לכבוד הרבנים הגאונים
חוזר בתשובה קודם ששב קנס עצמו שעד תאריך מסוים כל שיעבור על חטא מסוים הרי הוא מתחייב בסכום של כמה מאות שקלים שיתן לצדקה אבל ברור לו שחשב בצורה מפורשת שיתן לאו דוקא לעניים ואעפ"כ לא הצליח הלה להתגבר יצרו עד שבשלב מסוים הוא פשוט נואש והתיר לעצמו הרצועה וכך שכעת אפשר שהוא נדור על סכום עתק (הלה מסתפק ואינו יודע בדיוק איך הגידר את הקנס ואם אמר לשון נדר)
מכל מקום כעת אותו מעשה רחוק ממנו מאוד והוא מבקש לעשות התרת נדרים על מה שאמר שהרי אינו יכול לעמוד בזה הסכום אלא שהוא מתבייש מאוד לפרט על מה קנס עצמו
ושאלתנו היא האם בנידון זה שכבר עבר זמן הנדר (שהרי אמר אם יעשה כן עד זמן פלוני שזמן זה כבר עבר)וכעת לא נותר אלא לשלם את הקנס או שזה נדר האם אפשר שלא לפרט את העברה אלא רק את עניין שנכשל בחטא בזמן מסוים וכעת רוצה התרה (בדרך אמונה מתנות עניים ז הלכה יא ס"ק עז מבואר שמותר לעשות התרה ולכן השאלה היא לגבי הפרוט של הנדר
תיזכו למצוות
תשובה:
שלום רב.
ביררתי ענין זה עם רב הבקי בהלכות נדרים, ואמר לי שאין אפשרות להקל בפירוט פרטי הנדר, גם בגלל שדבר זה תלוי במחלוקת גדולה בפוסקים אם צריך לפרט את כל פרטי הנדר, או שמספיק פירוט של עיקרי הנדר, ובפרט שבענין זה יתכן שזה חלק מעיקר הנדר, ולכן צריך למצוא דרך שיהיה נעים לאותו אדם לפרט את הנדר, ואפשר לעשות זאת באופן שאחד מהשלושה מתירים יהיה אדם שאינו מכירו כלל ויפרט רק בפניו את פרטי הנדר. וצריך להוסיף גם שיש להוסיף ולומר לו את חומרת האיסור לידור נדרים ולעבור עליהם. וגם ראוי לומר לו שאם במשך החיים יוכל לתרום לצדקה את הסכום שיכסה את הנדר, כדאי שיעשה זאת, כיון שהתרת נדר זה אינה פשוטה כלל.
בברכת פסח כשר ושמח.
מקורות:
עי' ש"ך רלד,מח שהביא דברי הפרישה שכתב שאין צריך לפרט את כל פרטי הנדר ודחה את דבריו, ועי' בשו"ת עין יצחק יו"ד סימן כ"ד במה שכתב לבאר את מחלוקתם.
לכאורה למה צריך לפרט הנדר. הרי כל הטעם של הפירוט הוא כדי שהדיין ידע שאם מדובר על נדרי איסור שידע לא להתיר כי אי אפשר. אבל בנידון דידן כיון שעבר הזמן כבר אז מותר להתיר נדר כזה (ככה הבנתי מהשואל שזה מה שכתוב בדרך אמונה) אז אין צורך לפרט אלא יגיד לדיין שזה נדר שאפשר להתירו והוא לא בגדר של נדרי איסור וזהו.
ראיתי בדרך אמונה כתוב שמותר לישאל על נדרי צדקה. אך כאן זה נדר איסור לא ברור שמותר להתיר. אשמח לקבל מקור לכך שנדר כזה הוא בר התרה בכלל.
מי יכול להעיד על עצמו בודאות שהמעשה רחוק ממנו?!
אני מניח שסברת הרב המשיב היתה בזמנו שכאן הנדר אינו להמנע מהאיסור, אלא לתת צדקה אם יעבור על האיסור, וזה ככל נדרי צדקה. האיסור כאן הוא רק תנאי בחיוב ואינו עצם הנדר.
לגבי התגובה הראשונה לא הבנתי. לגבי השניה , מפורש בבית יוסף ובב"ח סימן רכח שצריך לפרט הנדר , בגלל ששמא נדר שיאסר במשו בתנאי אם יעבור עבירה . לא נראה לי שיש בזה מחלוקת. אם כבר הנידון הוא שאם עשה לזמן, הרי עבר כבר הזמן ולא שייך הטעם שרוצה להתיר כי רוצה לעבור עבירה שהרי במילא מותר הוא עכשיו.
ראיתי בש"ך שכתב שנדר כזה אם התירו מותר בדיעבד. (אם היה נדר איסור ממש גם בדיעבד לא) . אם נדרתי נדר כזה אני יכול לכתיילה ללכת לשלושה שיתירו לי אם אני בנרווים גדולים וכדי לצאת מכל הספקות אני צריך הרבה כסף?
עכשיו הבנתי את כוונתך. אגב יש כאן בעיה נוספת בעצם ההתרה שכן, כפי המבואר בס' כל נדרי פרק לב הערה לו מדברי האחרונים, ההתרה אינה עוקרת את הנדר למפרע אלא רק “מכאן ולהבא למפרע”, כלומר מכאן ולהבא דנים כאילו לא היה נדר, אבל חיוב שכבר חל עליך עד אותה שעה יש לשלם. כך שלגבי הסכום שכבר הצטבר לא ניתן להתיר לדעות אלו.
מסתבר שכן, אולם לגבי מה שכבר הצטבר ראה תגובתי הקודמת.
כמדומני שהיסוד שחכם מתיר מכאן ולהבא למפרע הינו היסוד של הגרי"ז ועוד שמבוסס על הר"ן בנדרים כב: שאותו אמורא רצה להתיר נדר תענית באמצע ולא רצה להפסיד מה שנתענה כבר לכן חיפש פתח ולא חרטה. ועל זה חידש הגריז שפתח עוקר מכאן ולהבא למפרע. הרי שבחרטה אין דין זה. כך נראה לי . לא ראיתי את הגריז בפנים .
ראה במקורות שציינתי.
השאר תגובה