לתרומות לחץ כאן

אכילת חמץ ברשות אדם שאינו שומר תו"מ ימים ספורים לפני פסח

האם מותר לאדם לאכול חמץ בבית חברו כמה ימים לפני פסח, כאשר יש חשש שחברו לא יבדוק ויבטל כראוי את החמץ בביתו בערב הפסח, או שאין לעשות כן, היות שעובר על "לפני עוור" משום שמכשיל את חברו באיסור "בל יראה ובל ימצא"?

תשובה:

שלום רב.

כתבו הפוסקים שאין למכור חמץ לישראל מומר כיון שמכשילו באיסור 'לפני עיור לא תתן מכשול', אמנם זה דווקא כאשר מכשילו באופן וודאי שיודע שהחמץ שנותן לו ישאר אצלו בפסח, אך אם אוכל אצלו ונשארים פירורים ויש חשש שמא לא ינקה אותם או שנותן לו שבועיים לפני פסח חמץ וחושש אולי לא יגמור לאוכלו לפני פסח וישאר אצלו בבית בפסח, אין צריך לחשוש לזה ומותר.

מקורות:

במשנה ברורה סי' תמ"ח ס"ק י"א כתב בשם האחרונים שאסור למכור חמץ למומר מדין לפני עיור. ובשו"ת תורה למשה סי' קל"ג דן אם מותר להביא חמץ לפני זמן האיסור לאדם שחושד בו שיאכלו בפסח וכתב לאסור זאת כאשר מדובר בזמן מועט לפני סוף זמן איסור אכילת חמץ.

אמנם בב"ח סי' קס"ט כתב שכאשר יעבור זמן עד שיעשה את האיסור אין בזה לפני עיור וכן מצינו בפילפולא חריפתא ב"מ פרק ה' אות צ', אך בפוסקים לא משמע שפסקו כדבריו.

במגן לאלף תמח,ז ד"ה עוד הסתפק אם איסור בל יראה הוא על כל כזית וכזית, או שעל כל החמץ שבביתו עובר על בל יראה ואין נפק"מ כמה כזיתים יש שם, ולפי זה רצה ללמד זכות על מכירת הי"ש למומרים כיון שיש להם חמץ בביתם ואין מחטיא אותם לעבור בעוד לאו של בל יראה ע"ש שהסתפק בדבר זה וכתב שאפשר לצרף את זה כסניף להקל. ויעוי' עוד בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן ט' אות א' מה שכתב לתמוה על דבריו.

ובמקום שיש ספק אם בכלל ישאר החמץ אצל הנכרי או שיאכל אותו לפני פסח או שיבערנו, שאין בזה איסור לפני עיור כך מבואר בביאור הלכה סי' קס"ג ד"ה ואסור שאם נותן למי שיודע בו שאינו נוטל ידיו לחם והוא לוקח אותו לביתו מותר ואין בזה לפני עיור, וכך מבואר גם בדברי המהרש"ם (ח"ב סימן קפד) שכתב בתוך דבריו בנדון השכרת בית לסַפָּר יהודי שמגלח אנשים בשבת בפרהסיא: "וכבר האריך בתשובת כתב סופר (יו"ד סימן פג) בענין זה והעלה דליכא איסור אלא אם כן בשעת סיועו עושה האיסור מיד, אבל באינו עושה האיסור מיד שרי. ועוד נראה, דבכל גווני דאיכא משום מסייע, היינו דוקא אם בגוף הדבר שנותן לחברו יעשה בו האיסור, אבל הכא הרי לא יעשה האיסור אלא באוויר שבתוך הבית". ומבואר בדבריו שאיסור 'מסייע לדבר עבירה' לא נאמר במקום שהסיוע הוא לא בשעת האיסור ולא בגוף האיסור. ולפי זה גם בנידון זה אין זה נחשב לפני עיור כיון שאין מושיט לו את גוף האיסור ולא בשעת האיסור. וכך כתב גם במנחת של מה חלק א' סימן מ"ד.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל