שלום וברכה,יש לי בת בת 21 כבר שנתיים בשידוכים ונפגשה עם בחורים רבים מאד. מה שמפריע לי בהתנהלות שלה זה שהרבה מדי מהבחורים היא פוסלת מיד בפגישה ראשונה. היא טוענת שאפשר מיד לדעת אם מתאים או לא. היא בחורה רוחנית מאד ושומעת הרבה הרצאות כדי להתחזק באמונה וחושבת שכשאני אומרת לה שהיא דוחה שידוך – אני חסרת או קטנת אמונה. בין המשפטים שלה: ברוך ה\' הוא התארס (בחור מצוין שפסלה בגלל משהו חיצוני לגמרי – בגד עליון – שלובשים אצלנו האבא שלה, הסבים שלה וגם חלק מהדודים). במקום להצטער שבחור טוב כל כך התארס עם מישהי כי היא לא נתנה צ\'אנס בכלל. או: יש כאלו שהנסיון שלהם בחיים זה להישאר רווקים. זה מה שה\' תכנן להם… או: שידוכים זה כמו סרטן, ח\"ו. שניהם משמים ויש רק השתדלות מעטה שהיא בידי האדם (לדבריי שגם השתדלות זו פחות ממינימלית אצלה היא טוענת שמוחי מעוות…)יש לי דוגמאות נוספות, אבל עם כל זה היא טוענת שהיא מאד רוצה להתחתן – – – שתי שאלות: א. האם אני אכן מעוותת וחסרת אמונה?ב. מה עושים עם הבחורה הזו?
תשובה:
לאם הדואגת
שלום וערב טוב.
עושה רושם שאת וביתך עליתן על מסלול התנגשות, ונראה שהיא מנסה אפילו "לקנטר ולהקניט" באמירות דווקאיות,- (ב"ה התארס…)
מתיאורך נראה שהיא לא מסוגלת לשאת על כתפיה הצרות את משא ההורים המצפים שהיא תביא להם נחת ואושר.
היא רוצה למצוא את אהבתה,ואת מי שהיא תאמין שיביא אותה למחוזות מיוחדים הייחודיים לה, -ורק לה.
ניתן להתרשם מדברייך שהיא יודעת מה היא רוצה.
אולי תשוחחו על כך, ותקשיבי לליבה, מה היא מחפשת, מתוך פתיחות ומוכנות אמיתית לשמוע מה יש לה לומר על רצונותיה, ואפילו אילו יתברר שהיא רוצה משהו קצת אחר מהסגנון שהפגשתם לה עד היום…
-לא תצטרכי הרבה להגיד, בעיקר לשמוע, להביו, להגיב באמפטיה, ולהזדהות.
שיחה כזו בכוחה ליצור "שותפות מחודשת" תחת ה"מידור" שאתם חווים ממנה כרגע, דבר המיסב לכם עגמת נפש , ותחושת הרחקה יזומה וזלזול, ושמא אף הרגשה של כפיות טובה. כאשר מרחב התקשורת והשותפות שלכן -בנושא זה-, מוצא ביטוי רק ב"למה לא הוא" ו"לפחות תשתתפי איתנו -ההורים – בצערינו" כשתביעי אכזבה מכך שפלוני התארס וכדומה.
נסו לשמש לה אוזן קשבת מעמדה פחות מעורבת מתוך בחירה,והציעו לה את שירותכם ונוכחותכם התומכת והמלווה, כהורים. – כך שתוכל להיוועץ בכם מתוך המקום שלה, כאשר אתם מקבלים אותה, מכבדים את עמדתה, ולא מאפשרים לה לחוש ש"אתם" הנושא,
ואו אז, היא גם היא, תחזיר לכם הישענות אמיתית עליכם כגב, כהורים, ותמצא בכם כתובת לתמיכה והתייעצות. ותחזיר אתכם למעורבות ושותפות מרצון, מהמקום הטבעי.
לגבי נושא האמונה, חשוב לעשות קצת סדר,
כמות הצער והתסכול או הכמיהה והתקווה. אינן חלק מן ההשתדלות. הם ביטויים של מזג ואופי , סבלנות , כח עמידה, וכדומה. (המשקיף מהצד בדרך כלל פחות סבלן ומצפה לתוצאה הסופית – שבירת הצלחת, שזה הנושא היחיד מבחינתו, בשונה מהאדם עצמו שחווה את כל התהליך, וזהותו הפנימית מתגבשת ומתעבה מכל יום וכל שעה וכל בחור שהורידה, -בוודאי למי שהיא בעלת נפש ורוחנית).
מבחינת אמונה והשתדלות, הכלל הוא שכל דבר שהוא נורמלי , סביר ומקובל זהו בכלל השתדלות,
מעבר לזה, צעדים שאין הגיון בתועלת שיביאו (למשל, אם נשלח את שכנה פלונית להציע יהיה להם יותר חשק כי פעם היא פגשה את אמא שלו באותו חוג, ובדיוק אז הבת שלנו עברה שם והגישה עזרה למסכנה…)
וכן מאמצים מעבר לסביר ולמקובל, הם חורגים מהשתדלות אמונית.
"השתדלות" איננה הוקוס פוקוס! אם הטביע ה' בבריאה שבשביל לקצור צריך לזרוע, מי שלא יזרע לא יהיה לו מה לקצור, ומי שזרע קוצר את מה ש"הוא" זרע, וידוע בשם החזון איש, אמירה בסגנון: "הרצון האלוקי הקבוע ביותר הוא הטבע"…
אך המאמין יודע שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, ולא הצלחתי בזרעי כי אין כמוני, וידעתי לכוון את השעה ואת הזן המיוחד, רק יודע ומרגיש,"כי השם אלוקיך הוא הנותן לך "כוח" "לעשות"- (אתה עושה בכוחו) חיל (דברים).
חזקו ואמצו ורוו רוב נחת
הרב אלעזר וולך
0548418686
