בשו"ע אבה"ע סי' ד' סעי' ל"ז בהגה כתוב בזה"ל: 'הקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור' עכ"ל. והנו"כ כתבו בגלל שיש להם קידושין ואין להם גירושין כדת, כידוע.
אבל אנו קיי"ל שאין קידושין בלא עדים (כשירים), והקראים בודאי אינם כשרים לעדות, לפי מש"כ בחו"מ סי' ל"ד סעי' כ"ב ובכ"מ.
וכעין מש"כ הט"ז כאן על האנוסים בס"ק כ"ה שאין חוששין לקידושין שלהם משום שאין קידושין ללא עדים.
תודה
תשובה:
שלום רב,
אלמלא דברי הט"ז היה ניתן לומר שאם ידוע לכולם שהם חיים חיי אישות כנשואים אין צורך בעדים, ועדי ייחוד הן עדי ביאה, וכמו שכתב הרמ"א באבן העזר סי' קמט סעיף א לעניין הבא על גרושתו שאם ידוע לכל שבא עליה כגון שנשאה הרי היא מקודשת ודאי. ולכן הקראים שנזהרים באיסור זנות חזקה שבאים על נשותיהן לשם קידושין, משא"כ האנוסים לא היו נזהרים באיסור זנות.
ואולי גם הט"ז ס"ל כן, אלא שמדבר לעניין האנוסים שלאחר גירוש ספרד שלא היו ביניהם עדים כשרים כלל, אבל הקראים היו מתגוררים בשכנות עם עדים כשרים.
לעצם הטענה שהקראים פסולים לעדות, לכאורה תלוי בין שני הדעות אם בני הקראים דינם כמומרים או כתינוקות שנשבו. עיין שו"ע יו"ד סי' קנט סעיף ג ובש"ך סק"ו.
אגב אציין מה שקשה לי על דברי הנודע ביהודה שהובאו בפתחי תשובה שם שרוב הקראים אינם ממזרים, משום שלא נולדו מנישואין שניים. שהרי לכל אחד יש אלף סבים מלפני 10 דורות ומיליון סבים מלפני 20 דורות, ולא ייתכן שלא יהיה אחד מהם שנולד מנישואין שניים והוא ממזר. ומסתמא מה שהקב"ה הורג את הממזרים כמבואר בתנא דבי אליהו, אינו אלא בישראל הכשרים וכדי להצילם מאיסור ממזר בשוגג, אבל לא בקראים שפרקו מעליהם עול תורה ומצוות במזיד וכמעט שאינם מקיימים מצווה אחת כהלכתה מסיני.
תודה על תשובתכם.
אחרי ששאלתי כבודכם, ראיתי מובא בשם הרדב"ז ח"א סי' ע"ג שכתב בשם המהר"י בי רב להתיר הקראים מאחר שאין להם עדים כשירים ואז אין להם קידושין כנ"ל ובשו"ת יבי"א ח"ח אה"ע סי' י"ב פסק כרדב"ז וכתב שבאמת הב"י ג"כ פוסק כרבו המהר"י בי רב הנ"ל ולפיכך השמיט משו"ע מה שהוא כתב בב"י בשם ר"ש שהביא הרמ"א.
ורציתי לדעת האם יש לסמוך ע"ז מאחר שכמה עשרות אלפים מהקראים גרים בתוכנו בא"י וגם במקומות מסויימות בחו"ל, וכמובן קשה לנו להפרידם מבנות ישראל הכשירות, וכן בחורים שלנו מבנות שלהם.
וכמובן יש לגייר אותם לחומרא מאחר שהגרים שלהם אינם גרים.
תודה רבה
בשו"ת יביע אומר שציין כת"ר אכן נוטה להתיר, אבל בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה סי' טז אוסר בכל תוקף.
הבנתי שהשאלה היא למדנית בלבד, להבין את דברי הרמ"א והט"ז והשבתי כפי הבנתי. לא עלתה על דעתי ולא היתה לי שום כוונה לפסוק בשאלה חמורה זו אשר גדולי ישראל כבר הביעו את דעתם.
באמת השאלה הייתה למדני ולא רציתי 'פסק', רק רציתי לדעת
1) השאלה הראשונה ששאלתי בדעת הרמ"א והט"ז וכו'
2) האם אפשר בכלל לסמוך על המקילים בענין זה, או האם יש להחמיר,
3) ו(סתם מתוך סקרנות) מה עושים בפועל במקרים כאלו בא"י
לא הסברתי את זה כמו שצריך, ואיתכם הסליחה.
תודה רבה על התשובות טובות שלכם
1) כבר השבתי בתשובה.
2) כאמור אינני מכניס ראשי בין ההרים, אבל עם כל זאת אצטט את לשונו של הגרצ"פ פראנק (הובא בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סי' סו ובחלק יח סי' סג) "והריני מגלה דעתי מעין שליחותא דרבנן גאוני קדמאה שהקראים איסורן איסור עולם ולא יבואו בקהל ה', וכל מי שיצדד להיתר טעון בדיקה אחריו, ואם ח"ו המצא ימצא מי שהוא שיטהרם בק"ן טעמים פגומים, דבריו בטלים ומבוטלים ודינו כחוטא ומחטיא את הרבים". ובעל ציץ אליעזר מוסיף "וזכורני שיקול דעתו הרב עד שהחליט להוסיף על עצם פסקו באיסור הקראים גם הקטע החריף על כל מי שיצדד להתירם".
3) במכתבו של הגרצ"פ פראנק שם כתב "אבל שיטנא נצח ולא שמעו לדברי (שהביאו את הקראים לטמאות את הארץ), נתעטפו שחורים ועשו מה שלבם חפץ, ועי"ז גרמו שמצד השלטונות נמצא מי שפער פיו בלי חק לאיים על הרבנים שאם לא יתירו לקראים לבוא בקהל יבטל את חק הנשואים והגירושין". כמדומני שהאיומים השפיעו על הרבנות.
אני לא יודע מה השפיע ומה לא. כפי שכתבתם כדאי לא להכניס את ראשך בין ההרים. הרמז על הגר"ע יוסף שליט"א אינו מתאים.
אני כתבתי לאחר בדיקה, רוב הקראים בארץ (ברמלה ובעוד מקומות), הם קראי מצרים. ונוהגים איתם בדיוק כפי שכתבתי. כך אמר לי הגר"נ בן שמעון שליט"א ראב"ד ת"א, שהוא ממונה על כל ענייני יוחסין באזור תל אביב, ואף מעבר לכך. הקראים מרוסיה שכמעט ולא קיימים כאן בארץ המצב יותר מורכב.
דברי ההר צבי קשים וחריפים מאוד, ואני השפל אומר שכבודכם לא הבנתם מה הוא כתב.
עיינתי בהתשובה של הצ"א בחי"ב ואכן הוא מחמיר. אבל לדעתי המכתב של הגרצ"פ פראנק הוא רק בקשר להמצב הפוליטי שגרם להקראים להתערב עם יהודים כשירים בא"י, מאחר שהממשלה הביא אותם. ואין לומר שההר צבי מנגד ל'מתירים' ח"ו מאחר שהרדב"ז והמהר"י בי רב וי"ל הב"י התירו, ויש להמתירים על מי שיסמכו!
אלא, שהיום (ז"א בדיעבד) שהקראים לא נפרדים מאיתנו (בגלל שהממשלה לא הקשיבה להגרצ"פ זצ"ל), א"א להפרידם כמו שכתבתי בתגובה ראשונה, ואינני רוצה לפסוק ח"ו אלא לכתוב דעתי השפילה שנראה לי שבמצב שאנחנו נמצאים כעת, וזה רק בדיעבד, יש מקום להתירם אם הם חוזרים בתשובה שלימה. ואפילו הם שחוששים להמחמירים (שבאמת יש לחשוש מאחר שכ"כ הרבה החמירו), אל תשכחו מה הרמ"א כתב שהם ספק ממזרים, ואז כמובן אפשר להתירם בגיורות, ואם אתם חוששים למה שהב"ש הביא שם בסי' ד' שאין לאפשר להם להתחתן כדי לא להרבות ממזרים בישראל וכו', אז הם יכולים להתחתן עם גיורת שאינה בת בנים, או כמו שכתוב בסי' ה', מותר להשקותה כוס של עיקרין.
ויש להדגיש שכל זה הוא רק במקרה שהם חוזרים בתשובה שלימה ממש. ועוד, כמו שכתבתי בתגובה ראשונה, היום הקראים (בפרט בחו"ל) מקבלים גרים, וצריך לבדוק האם יש לגייר הקראים החוזרים בתשובה לחומרא.
לא באתי לפסוק, וכ"ז הוא רק הערה ע"פ דעתי.
דברי הגרצ"פ פראנק היו לאחר שהממשלה כבר הביאה את הקראים לארץ וכפי שכותב שם במפורש והתייחסו לנושא של התרתם לקהל בלבד.
כמובן, שדברי גרצ"פ פראנק אינם מכוונים אל הרדב"ז ומהר"י בירב, אדרבה הציץ אליעזר בתשובתו מדגיש ומוכיח מהרדב"ז שאף אלו שסברו שלפי ההלכה הם מותרים לבוא בקהל נמנעו מלהתירם בפועל, וכך היה שהרדב"ז לא התיר למעשה וכמו שכתב בסוף תשובתו.
כדי להוכיח את חומר הענין יש לציין שאף דברי הרדב"ז עוררו התנגדות גדולה אצל גדולי ישראל ומשום כך השמיטו המדפיסים (דפוס סדילקאב תקצ"ד ודפוס למברג תרס"ד) את התשובה הזאת. אין ספק שהוראה זו להוציא את התשובה מהספר נעשתה בהוראת גדולי ישראל ומדובר לכאורה בהוראה שאין לה שום אח ורע. בדפוסים האחרונים החזירו את התשובה בסוף הספר אבל עדיין רשום על הגליון שתשובה זו הושמטה, עיין כאן וכאן.
עוד שאלה קטנה:
ההבדל בין הקראים ממצרים ומרוסי' הוא רק בזה שפוסקי אשכנז החמירו בקראים שלהם (ברוסי' ובשאר מקומות) והספרדים הקילו, או משהו אחר?
למען האמת אין לי מושג מה הסיבה. אני כתבתי שיש חילוק בין קראי מצרים לקראי רוסיה, כך שמעתי מהגר"נ בן שמעון שליט"א, הבנתי ממנו כי אם יבוא לפניו א' מקראי רוסיה, הוא לא יתיר אותו לקהל.
בכל אופן, לענין שאלתך על הרמ"א, ראה בשו"ת מבי"ט ח"א סי' לז כי הטעם שחוששים לקידושין שלהם הוא מפני שאולי הם התקדשו בפני עדי ישראל, או שהיו שם עדים כשרים. משא"כ בגיטין שלהם בלא"ה אינם עושים כתיקון חז"ל. ומה שכתב הרב המשיב, לענ"ד אין בזה כדי ליישב את הקושיא. ראשית, מנין לנו שהקראים נזהרים ב"איסור" בעילת זנות, וחוששים לזה עד שמתכוונים לקידושין. וגם עצם בעצם הסברא ראה בב"ש סו"ס לא שכתב שיש מחלוקת אם בכה"ג אומרים הן עדי יחוד וכו'. והנוב"י האריך בזה (תניינא אבה"ע נב) ודעתו כי לכו"ע בכה"ג לא יהיה כל קידושין.
ובנוסף, צריכים לדעת כי לומר את חידושו של הב"ש או הרמ"א שדיבר בסי' קמט רק על גרוש וגרושה, (עיי"ש בסעי' ה) גם במקום שאין בכלל עדים כשרים זה אינו פשוט כלל ועיקר. ובודאי הקראים אינם יותר מכל נישואי הנישואין אזרחיים שאינם מתכוונים לקידושין כדת משה, שלמרות שכיום מחמירים בהם להצריך גט במדת האפשר מחמת חומרא דאשת איש, מ"מ מעולם לא שמענו כי יעשו ממזרות ע"ז. לכן בודאי כוונת הרמ"א ואלו שהחמירו בקראים למש"כ במבי"ט הנ"ל.
כמדומני שמקור החילוק הוא פסק דין של הרב שרמן שכתב שגם הגר"ע יוסף שליט"א יודה בקראים של רוסיא שאין לקבל אותם. יש מאמר של הרב שרמן בעניין קראים בתחומין כרך יט וניתן להוריד אותו מכאן.
יש לציין שבשו"ת יביע אומר ח"ט סי' לד מצטט מהגר"ש משאש שהביא את דעתו של הרב שרמן וחולק עליו.
אגב אציין שבשו"ת יביע אומר ח"ח מביא תחילה שאין לחוש לקידושי ביאה במקום שהבעל סובר בטעות שכבר היו קידושי כסף ובהמשך מביא שהקראים אינם מקדשים בכסף כלל. ולענ"ד נראה שאדרבה כיון שאינם מקדשים בכסף הרי הם מתכוונים לקדש בביאה. אף שאינני בקי במנהגיהם, אבל למיטב ידיעתי הם סוברים שיש לדרוש את התרה רק בבנין אב ולא בגזרה שוה ולכן קידושי כסף ושטר הנלמד מג"ש והיקש הויה ליציאה אין להם, אבל קידושי ביאה שמפורש בתורה יש להם. עוד כתב בשו"ת יביע אומר שם שאינם מתכוונים לשם קידושין אף שמתכוונים לשם אישות וכמו שכתב האגרות משה על נישואין אזרחיים שבדעתם על שעבוד שניתן להיפרד ממנו אצל השופטים, גם הם מתכוונים להתגרש בבית דין קראי. ולא הבנתי את ההשוואה, הרי הם מתכוונים שהאשה תהיה אשתו כדין תורה ואם תזנה תתחייב מיתת בית דין כדין אשת איש האמורה בתורה וכדי להיפרד תצטרך גט כפרשת גיטין האמורה בתורה, אלא שאינם יודעים כיצד לכתוב גט כשר. (ולא הבנתי מה שכתב הרב ליטקה שאינם חוששים לאיסור זנות הרי הגנות של זנות מפורשת בתורה הרבה פעמים, גם מהיכי תיתי שאינם מפרשים את הפסוק לא יהיה קדש על זנות וכפירוש הרמב"ם – להבדיל אאה"ב – אדרבה מסתמא הם מפרשים חיוב שריפה בבת כהן שזינתה על זנות של פנויה).
שאלתי לרב ממילאנו, איטלי' על הרמ"א והט"ז וכו' והוא השיב שלפי דעתו הם סוברים שהקראים ספק ממזרים מאחר שהם חייבים גט לחומרא, וכמו שכתב כבוד הדיין מב"ד נתיבות חיים. והרב הוסיף שהסיבה היא שהם קוראים לעצמם נשואים, ויש להם קול קידושין, וזה פשוט.
ולדעתי בגלל שגט לחומרא הוא מספק, אז יוצא שיש ספק (אם היו עדים כשירים בשעת קידושין או לא) אם הם ספק ממזרים, ואנחנו יודעים שהדין של ספק ממזרים הוא רק מדרבנן, אז לדעתי השפילה יש להקל משום שספק דרבנן לקולא.
וכמו שכתב הרב ליטקה, למה שיהי' דינם גרוע מכל נישואי הנישואין אזרחיים. אפילו ב'נישואין' אזרחיים (ולהבדיל אפילו של הגויים) הבעל נותן להאשה טבעת – ולא ראיתי שאנחנו חוששים שבני' שנלדו אחרי ש'גרשו' דרך בתי משפט ממזרים (אבל אולי אני טועה), אע"פ שגם כאן יש ספק אם עדים כשירים ראו נתינת הטבעת, וזה כמעט אותו בעי' שיש בהקראים, וק"ל.
רציתי להוסיף שלפי הרב משה פיינשטיין מעיקר הדין אין צורך לגט לחומרא בנשואין אזרחיים ושל הרפורמים, ומה שהוא אמר כן לגרש לחומרא הי' כדי לתת כבוד לשיטת הרב הנקין שכן מחייב גט לחומרא. כך שמעתי.
לענ"ד הפילפול בדעתם של הקראים מיותר.
השאלה היא ברורה, מצאנו שיש סברא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות בכמה מקומות בש"ס, כתובות עג,א לגבי קידושי תנאי, אז אומרים שמסתבר שאדם כזה ירא שמים למרות שהוא עשה תנאי בקידושין שלו הוא מוכן לוותר על תנאו, העיקר שאם יתבטלו קידושיו, שלא יחשב בעילות לזנות. כמו כן בקידושין פחות משוה פרוטה, קידושי קטן כמו שהאריכו האחרונים בסו"ס לא וכן הלאה. ובאמת באדם שלא נזהר מאיסורים בפשטות לא אומרים אאעבב"ז כמבואר בפת"ש סי' קמט בשם הרדב"ז והגרע"א.
עכשיו לקראים, וכי יש איזה ספק בדעתם שהם נזהרים שלא יהיה בעילותיהם בעילות זנות? ולכן גמר ובעל לשם קידושין? גם אם נאמר כי הם נזהרים בבעילות זנות, ודאי כוונתם למה שמוגדר כזנות. אבל מה שמוגדר כנישואין ודאי שלא משנה להם כלל, אם הנישואין תקפים עפ"י דין או לא. ואפילו לשיטת הרמב"ם דעת הרבה פוסקים כי באופן זה אין איסור דאורייתא כלל כמבואר באוצה"פ סי' כו באריכות. א"כ התשובה ברורה לחלוטין כשם שבנישואין אזרחיים לא חוששים עד כדי ממזרות שמתכוונים לקדש ע"י הביאה שהרי לא איכפת להם מבעילת זנות. אותו דבר בקראים הרי יש להם איזה טקס שאינני יודע מהו בשעה שהם נישאים, (הרי החשש לקידושין אצלם מבואר במבי"ט שהובא לעיל היה שמא זה היה בפני עדים כשרים מישראל) לכן אין לחשוש כלל שמא כוונתם לקידושי ביאה.
ומלבד טעם זה, צריכים להבין, כי הנושא הזה שאומרים הן עדי יחוד הן עדי ביאה זה נתון למחלוקת כפי שהבאתי לעיל. וגם לדעת הרא"ה שהביא הב"ש מנין לנו לחדש כי זה שייך גם כשכולם פסולי עדות. אדרבה יותר מסתבר שאם כולם פסולי עדות אין לחשוש לזה, כמדומני שראיתי פעם סברא זו, ואינני זוכר היכן.
לכן יותר נראה שהעיקר כפי הסברו של המבי"ט.
הנושא הזה של נישואין אזרחיים נידון הרבה בדורות שלפנינו בעיקר לפני השואה. (ראה בדבר אברהם ח"ג סי' כט שהאריך בזה, ובתוך דבריו כתב כי חייבים לקבל החלטה משותפת של כל גדולי ישראל בענין, כדי שלא יהיה מצב שבקהילה אחת יקבלו אותה ללא גט, ואילו בקהילה אחרת לא). למעשה עד היום יש אלפי מקרים כאלו, ובכל תפוצות ישראל משום חומרא דאשת איש נוהגים להשתדל מאד להשיג גט מהבעל. אבל בדיעבד כשלא מצליחים פוטרים אותה ללא גט, וכמובן לעולם הילדים אינם ממזרים. נדמה לי כי בשו"ת הר צבי התיר לאשה להנשא ללא גט, אע"פ שהיתה נשואה אזרחית והסיבה שלא רצתה לקבל גט מבעלה כדי שלא תפסל לכהונה (משום ריח הגט). אבל צריכים לבדוק אין לי את הספר תחת ידי עכשיו.
אינני מבין למה יש כאן עיקר וטפל. הבית יוסף באבן העזר סוף סי' ד כותב "מצאתי כתוב שהשיב רבינו שמשון על הקראים שאסור להתחתן בהם לפי שנשותיהם מקודשות להם בכסף או בביאה ומגרשין נשותיהם שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש עכ"ל". הר"ש כותב שתי אפשרויות שנשותיהן הן אשת איש – א. קידושי כסף. ב. קידושי ביאה. מדובר בשתי אפשרויות שיחולו הקידושין ובעצם שתי סיבות לאיסור ממזרות (בשו"ת יביע אומר מפרש שאם הם כשרים לעדות יש קידושי כסף ואם הם פסולים לעדות יש קידושי ביאה, אבל בפשטות לא זו הכוונה, אלא הפירוש הפשוט הוא – יש מהם שמקדשין בקנין כסף (גם שקנין זה הוא דרש של חז"ל, מכל מקום היו דורות שעדיין החזיקו במנהגים שונים שמקורם מחז"ל, וגם היום עדיין מחזיקים שגיל המצוות הוא 13) ויש שאינם מקדשים בכסף אלא בביאה שהיא הקנין מן התורה). ברור שלא היתה כוונת הר"ש לומר שהם באים על נשותיהם בפני עדים (במיוחד שכל המקור שצריך עדי קיום בקידושין הוא גזרה שווה שהם כופרים בה) אלא שעידי ייחוד הן עידי ביאה (ופשוט ששכיח מאד שיהיו עדי ייחוד כשרים, או לפחות יהודים כשרים שיודעים שפלונית נשואה לפלוני).
המבי"ט אמנם מאריך להסביר למה יש לחוש לקידושי כסף בפני עדים כשרים, אבל אין זה שולל שהר"ש העלה גם בעיה נוספת של עידי ביאה.
לגבי כוונת קידושין, ייתכן שהקראים אינם מכירים במילה 'קידושין' שהיא מלשון חז"ל, אבל אם יודעים שאשת איש שזינתה חייבת מיתת בית דין ושיש צורך להתיר את הנישואין באמצעות ספר כריתות ומתכוונים לשם כך.
כאמור אינני מבין בכלל את ההשוואה לנישואין אזרחיים. קראים אינם חילוניים, קראים הם דתיים המפרשים את התורה לפי הגיון אנושי ואינם מאמינים לא בגזירות חז"ל ולא בדרשות חז"ל (ולכן סבר הרמב"ם שבני הקראים דינם כשוגגים ולא כמזידים, כיון שמאמינים בי"ג עיקרים ומקיימים את התורה לפי הבנתם ודעתם המשובשת). מצוות הדת של הקראים הן יותר קשות ומכבידות מאשר מצוות תורתינו הקד' – להבדיל אלף אלפי הבדלות. הקראים בועלי נדות כיון שנשותיהן אינן טובלות במקווה של ארבעים סאה, אבל ההרחקות בימי הנידה קשות שבעתיים. הקראים אינם נמנעים מל"ט מלאכות בשבת, אבל שלא לצאת מהבית ולשבת בבית בחושך ובקור קשה שבעתיים. בקיצור הקראים אינם חילוניים (אם כי היום הם מתערבים בחברה הישראלית-חילונית) וכוונתם היא לנישואין של תורה ומסתבר שביאת זנות אסורה בעיניהם, ועדיין לא ראיתי שום סרך ראייה לומר אחרת ולחלוק על הר"ש שנפסק ברמ"א.
כל זה אני אומר בדרך לימוד להבין דברי רבינו שמשון והרמ"א, אבל לעניין הלכה כבר פסקו הגרצ"פ פראנק והציץ אליעזר.
השאר תגובה