לתרומות לחץ כאן

הפעלת אופה לחם מערב שבת שיאפה פת חמה לסעודת שבת בבוקר באופן אוטומטי

רצינו לדעת האם אפשרי לכבוד שבת להכין את כל החומרים לאפיית הלחם לפני כניסת השבת ועל ידי כיוון השעון שבאופה תתחיל פעולתו ב7 בבוקר השבת וכשנחזור מהתפילה ב10 יהיה לחם טרי לשבת. יש לציין ששום נורה לא תדלוק בפתיחת האופה וכן שניתן לכסות את הכפתורים כמו כן כל התערבות באמצע האפייה הורסת את התכנית המקורית ולכן אין חשש לשינוי באמצע הפעולה של האופה. אודה לכבוד הרב על תשובתו ואם אפשר לציין גם מקור תשובה:

אין לעשות זאת אף אם יהיה לו בזה עונג שבת מכמה טעמים וכפי שמבואר באריכות במקורות. והדרך היחידה שניתן לעשות זאת במקום הצורך היא על ידי הפעלת המכשיר מערב שבת שיתחיל לפעול מיד.

מקורות:

יש לאסור בזה מצד כמה דינים:

א. משום איסור מוקצה, מכיון שהקמח והשמרים שבאופה לחם הם מוקצים בבין השמשות ויש בזה מגו דאתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא.

ב. איסור נולד בשבת.

ג. משום איסור נתינה בתחילה בשבת.

ד. מצד איסור אוושא מילתא וזילותא דשבת.

ונבאר הדברים בהרחבה:

א. מוקצה ונולד

בסי' שכ"ה סעיף ד' הביא השו"ע מחלוקת ראשונים לגבי פת שאפה גוי אפילו לעצמו בשבת יש אוסרים ויש מתירים, ובשעת הדחק יש להתיר.

לפי זה בפשטות הוא הדין במקרה הזה כיון שיש בזה מחלוקת ראשונים אין לעשות זאת אלא אם כן זו שעת הדחק כגון שדר בכפר יחידי שאינו יכול לשאול פת מחבירו (כמו שכתב המשנה ברורה שם ס"ק י"ח).

אמנם מעיון בדברי הראשונים עולה שבנידון זה אף המתירים בפת שאפה נכרי, יאסרו בפת שנאפה באופה לחם.

והיינו מכיון שבראשונים האוסרים יש ג'טעמים: א. שמא היה קמח או עיסה בבין השמשות דהוי מוקצה ואיכא מיגו דאיתקצאי. ב.אפילו אם היה חיטים דחזי לכוס ואינו מוקצה מכל מקום הוי נולד (כך כתב המ"א שם בביאור ספר התרומה). ג. גזירה שמא יאמר לגוי לעשות לו פת, ואף על פי שנכרי שהדליק נר לעצמו מותר לישראל ליהנות במידי דאכילה החמירו טפי.

וסברת המתירים דאין לחלק ולהחמיר במידי דאכילה, ולענין מוקצה כתב הטור בשם הרא"ש דאינו מוקצה דהוי גמרו בידי אדם כיון שביד העכו"ם לאפות בשבת לא מקצה דעתיה מיניה, והמ"ב הביא דטעם זה מהני גם לנולד.

ויש להבין סברת האוסרים דהא הדין ברור הוא דכל שגמרו בידי אדם לא הוי מוקצה כדאיתא בביצה כ"ז, ויש בזה כמה ביאורים:המ"א כתב בשם היש"ש בחולין סי' ל"ב דגמרו בידי אדם אמרינן רק היכא שכבר התחיל קודם השבת ונגמר בשבת אבל אם לא התחיל כלל לא, וכ"כ התפארת שמואל(על הרא"ש פ"ג דביצה סי' י"ז), עוד כתב המ"א דגמרו בידי אדם מהני רק דלא הוי מוקצה אבל נולד אסור, ועוד י"ל דגמרו בידי אדם אמרינן רק היכא דדעת האדם לעשות כן והיינו דלא סגי במה שביד האדם לתקן את הדבר כמו לצנן קדרות רותחות אלא צריך שיהיה דעתו לעשות כן, אבל הכא מנין שדעת הגוי היה להכין פת בבין השמשות, ועל טעמים אלו נחלקו חלק מהראשונים וסברו שכיון שבידו לעשות זאת חשיב גמרו בידי אדם, ואם כן בפת שאופים באופה לחם, שכעת אין ביד האדם לגומרה אין זה נחשב גמרו בידי אדם.

וכן יש לבאר על פי תוס' בשבת מג,א שביארו גבי כופין את הסל לפני האפרוחים דמבואר בגמ' שם שאם היו על הסל בבין השמשות אמרינן מיגו דאיתקצאי, והקשו תוס' דהא בידו להפריחם, ותי' דכיון שרצונו שבבין השמשות יהיו שם אפרוחים לא אמרינן בזה גמרו בידי אדם, אלא דוקא כמו פולין ועדשים שברצונו היה שיהיו מוכנים מיד. לפי סברא זו נראה שהוא הדין בנידון דידן לגבי אפית הפת כיון שלא רוצה לאפות בבין השמשות, רק שמחר תהיה לו פת חמה וניחא ליה בהקצאה זו, לא אמרינן דהוי גמרו בידי אדם, אבל יש לחלק דסוף סוף אין לו רצון חיובי במצב של הדחיה ואולי בזה גופא פליגי הראשונים אי חשיב הכא גמרו בידי אדם.

כמו כן בראשונים בכמה מקומות מבואר דגמרו בידי אדם זה דוקא אם בידו לתקן מיד כמו לצנן קדרות אבל אם אין בידו מיד לא אמרינן דגמרו בידי אדם, ואם כן אפש"ל שאף המתירים בפת נכרי יאסרו בנידון זה, כיון ששם בידו לאפות מיד, אך בפת שנאפית באופה לחם אין זה נחשב גמרו בידי אדם (וראה להלן דשתי סברות האחרונות מישבות הקושיא מנר שכבה בשבת דמבואר בגמ' דאמרינן מגמרו בידי אדם, ואפילו שודאי יכבה לא הוי גמרו בידי אדם).

ב. נתינה בתחילה

בחזו"א לח,ב כתב לגבי דין כיוון שעון שבת שיפעיל את הפלטה בשבת ונותן את הקדרה מערב שבת, וכתב שמותר, ודוקא באופן שזה גרופה וקטומה, דאם לא כן איכא שמא יחתה.

אמנם, נחלקו בדעתו הפוסקים אם מתיר דוקא בדבר מבושל לגמרי (כן הביא דברי החזו"א בשמירת שבת כהלכתה פ"א הל"ב, וכן נקט במנחת יצחק ח"ד) או אפילו באינו מבושל (כן משמע בשונה הלכות סו"ס רנ"ד).

ומלבד זה עי' ספר אוצרות שבת דיש מגדולי ההוראה שחולקים על החזו"א ואוסרים בזה, וא"כ בנידון דידן שאינו מבושל יש לאסור מצד נתינה בתחילה.

וכל זה בתנאי שאין חשש חיתוי דאם יש אופן של הגברת החום ודאי אסור מצד 'שמא יחתה'.

ולכאורה הוא הדין אם יש אפשרות לעשות תכנית מהירה יותר שיהיה זה בכלל גזירת חיתוי.

[כמו כן יש לעיין דאמאי לא נחוש שיקדים את השעון שיתחיל לפעול יותר מוקדם, דומיא דחיתוי הכירה דעושה כן למהר את בישול הקדרה, אך בחזו"א מבואר דלא חשש לזה, ואולי זה טעם הסוברים דוקא במבושל דבזה אין חשש חיתוי].

נמצא דמלבד איסור מוקצה ונולד יש לאסור בזה לדעת הרבה פוסקים מצד איסור נתינה בתחילה בשבת.

וראה עוד כאן טעם נוסף לאסור בזה.

ג. אוושא מילתא

ברמ"א בסי' רנ"ב פסק שאסור ליתן חיטים לרחיים סמוך לחשיכה שיפעלו בשבת, וכן בכל דבר שמשמיע קול משום אוושא מילתא וזילותא דשבת. מטעם זה אסרו הפוסקים כל דבר שאין רגילים להפעילו בשבת באמצעות שעון משום אוושא מילתא וזילותא דשבתא (כמו שכתב המשנה ברורה שם ס"ק מ"ח ובעוד מקומות). יש שהרחיבו איסור זה לכל מכשיר חשמלי המשמיע קול, אך בדברי החזו"א מבואר לגבי הפעלת גנרטור, שכל דבר שרגילים להפעילו באופן זה שמפעילים אותו מערב שבת והוא פועל בשבת אין לאסור משום אוושא מילתא.

ובנידון דידן לגבי מכשיר אופה לחם, שאין רגילות להפעילו מערב שבת, יש בזה משום אוושא מילתא, ואין להתיר לעשות זאת אף אם אדם חפץ בפת חמה בשבת, ובפרט בדבר כזה שיש בזה זילותא גדולה לשבת שתמצא שלא תהיה השביתה ניכרת (וכמו שביאר הרמב"ם את טעמם של חכמים בגזירת מוקצה), וכן כתב הרמב"ן בפרשת אמור פסוק כ"ד בביאור המילה 'שבתון' וזה לשונו: שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה"שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח ע"כ.

ויש להזהיר על כך שלא לפרוץ את גדר השבת,ועם חלוף הזמן יהיו מכשירים שיעשו את כל צרכי האדם בהפעלה אוטומטית מערב שבת,ויימצא שלא תהיה השביתה בשבת ניכרת, והזהירו על כך הראשונים וחכמים קבעו גדרים ואיסורים מחמת כך, ויש להיזהר בזה מפריצת גדר.

הצטרף לדיון

7 תגובות

  1. ב"ה

    האם כבוד הרב נכון לישב תשובתו מול הפסיקה הזאת כי איני יכול להכריע אלו כנגד אלו.
    תודה
    א.ההיתר בנוי על פסק הרמ"א (רנד,ה) והמשנ"ב (לז) שבתנור טוח בטיט מותר ליתן פת אע"פ שלא קרמו פניה. אולם הבה"ל במקום כתב שלדעת המחבר (שם,א) שהיא דעת הרמב"ם – היתר זה קיים רק בבשר (שפתיחת התנור מקלקלתו). אמנם הפמ"ג (שם) הסביר את דעת הלבוש שהרמב"ם והשו"ע מודים לרמ"א, מ"מ הבה"ל לא הלך בדרך זו.

    ב.בעיה נוספת בנושא זה היא העניין של נולד. המחבר (שכה,ד) כתב: "פת שאפה א"י לעצמו בשבת, יש אוסרים ויש מתירים; ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים". ולכאורה אם כך יש לאסור מלכתחילה פת שנאפתה בשבת כדין פת שאפאה גוי.

    תשובה:

    א.ביחס לשאלה הראשונה – באופה הלחם שאינו מאפשר התערבות אחרי תחילת ההפעלה אין גזירת חתיה בגחלים. ואין לגזור גזירה חדשה שמא יתחיל את כל הפעולה מחדש שהרי חכמים לא גזרו שמא ידליק אלא שמא יחתה, וכבר כתוב בירושלמי (שביעית ב,ד) שאין מוסיפין ומחדשין על הגזרה והדברים הובאו להלכה בספרי השו"ת של גדולי ישראל.

    ב.לגבי נולד – ראשית יש לדון ביסוד הדין של פת שאפאה גוי בשבת. האוסרים הם ר"ת והרשב"א, ובאו"ז (שנח) מביא שרבו הראבי"ה היה מלקה מי שאכל פת גויים בשבת. יסוד האיסור לרשב"א בתשובותיו (א,תשט) הוא מדין מעשה שבת של גוי, ולפ"ז אין איסור ב'אופה לחם'; ולר"ת הוא מדין נולד שהוא מוקצה.

    בעצם דין נולד נחלקו הראשונים: הרי"ף והרמב"ם סברו שנולד מותר (כר"ש); ור"ת סבר שנולד אסור (כר"י). לאור זה מבארים הב"ח וערוה"ש (שכה,ח) שר"ת לשיטתו בדין נולד. ומכיון שהשו"ע לא הזכיר דין נולד בהל' מוקצה, ממילא פסק שלא כר"ת. אמנם לאור זה צריך לברר מדוע אסר השו"ע פת שאפאה גוי לכתחילה?

    הטור סבר שה'הולדה' לדעת ר"ת היא הטחינה. לאור זה ב'אופה לחם' שהקמח נטחן קודם השבת ברור שלא קיים איסור נולד אפילו לר"ת. אולם בספר התרומה (רמז) מבואר שה'הולדה' היא הפיכת חומר הגלם להיות ראוי לאכילה, ולפ"ז לר"ת גם ב'אופה לחם' אסור. האו"ז סובר שאין בזה דין נולד ואף על פי כן מביא את דעת רבו הראבי"ה שהלקה, ומסתבר שהראבי"ה לא הלקה בגלל נולד אלא בגלל הבעיה של מעשה שבת של הגוי.

    הרא"ש החולק על ר"ת ומתיר אפיית גוי. לדעתו אין איסור נולד משום שאפיית הגוי היא 'גמרו בידי אדם'. המג"א מבאר תחילה שלדעת ר"ת אין דין 'גמרו בידי אדם' בנולד, ולפ"ז גם אופה הלחם יאסר; אולם בהמשך, המג"א מביא את דעת היש"ש שדוקא דבר שהתחיל בערב שבת שרי, ולפ"ז לכאורה ב'אופה לחם' שתחילת הפעולה של הטיימר התחילה בערב שבת אינה דומה ללחם שאפה הגוי בשבת עצמה, לכן מסתבר שחומרת השו"ע לכתחילה היא בגלל מעשה שבת ולא בגלל דעת ר"ת בנולד.

    סיכום: מעיקר הדין להלכה פסקו רוב הראשונים שאין דין נולד. גם לר"ת, בפעולה שהתחילה בערב שבת אין דין נולד כדעת המהרש"ל. לדעת הטור כלל לא קיים דין נולד ב'אופה לחם' עם קמח שנטחן בערב שבת.

  2. כותב התשובה הנ"ל לא התייחס לשתי נקודות: א. איסור מוקצה. ב. איסור נתינה בתחילה, שכפי שהתבאר בתשובה יש להחמיר בו גם בכירה גרופה וקטומה [הוא התייחס רק לאיסור שהייה]. כמו כן, לא ידעתי מנין לקח את היכולת להכריע במחלוקת הנ"ל לגבי איסור נולד, הרי להדיא פירש הוא עצמו שהדבר נתון במחלוקת הפוסקים, ומי קבע שנוכל לספור אלו מול אלו ולהכריע על פי רוב השיטות שמצאנו? לכן נראה לי להחמיר.

  3. יש סברא לומר שהדין של גומרו בידי אדם קיים רק כשמדובר בתהליך, אבל כשהמציאות היא כזו שמבחינת המצב העכשוי לעולם לא יהיה ראוי למאכל, אלא שעתיד להתחדש בו משהו, זה לא מפקיע מוקצה. יש לחפש ראיות בענין זה, אני רק מעלה צד.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל