האם מותר לי ללכת להטביל או להגעיל כלים בשבת במידה ויש לי צורך?
תשובה:
לענין טבילת כלים נחלקו הראשונים אם מותר להטביל כלים בשבת (מכיון שנראה כמתקן הכלי על ידי הטבילה), וכתב השולחן ערוך שירא שמים אם נצרך להשתמש בכלי שלא נטבל מערב שבת, יתן אותו לגוי במתנה ויחזור וישאל ממנו וכך פוטר אותו מטבילה.
ולענין הגעלת כלים (כשיש לו מים רותחים שהוחמו מערב שבת): יש להקדים דכלי שנאסר על ידי כלי ראשון צריך דוקא הגעלה ברותחין שהמים מבעבעים בהם, ואם אין המים מבעבעים אפילו שהם רותחים צריך להגעיל שוב כמבואר בסי' תנ"ב, ולכן כל הנידון כאן זה באופן שהמים מבעבעים או בכלי שנאסר רק על ידי עירוי מכלי ראשון או בכלי שני.
ולהלכה נחלקו הפוסקים בזה אם מותר להגעיל כלים או שאסור מפני שזה נראה כמתקן כלי, ודעת רוב הפוסקים להתיר, ובשעת הדחק ניתן להקל.
מקורות:
לענין טבילת כלים: לגבי טבילת כלי חדש בשבת, עי' סי' שכ"ג דהשו"ע כתב דמותר ויש אוסרים, והמ"ב כתב דהרמ"א פוסק דהעיקר לדינא כדעת האוסרים [וע"ש בביה"ל טעם השיטות דהרי"ף פסק כמ"ד בגמ' דאסור לטבול כלים שמא יסחוט או שמא ישהא ובכלי חדש לא שייך, והרא"ש פסק שמא יעביר או מתקן מנא ושייך גם בכלי חדש, ע"ש].
האופנים להתיר: א. השו"ע כתב דהפתרון להקנות לגוי ולהשתמש בכלי בלא לקנות ממנו בחזרה, ומ"מ אחר שבת יטבול שוב בלא ברכה, אבל אם אחר שבת מתכוין לקנות לגמרי מהגוי יטבול בברכה, (הגרשז"א זצ"ל בשולחן שלמה).
ב. עוד פתרון בטבילת כלי חדש כתב הרמ"א שם למלאת מים מהמקוה דאז לא מיחזי כמתקן מנא, (אבל בסכו"ם זה לא שייך).
ג. במנחת שלמה כתב דלא מהני להפקיר הכלי ולהשתמש בו בלא לזכות אלא בשעת הדחק שאין לו אופן אחר, ובשש"כ שם העיר באמת אמאי לא מהני, ע"ש. ובשם הגריש"א זצ"ל כתבו דמהני תקנה זו, אך צ"ע דא"כ אמאי לא הזכירו הפוסקים עצה זו בסי' שכ"ג.
ד. ומבואר במ"א ומ"ב שם דאם זה כלי שספק אם טעון טבילה אפשר לסמוך על המתירים, אם אין לו כלי אחר.
לענין אם כלי חדש שאינו טבול מוקצה, עי' בשואל ומשיב הנ"ל ובשש"כ בסוף הערה הנ"ל.
ולענין הגעלת כלים:
הנידון בהגעלת כלים בשבת כשיש לו מים חמים מבעו"י הוא מצד שנראה כמתקן מנא [דאילו ביו"ט יש נידון נוסף של הבערה ובישול המים לצורך ההגעלה כמבואר בסי' תק"ט], וכמו שמצאנו כן בגמ' ביצה י"ח דאסור לטבול כלי טמא ביו"ט משום דמיחזי כמתקן מנא ונפסק ברמב"ם פכ"ג משבת ה"ח, וכן בסי' שכ"ג הביא השו"ע מח' הפוסקים אם מותר לטבול כלי חדש בשבת, וכתב דיר"ש יחמיר ולא יטבול, ודעת הרמ"א שם לאסור מדינא טבילת כלי חדש כמש"כ המ"ב שם, וכל זה מצד מיחזי כמתקן כלי, וא"כ יש לכאורה גם הגעלת כלים נראה כמתקן כלי.
אמנם, יש פוסקים שכתבו דאין בזה משום מיחזי כמתקן: א. האור זרוע הל' יו"ט שמ"ה (הובא בשעה"צ שם ובתהל"ד שכ"ג) כתב דיכול לומר להדיח הוא מתכוין, ולכן לא מיחזי כמתקן מנא [וכתב התהלה לדוד דאין להקשות דאם כן טבילת כלים נמי לשתרי מה"ט דאין הדרך להדיח כלים במקוה אלא בבית].
ב. הרדב"ז (ח"ג תתמ"ה) כתב דלא נראה כמתקן כיון שגם בלי ההגעלה אפשר להשתמש בכלי לדבר יבש וצונן.
הפמ"ג בא"א סו"ס שכ"ג תמה עליו דהא כלי טמא נמי חזי לחולין ואפ"ה מיחזי כמתקן, וכתב ליישב דהא כתב המ"מ פ"ד מיו"ט והובא במ"א שכ"ג דלענין כלי שנטמא בולד הטומאה דמבואר בגמ' שם דשרי להטבילו בשבת בזה אמרי' הך סברא דכיון דחזי לחולין וכל הטומאה אינה אלא דרבנן בזה לא חשיב תיקון, וא"כ יש לקיים דברי הרדב"ז בכלי שבלוע בו איסור דרבנן או אחר שעבר מעת לעת משעת בליעת האיסור דהוי נטל"פ וזה שרי להגעיל בשבת היכא שיש לו מים מוכנים מבעו"י.
אמנם, סיים הפמ"ג דפשט הלשון בסי' תק"ט משמע דאסור להגעיל גם באופן זה, וכתב דלא דמי לולד הטומאה דהתם חזי לאותו תשמיש גופא ולכן שרי אבל בהגעלה לא חזי לאותו תשמיש רק לצונן ויבש.
ג. בשו"ת שואל ומשיב (תנינא, ח"א סי' פ"ט ד"ה והנה בשו"ת) כתב חידוש דאין זה תיקון מנא דהכלי מצד עצמו מותר בשימוש ורק בלוע בו איסור, ודמי להדחת כלים שדבוק בהם איסור דמבואר בסי' שכ"ג דשרי כיון שאין זה תיקון בכלי, וכתב שם דדוחק לחלק אם האיסור דבוק מבחוץ או בלוע בפנים. והא דמבואר בסי' תק"ט דאסור להגעיל כלים ביו"ט זה דוקא כלי חרס דגוף הכלי נעשה נבילה כמבואר ביו"ד סי' צ"ח דבכ"ח אמרי' חנ"נ בגוף הכלי, אבל כלי מתכות אין בזה משום תיקון מנא, עכ"ד.
והנה בסי' תק"ט- ה' איתא דאסור ללבן כלי ביו"ט ליבון חמור (כגון באיסורא בלע דבעי ליבון חמור) משום דמיחזי כמתקן כלי, אבל ליבון קל עד שקש נשרף עליו שרי דלא מחזי כמתקן רק כמחממה לאפות בה דבר ולכן לעשות ליבון מחלב לבשר מותר דסגי בליבון קל (דהיתרא בלע) והוא שמיד כשיתלבן יתנו עליו דברי מאכל.
ובמ"ב ס"ק כ"ד הביא דלרוב הפוסקים אפי' שנטרף ביו"ט דא"א לעשות מאתמול נמי אסור לעשות ליבון חמור כיון דנראה כמתקן מנא, אבל המ"א כתב דבא"א מאתמול שרי, ובשעה"צ הביא מהרדב"ז דס"ל נמי כן מטעם דאינו נראה כמתקן כיון דאפשר להשתמש בו צונן, ורק דאם אפשר מאתמול אסור מצד דהוי מכשירי או"נ דאפשר מאתמול ואסור להבעיר אש לצורך זה, אבל בא"א מאתמול שרי, ומיהו לכו"ע אסור להורות לאחרים ואפי' לתלמידיו כמבואר שם בס"א דמכשירי או"נ שא"א מאתמול אפי' דשרי אין להורות לאחרים.
וברמ"א שם כתב דה"ה אסור להגעיל כלים ביו"ט, ובמ"ב ס"ק כ"ו ביאר מטעם דאסור לבשל מים לצורך ההגעלה דהוי מכשירי או"נ דאפשר מאתמול, ואם נטרף ביו"ט רבים מאחרונים מקילים מצד הדין [אבל אסור להורות לאחרים כנ"ל], ואם היו לו מים רותחין שהרתיחן לצורך או"נ מותר להורות לאחרים להגעיל בהן, עכ"ד.
ובשעה"צ שם כתב דמבואר באו"ז דאין בהגעלה משום תיקון כלי דיכול לומר להדיח עושה כן, ורק משום בישול המים אסור, וכ"כ בתהל"ד שכ"ג ס"ק ט"ז.
לפי"ז יוצא דבשבת שיש לו מים שרי אפילו אפשר מבעוד יום, וזה עפ"י המבואר באו"ז ונפסק בשעה"צ, וכן הוא להדיא בשו"ת רדב"ז הנ"ל והביאו המחזיק ברכה להלכה, וכן התהל"ד [וכן הפמ"ג רצה להתיר באיסור דרבנן כנ"ל, ורק שכתב דפשט הלשון לא משמע כן] כולם התירו להגעיל גם באופן שנטרף הכלי מבעוד יום.
אבל השמירת שבת כהלכתה פי"ב ה"ל הערה פ"ו הביא בשם הגרשז"א זצ"ל דהמ"ב התיר בהיו מים מוכנים רק בנטרף ביו"ט, והקשה מ"ט הא אין בזה כל איסור דנראה כמתקן ליכא כיון דנראה מדיחם, וכתב דכיון שאין הדרך להדיח דרך הגעלה חיישינן לנראה כמתקן ולא שרי אלא בא"א מאתמול כדאשכחן יו"ד קצ"ז ס"ב לענין טבילה שלא בזמנה דכיון דלא נראה כ"כ כמיקר לא שרי אלא כשהיה אפשר מאתמול.
[וכן במנחת שלמה כתב להתיר להגעיל שיניים תותבות בערב פסח שחל בשבת מצד דאכתי לא הגיע זמן האיסור ואין זה תיקון, משמע דנקט לאסור להגעיל כלים בשבת, ואולי נקט טעם מרווח טפי].
אמנם, לא ידעתי כיצד משמע לו כן, ואדרבה בשער הציון שם משמע להדיא איפכא דכל הנידון בנטרף ביו"ט מצד בישול המים, וצ"ע.
ועוד קשה על תירוצו דלא דמי להתם דזה תרוה"ד המובא במ"ב שכ"ו והתם המנהג לא להקר בשבת מחשש סחיטה, אבל כאן אין מנהג לא להדיח כך ורק אין הרגילות להדיח באופן זה (וגם זה מנין), וכמו דשרי לטבול בשבת היום במקוה המיועד לכך (לולי החשש סחיטה) ול"א דמוכחא מילתא דטובל דאין דרך היום להקר במקוה אלא בבריכה או במקלחת, ומה"ט נראה דמש"כ רמ"א בסי' שכ"ג להתיר למלאת מים ולטבול שייך גם היום אפי' שניכר דלא מכוין למלאת מים סרוחים מהמקוה רק לטבול, ועיין.
