בס"ד
שלום רב לכבוד הרב
מה הדין לגבי "דף נחיתה" (שהוא מעין "פלאייר" אינטרנטי) וסרטון שיווקי ב"יו-טיוב" – שניתן להירשם דרכם לרשימת תפוצה לאתר שלי, או לבצע דרכם: בקשה לקבלת מידע או מוצר /שירות חינם או לבצע רכישה אינטרנטית (שכל אלה ניתנים לגולש באותו רגע ביצוע הבקשה / רכישה, אלא שהכול מבוצע אוטומאטית) – כאשר גולש מגיע אליהם דווקא בשבת וחג?
תוספת הסבר:
א. "דף נחיתה" הוא למעשה מעיין "פלאייר" אינטרנטי (שאפשר להגדירו כ"אתר" אינטרנט בעל דף אחד בלבד). אני מכין ומפרסם דף זה באחד מימות החול. דרכו אני מניע את הגולש לפעולה (למשל, ציין את שמך והמייל שלך – וכך תהיה מנוי ברשימת התפוצה שלי ותוכל לקבל ממני עדכונים המעניינים אותך באופן אוטומאטי בעת שאני מפרסם אותם; או שבתגובה לרישום תוכל לקבל חינם אינפורמציה בעלת ערך עבורך, או שבתגובה תקבל ספר אינטרנטי / קורס אינטרנטי חינם. לעתים דף הנחיתה מפנה אותך לרכישת מוצר: תוכנה אינטרנטית, קורס אינטרנטי או רישום לקורס שיתקיים פיזית במפגש ביום חול, וישנה אפשרות שגם לרכישת מוצר פיזי). השאלה היא – מה קורה אם אדם גולש דווקא בשבת / חג ואז נתקל בדף הנחיתה – ובו ברגע ביצע את הפעולה ע"פ ההנחיות שבדף (נרשם לרשימת התפוצה שנעשית אוטומאטית באותו רגע, שולח בקשה לקבלת מוצר אינטרנטי או אינפורמציה בחינם או לאחר תשלום בעוד שהדבר מתבצע אוטומאטית באותו רגע והוא יכול לקבלם מיידית באופן אוטומאטי, או שולח בקשה ומשלם בו ברגע לצורך קבלת מוצר פיזי – אלא שהטיפול והמשלוח לגבי מוצר זה יהיו כמובן באחד מימי החול שלאחר מכן)?
ב. סרטון שיווקי ב"יו-טיוב" הוא למעשה סרטון שמגמתו שיווקית בדיוק כמו דף הנחיתה. גם אותו יוצרים, עורכים ומפרסמים ביום חול. גם דרכו ניתנת לגולש הנעה לפעולה. גם במקרה זה נעשה שימוש באותם אפיקים אינטרנטיים בדומה לדף הנחיתה ולאותן מטרות בדומה לאלו שבדף הנחיתה. השאלה היא אם כן אותה שאלה למעשה – מה קורה אם אדם נתקל בסרטון זה דווקא בשבת / חג ומבצע את אותן פעולות בדומה לאלו שבדף הנחיתה?
עקרונית – הדברים אמנם פתוחים לכל העולם, וישנה אפשרות שעם הזמן הרוב יהיו גויים – או גם לא מעט גויים, אם כי לא בהכרח הרוב (אך לא ניראה שבטווח הזמן הראשוני והקרוב).
למעשה בשלב זה אני דווקא פונה לקהל היעד הישראלי והיהודי. אמנם אין בכוונתי לפנות דווקא ליהודים מחללי שבת, ואף הייתי מעדיף כמובן שגם יהודים מחללי שבת לא ייתקלו באותם פרסומים אלא רק בימי החול, אולם בהחלט שאין להוציא מכלל אפשרות שיהיו מביניהם שייתקלו באותם פרסומים ובנושאים עליהם מדובר דווקא מתוך השוטטות שלהם באינטרנט כאשר "יש להם זמן", קרי חלילה בשבת או חג, ואז גם יתמקדו בהם ויבצעו את הפעולות האמורות.
אולי, ברשותך, אוסיף ואומר שייתכן וניתן יהיה לחסום בשבתות וחגים את הגישה לדפי הנחיתה (שאז אם אני מבין נכון לא אמורה להיות כלל בעיה, אלא אם כן אני טועה – וכמובן שאודה לך באם תעמידני על טעותי), אבל אנני בטוח במאה אחוז שאכן ניתן לחסום / לסגור את דפי הנחיתה, ולכן השאלה שנשאלה.
תשובה:
שלום רב.
מותר להפעיל דף נחיתה, פליירים וכדו' באנטרנט כל ימות שבוע, גם אם יש שגולשים ולוחצים עליהם בשבת לקבל מידע, מוצרים וכדו'. ואם הפרסומות מיועדים עבור ציבור של רוב יהודים [באתר ישראלי] יש להחמיר לא להפעילם בשבת אם ניכר על זה שם הישראל. בכל מקרה אין איסור מעשה שבת להשתמש בכל מידע או הזמנה שהתקבל בשבת לאחר שעובר זמן קצר מצאת השבת.
מקורות:
יש לדון בשאלה זו מצד כמה פנים. האם יש מקום לאסור משום שכר שבת, מקח וממכר בשבת, ואיסור לפני עור ומסייע בידי עוברי עבירה.
ובאופן שאין הגולש בא לקנות שום דבר אלא לבקש מידע וכדו' אין בזה שאלה של מקח וממכר או שכר שבת כלל. ומצד לפני עור, הלא בכל פרסומת באנטרנט הוא מגיע לציבור שהוא רובא דרובא גויים. ומצד המיעוט יהודים מחללי שבת אין לאסור להציג הדברים באנטרנט. דעי' בריטב"א מס' ע"ז [סג. ד"ה ומה] שמבואר שכל שיש ספק אם יקח איסור במעות אין בזה משום לפני עור [לתת לו מעות], וכן הוא בריטב"א שם טו: ד"ה מי דמי. וכעין זה עי' בט"ז יו"ד סי' קנ"א ס"ק א' שמה שאסור לגויים חפצים לע"ז הוא רק בדברים שהם מיוחדים לע"ז. אבל אם הוא ספק אם הוא לע"ז או לדברים אחרים מותר למכור להם. והגם שיש לחלק ששם הוא נותן חפץ שספק אם הוא לשימוש איסור כלל, משא"כ הכא שהאפשרות לרשום בשבת הוא ודאי איסור. מ"מ הלא ספק אם ישתמש בו באופן איסור. והגם שיש מחמירים בספק לפני עור, עי' בשדי חמד [מערכת ו' כלל כו' אות י'], מ"מ כאן שיש רוב שהוא גויים לכולי עלמא אין איסור לפני עור. וכמבואר בגמ' נדרים סב: ששואלת הגמ' שיש לאסור משום לפני עור, ותי' רוב עצים להסקה נתנו, עי"ש [ועי' הר צבי או"ח ח"א סי' קכ"ה מה שמביא מגמ' זו לענינינו, ובשו"ת עין יצחק או"ח סי' יג'].
אמנם אם הפרסום מיועד עבור ציבור של רוב יהודים, לכאו' יש לאסור בזה לפעמים משום לפני עור. ואם הוא דבר שאפשר להם לקבל גם במקום אחר שאין בזה לפני עור כמבואר במס' ע"ז ו:, מ"מ יש לדון משום איסור מסייע בידי עוברי עבירה, עי' במג"א סי' שמ"ז ס"ק ד' שגם במומר יש איסור מסייע [וע"ע בש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק ו']. ומ"מ גם בזה יש צדדים להחמיר ואין כאן המקום להאריך בזה וראה מה שכתבנו בזה כאן.
ואם הגולש בא לקנות ממנו בשבת, אז גם בגויים יש לדון מצד איסור מקח וממכר ושכר שבת. אלא דגם בזה נראה שהדבר מותר. דהנה, איסור מקח וממכר בשבת, והיינו לעשות קנינים [למכור או לקנות] מבואר ברמב"ם פ' כג' מהלכות שבת הל' יב', וכתב שם שהוא משום שחוששין שע"י העסק במקח יכול לבא לידי כתיבה בשבת. וברש"י במס' ביצה לז. [ד"ה משום] כתב שהוא משום איסור 'ממצוא חפצך' והוא האיסור הכללי לעיין ולעסוק בצרכי נכסיו וממונו בשבת, המבואר לפרטיה בסימן ש"ו באו"ח. ולפי ב' הטעמים האלו יש לדון בכגון נידון דידן שאין המוכר מתעסק כלל במקח וממכר והכל נעשית מאיליו. ובשו"ת רע"א [כתבים סי' קנ"ט] מסתפק האם מותר לעשות מעשה קנין מערב שבת כדי שיחול הקנין בשבת. ודעתו למסקנא להחמיר בזה וכן הוא בשו"ת כת"ס [או"ח סי' מו'] ובשו"ת מהר"ם שי"ק [או"ח סי' רה']. ומאידך גיסא בשו"ת מהרש"ג [ח"ב סי' קי"ז] דעתו להקל בזה, וכן מביא בדעת תורה ריש סימן תמ"ד להקל בזה. ובאמת נראה שבנד"ד לכ"ע יש להקל. דכל מה שהחמיר רע"א ודעימי' הוא באופן שעשה ודאי קנין לחול בשבת. אבל כאן הוא רק הכין האפשרות לאחר לבא ולקנות, והוא לא עשה שום קנין מצידו והוא ספק אם בכלל יבא מי שהוא לקנות. וכעין כתב בשו"ת מהרש"ג [ח"ב סי' קי"ז] לגבי מכירה מתוך מכונות אוטומטיות בשבת לגויים, שלכ"ע אין בזה משום איסור מקח וממכר בשבת, כנ"ל. ועוד יש לומר שבמכירה באנטרנט ע"י כרטיס אשראי הוא יותר קל ממכונות הנ"ל. דהלא ברוב קניות דרך כרטיס אשראי, ברגע שהקונה מכניס מספר הכרטיס למערכת לקנות, באותו רגע הוא מקבל רק אישור ועושה כעין התחייבות לקנות. אבל הגבייה לא נעשית בפועל עד שהמוכר מאשר הקנייה מצדו, וא"כ אין כאן לא קנין ולא תשלומין בשבת.
וגם לגבי איסור לקיחת שכר שבת יש להקל בניד"ד. דעי' בשו"ת נודע ביהודה [או"ח ס"ס כו'] שמיירי בלקיחת שכר עבור רחיצה בשבת. וכתב שם שבשביל העצים ודאי מותר לקחת שכרו, "דאטו מי שלוקח דבר מחבירו בשבת לא יפרע לו בחול". והיינו שכל איסור שבת הוא בעבור עבודה וטירחא שעשה בשבת, אבל אבל מכירת חפצים מותר לקחת שכרו, כל שאין איסור מצד מקח וממכר. וכן הוכיח בס' תהלה לדוד [סי' רמ"ד אות יא'] שהרבה מקומות שמבואר שמותר לקנות ולמכור בעד צרכי שבת. ולמה מותר לקבל כסף על כל זה והלא יש בזה משום איסור שכר שבת, ומבואר כנ"ל שלשלם עבור חפצים אינו נכלל באיסור שכר שבת. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק [ג' – לד'] להסביר למה אין איסור שכר שבת במכירה במכונות האוטומטיות. וה"ה והוא הטעם בקניית דברים דרך האנטרנט.
ולגבי איסור הנאה ממעשה שבת ממידע, הזמנה וכדו' שהתקבל בשבת אין איסור כלל בנידון דידן. דאם זה הזמנה מגוי הלא הוא עשה מדעת עצמו ולצורך עצמו ולא עשה שום דבר בשביל הישראל. ובכל אופן איסור מעשה שבת של גוי אסור רק עד שיעור כדי שיעשו במוצ"ש, והזמן שיקח לעשות הזמנה בזו הוא זמן מועט. ואם ישראל עשה ההזמנה, אף אם דנין אותו כמזיד [שיש לדון בזה הרבה ואכמ"ל] מעשה שבת של ישראל אסור רק לו לעולם, אבל לאחרים מותר במוצ"ש. ואף למי שנעשית המלאכה בעבורו, כמבואר במ"ב סי' שי"ח ס"ק ה'. ואף שהכתב סופר בשו"ת [או"ח סי' נ'] החמיר טובא במעשה שבת של מומר, נראה שאין דברין שייכים כאן שהוא דרך אקראי בעלמא מה שיהודי זה עשה הזמנה בשבת וראה גם בזה עוד מה שהבאנו בתשובה כאן.
