שעון שבת לא חשיב כמעשה דידיה כלל, וכל מה שאסר החזו"א זה לשיטתו בסי' ל"ז דס"ל דהמצב של השהייה אסור ואפי' אם קוף הניח קדרתו על כירה שאינה גו"ק צריך לסלקה כיון שיש חשש חיתוי, אבל מהפמ"ג והביה"ל בסו"ס רנ"ג מבואר דפליגי עליה ולפי"ז יש צירוף גדול להתיר אפי' אם הקומקום לא חשיב גו"ק.
נמצא דכדי להתיר צריך לומר או דהיכא שאין חשש חיתוי שרי, וכך כתב השבט הלוי, אך אינו דבר ברור. או לומר דלא חשיב שהייה דידיה רק הוי מידי דממילא והחזו"א דאסר זה לשיטתו וא"כ לחולקים שרי. ומחמת ספיקות אלו כתבנו לא להתיר זאת באופן קבוע.
ומה שכתבנו שלכתחילה ירתיח המים קודם, הוא כדי לצרף שיטה נוספת, דהפמ"ג רנ"ג א"א סקמ"א כתב דמנהג העולם להתיר לח שנצטנן לדונו כמבושל דשרי להשהות על אינו גו"ק, ותמה ע"ז וכתב דשמא נוהגים לענין זה לסמוך על הפוסקים דאין בא"ב בלח שנצטנן, והחזו"א ל"ז אות כ"ז כתב דאפי' לפוסקים שיש בא"ב בלח שנצטנן הכא שרי, ע"ש טעמו וא"כ אם מרתיח את המים לפני שבת אפי' שמצטננים שרי בזה. אך בארחות שבת פ"ב הערה י"א ומ"ט כתבו שיש מקום לומר שדין זה נאמר דוקא בתבשיל לח שהצטנן, אבל מים דאחר הצינון לא ניכר בהם הבישול לגמרי ודאי שיש בזה חשש חיתוי גמור, וכך הסברא דמה מהני מה שהרתיחום מע"ש, אך לכאורה אין לחלק בזה בין כל דין בישול א"ב בלח לדין זה, דבדברי הרמ"א שלא נצטנן לגמרי לא נאסר לא מצינו חילוק בזה בין מים לשאר תבשילים, וי שלעיין בזה.
ולמעשה בשו"ת באר משה ח"ו סי' א' כתב להתיר נידון דידן וכן בציץ אליעזר ח"ז סי' ט"ז, ובתורת המלאכות (אופה) הביר בשם הגר"נ קרליץ שליט"א להקל אם מרתיח המים מתחילה.
ובספר מתא דירושלים (על הירושלמי בשבת פ"ג ה"ג) הביא בשם החתם סופר דבקהילת פרשבורג נהגו להניח קפה על עצים, ולהדליק מע"ש חוט שבמשך השבת יהבהב עד הבוקר שאז יגיע לעצים וידליקם ויבשל את הקפה, ודנו שם לאיסור מטעמים אחרים אך מבואר שם דעצם הדבר מותר אפי' באינו גו"ק ואפי' שיש חשש חיתוי, וכנראה טעמם דס"ל דלא חשיב מעשה שהייה כלל אלא ממילא ולא ס"ל כחזו"א שאפי' אם קוף מניח צריך להסיר דהמצב הוא האסור.
מאידך, יש מקום להחמיר אפי' אם חשיב גו"ק דיש הסוברים דשעון שבת חשיב נתינה בתחילה דאסור אפי' בגו"ק (מובא בספר אוצרות השבת).
במיחם גלישה של המכון המדעי טכנלוגי של הרב הלפרין נכנסים מים קרים למיחם ומתבשלים בשבת,
לאור האמור כאן, האם יש לאסור גם בזה ? ?
אינני מכיר את דרך פעולתו של מיחם זה, בדרך כלל כאשר נכנסים מים קרים למיחם בשבת יש חשש גדול יותר של איסור בישול בשעת הוצאת מים חמים ממנו, אך יתכן שהמכון הנ"ל מצא פתרון טכני למיחם זה, ואם אכן מדובר כפי שאתה כותב שמים קרים נכנסים למיחם בשבת, לכאורה אין בזה חשש שהייה מכיון שהמכשיר פועל מערב שבת בדרך המותרת ויש לבדוק היטב את דרך פעילותו של מכשיר זה.
יש קומקומים שקטים. לא ברור פה אם השאלה כוונה לכל הקומקומים באשר הם, או אם התשובה כוונה לכל הקומקומים. כמו כן, היום גוף החימום הוא חיצוני לקומקום ואינו נוגע במים, כך שלמעשה קומקום "שקט" הוא בעצם זהה לחלוטין למיחם.
השאר תגובה