לתרומות לחץ כאן

שיעורי הוצאה – עו. עד צא.

המין

השיעור

המקור

תבן תבואה

כמלא פי פרה

עו.

תבן קטנית [עצה]

כמלא פי גמל [ואם הוציא כמלא פי פרה לפרה לר"ל חייב ולריו"ח פטור]

עו.

עמיר

כמלא פי טלה = גרוגרת

שם

עשבים

כמלא פי גדי

שם

עלי שום ובצלין לחים

כגרוגרת

שם

עלי שום ובצלין יבישים

כמלא פי גדי

שם

כל האוכלין

כגרוגרת חוץ מהקליפה גרעין עוקץ סובין ומורסן. [ולרי"ה קליפת עדשים מצטרפת וכן של פולין חדשים]

עו:

יין חי

כדי רובע רביעית [וע' תוס' עז. ד" ועוד דגם אביי מודה לזה] ולר"ש ברביעית

עז.

יין מזוג

רביעית [כ"מ בסוגיא לפי רבא ולאביי אולי ג' רבעי רביעית]

עז.

יין השרוני

לתי' א' בגמ' דסגי למזגו על חד תרין כיון שהוא חלש, אז שיעורו בשליש רביעית

שם

יין יבש (קרוש)

בכזית [ולאביי לפי ריבר"י אולי חייב בפחות]

עז.

חלב בהמה טהורה

כדי גמיאה [להר"ר פורת הוא מלל"ג ולרע"ב הוא כמה שיכול לבלוע בב"א, ובמ"מ פי"ח ב' כתב שאין השיעור ידוע והוא פחות ממלל"ג]

לר"ש אינו חייב רק ברביעית. [ובחולב לגבינה לתוס' שיעורו בגרוגרת]

עו:

חלב טמאה

כדי לכחול עין א' [ולר"ש ברביעית אף דלא חזי לשתייה כמו דם]

ר"מ ע"פ ירושלמי

חלב אשה ולובן ביצה

כדי ליתן במשיפה של קילור [ולר"ש ברביעית]

עז:

שמן

כדי לסוך אבר קטן (לרש"י מפרקי האצבע ולהר"מ מהרגל) של קטן בן יומו. [ולר' נתן כדי לסוך אבר גדול של קטן בן יומו ששוה לשיעור אבר קטן דגדול] ולר"ש ברביעית

עז:

טל

לשוף את הקילור

ר"מ ע"פ ירושלמי

מים

לשוף את הקילור [ולאביי עח. רק בגליל דרק שם רפואתו שכיחא אבל בשאר דוכתי ברביעית כיון דעיקרו לשתייה] ולר"ש ברביעית. והר"מ כ' לרחוץ פני מדוכה

עו:

קילור

כדי לשוף במים לרש"י ליתן על ב' עיניו אבל למאירי סגי בעין א' [ולהלן בכחול לרפואה פ. לכו"ע סגי כדי לכחול עין א' כי התם הכחול כבר מוכן לשימוש]

עז:

דבש [דבורים. בגר"א]

ליתן ע"פ כתית ובר"מ נ' דרק ראש המכה ובגמ' תיקו ולר"ש ברביעית

עז:

דם

רביעית. ויש תנאים שמחייבין בדם עטלף או תרנגל הבר בשיעור כדי לכחול עין א'. [ולר"ש ברביעית עט.]

עח.

דם הנדה

מחלוקת בגמ' וקיי"ל דפטור. וע"ע תורא"ש עה: דרק בדם ירוק פטור אבל בדם אדום חייב [ברביעית דמוציא טומאה מביתו כמו מוציא זית מת מביתו צג: דחייב לר"י דמשאצל"ג] או כשצריך להראותו לחכם חייב [אף בכ"ש]

עה: תורא"ש ור"ן שם

שאר משקין ושופכין

ברביעית [דשופכין ראויין לגבל בהן את הטיט]

עו:

חבל

לעשות אוזן לקופה

עח.

גמי

לעשות תלאי לנפה ולרי"ה כדי ליטול מדת מנעל לקטן

שם.

הוצין

לעשות אוזן לכפיפה

עח:

סיב

ליתן ע"פ משפך קטן

שם

מוכין

לעשות כדור כאגוז

שם

זפת וגפרית

לעשות נקב (ובגמ' פ. אי' נקב קטן והר"מ השמיטו) בכלי שנותנין בו כסף חי

עח:

שעוה

ליתן ע"פ נקב קטן של יין

עח:

דבק

ליתן על שבשבת

עח:

רבב

כדי ליתן על רקיק כסלע (שהוא כגרוגרת) רש"י. [וליטב"א רקיק כגרוגרת זקוק לטיחה של רבב כסלע]

עח:

סובין

ליתן ע"פ כור של צורפי זהב

עח:

מורסן

לאכילה: כגרוגרת וע"ע שפ"א עו: שנתקשה בזה

לבהמה: כמלא פי גדי

לצבוע: כדי לצבוע בגד קטן

תוספתא

בגד, שק, עור, מפץ

ג', ד', ה', ו' טפחים [להר"מ מיירי בעור מעובד ולרש"י בעור מבושל וקשה].

וצ"ע למה הר"מ השמיט מפץ

עט.

עור שאין מעובד כלל [מצה]

לצור בו משקולת קטנה [וזה משום שהוא לח אבל יבש שיעורו לעשות קמיע]

עט.

עור שאינו מעובד ושלוק

בשיעור ה' טפחים

עט.

עור מליח [חיפה]

כדי לעשות קמיע

עט.

עור מליח וקמיח [דיפתרא]

לכתוב עליו את הגט [לרש"י הוא יותר קטן מקמיע ולתוס' יותר גדול]

עט.

קלף [מעובד לגמרי]

לכתוב עליו פרשת שמע

עח:

דוכסוסטוס

לכתוב מזוזה כלומר שמע עם והיה אם שמוע

עח:

נייר

לכתוב ב' אותיות גדולות של מוכסין

עח:

נייר שיש לו בית אחיזה

לרב ששת כדי לכתוב ב' אותיות של מוכסין ולרבא סגי בב' אותיות דנן

עח:

קשר מוכסין

לת"ק חייב רק עד שיראהו למוכס. ולרי"ה חייב אף לאחר שהראהו [לאביי ורבא כל זמן שיש לו בו צורך לינצל מטורח להראות ששילם המכס, ולר' אשי יש בו תמיד צורך להראות לאחרים שהוא אדם שמשלם המכס]

עח:

נייר מחוק

כדי לצור ע"פ צלוחית קטנה של פלייטון

עח:

שטר חוב לפני שפרעו

חייב [ולאביי כשמודה לוה בשטר שכתבו למ"ד צריך לקיימו והלוה טוען פרעתי פטור. וע' תוס' ד"ה ת"ק, דזה דוקא כשמלוה מודה שאין לו עדים אחרים ואז אסור להשהותו וא"כ אין ראוי למלוה אף לצור עפ"צ]

עט.

דיו בקולמוס

לכתוב ב' אותיות

פ.

דיו בקסת או דיו יבש

כדי ליתן בקולמוס לכתוב ב' אותיות

שם

המשך

כחול

לכחול עין א' [בין לרפואה לכו"ע או לקשט לבנות כרכים]

ובעירניות לקשט: לכחול ב' עינים

פ.

חרסית

לעשות פי כור של צורפי זהב, ולרי"ה בכדי לתקן הפיטפוט של כירה קטנה

פ:

טיט

לעשות פי כור [של צורפי זהב]

עח. פ:

שיער

לגבל בו הטיט [לרש"י היינו כמות טיט הטעונה רביעית מים ולתוס' טיט לצרף פי כור]

שם

סיד

לת"ק: לסוד [אצבע] קטנה שבבנות

לרי"ה: חייב אף בכדי כלכול (צדעין) שהוא שיעור יותר קטן,

לר"נ: כדי אנדיפי: לרב ר"ל בת צידעא, לר' אמי ר"ל כלי חרס שיש לו ב' דדין ורוצה לסתום א' בסיד, לר' כהנא ר"ל לעשות שנתות, ואב"א לסוד הפדחת

עח: פ:

אדמה

כחותם אגרות (ולרע"ק אינו חייב רק בכחותם המרצופין)

פ:

זבל וחול הדק

לזבל כרישא ולרע"ק חייב רק בכדי לזבל קלח של כרוב

פ:

חול הגס

לערב בכף של סיידין (לר' חסדא רק לפי רי"ה ולרבא אף לחכמים)

שם

חול שמלבנין בו הבגדים

כמו מיני כיבוס

צ. תוד"ה בורית

קנה

כדי לעשות קולמוס המגיע לראשי אצבעותיו ובגמ' ספק אולי עד אמצע האצבע

פ:

קנה עבה או מרוסס

כמו עצים לבשל ביצה קלה וכו' (וע' בגמ' דלבנו של מר ברי' דרבנא שיעור אחר)

שם

קנה של גרדי

כדי לארוג מפה כ"מ מפרש"י וע"ש בחי' רעק"א

צג:

עצם

לעשות תרווד ולרי"ה חייב אפי' בכדי לעשות חפי פותחת

פא.

זכוכית

לגרוד בו את הכרכר [שהוא כשיעור לפצוע ב' נימין כאחד]

פא.

אבן או צרור (אבן שבורהולשפ"א ר"ל של עץ לח

לראב"י כדי לזרוק בבהמה ותרגיש (משקל י' זוז) ולת"ק כדי לזרוק בעוף

פא.

אבנים מקורזלות

1. לר' מאיר ג' אבנים בשיעור אגוז 2. לרי"ה ג' אבנים בשיעור כביצה, 3. לר' יוסי ג' אבנים בשיעור זית אגוז וכביצה 4. לר' ישמעאל בר"י כמלא היד [לרש"י ר"ל אף יותר מג' אבנים כל שבין כולן כמלא היד, ומהר"מ נראה דחייב רק בג' אבנים שנכנסין במלא היד].

פא.

עפר ואפר

לכסות דם צפור קטנה

ר"מ ע"פ ירושלמי

חרס

לרי"ה כדי ליתן בין פצים לחבירו. לר' יוסי אין חייב רק בכדי לקבל רביעית. ור' מאיר מיקל טפי ומחייב רק בכדי לחתות בו אש מיקידה גדולה.

פב.

עצים

כדי לבשל כגרוגרת מביצת תרנגלת טרופה בשמן ונתונה באילפס

פט:

תבלין

לתבל ביצה [מרש"י ומאירי והרמ"ך נראה דר"ל כגרוגרת מביצה אבל מד' הר"מ פי"ח ה' נראה דלא סגי בגרוגרת]

פט:

קליפי אגוזים ומיני צבע

כדי לצבוע בגד קטן לפי סבכה, דאין אדם טורח בפחות

פט:

סמנין שרויין

כדי לצבוע דוגמא לאירא (ולהר"מ בגד לאורג)

עט. צ.

מי רגלים [עד מ' יום] או

נתר אלכסנדרית והבורית

כדי לכבס בגד קטן לפי סבכה ולרי"ה מחמיר וחייב אף בכדי להעביר את הכתם

שם

פלפל, ריח רע, מיני בשמים, שמן טוב (עם ריח)

כ"ש [לרש"י הריח רע הוא כדי להעביר חולי. וע' ריטב"א ורש"ש [וברשב"א צד.] דבמוציא ריח רע שמפריע לו חייב עכ"פ לרי"ה דמשאצל"ג חייב]

צ.

עטרן

כ"ש, דחזי לכאב הראש גמ'. ומשמע דבלי זה פטור אע"פ שהמוציא ריח רע חייב בכ"ש למ"ד משאצל"ג חייב כנ"ל, י"ל דעיטרן אין לו ריח רע רק כשדולק

פלפל שלנו

לרש"י שיעורו לתבל ביצה קלה [דרפואתו פחות שכיחא מלתבל]

ולמאירי שיעורו כ"ש דרפואתו לריח הפה נמי שכיחא.

ולירושלמי כשאינו שחוק שיעורו בכ"ש דעדיין אינו תבלין

צ.

ארגמן

האי ארגמן ע' רש"י שהוא צבע או שראוי להריח. ובר"מ קורא לו ארגמן טוב

צ.

בתולת ורד

לרש"י עלה אחת ממנה [ואולי חזי לריח] ולרה"ג פתילה א' שעושין כמין ורד

שם

מיני מתכת [קשים]

כגון נחשת וברזל שיעורן בכ"ש [שראוי לעשות ממנו דרבן קטן]

שם

אבני או עפר המזבח מקק ספרים ומטפחותיהן

כל שמצניעין לגונזן שיעורו בכ"ש [וע' רמב"ן ריטב"א פט. ורש"ש דזהו רק לרי"ה דמשאצל"ג חייב ולתורי"ד חייב אף לר"ש]

משמשי ע"ז

לרי"ה בכ"ש. אכן לתנא עה: דעצי אשרה פטור ה"ה משמשי ע"ז. להר"מ אע"פ דמשאצל"ג חייב מ"מ כאן פטור דאין צורך בו להצניעו [וצ"ע מ"ש ממת דחייב]. אכן לתוס' צד. דעת הפוטר כר"ש דמשאצל"ג פטור]

צ.

זרעוני גינה

(שעומדין לזריעה ולא למאכל)

לת"ק פחות [מעט] מגרוגרת וע"ע תוי"ט ורעק"א צא. דהשיעור בכזית, ולריב"ב חייב אף בחמשה זרעונים (וע' פנ"י דלרש"י ריב"ב רק מפרש ד' ת"ק)

צ.

זרע קשואין, דלועין, או פול המצרי

שנים

צ.

לולבי זרדין וחרובין

כגרוגרת, ומשימתיקו כמלא פי גדי

ר"מ ע"פ ירושלמי

לוף חרדל וכל הנכבשין

כגרוגרת אפי' משימתיקו

שם

אזוב

לאכילה: כגרוגרת

לבהמה: כמלא פי גדי

שם

גרעינין (של תמרה רש"י)

לאכילה: א' כמלא פי חזיר (אבל להר"מ לא מיירי בשל תמרה ושיעורן לאכילה ה')

לנטיעה: ב' [כלומר שאינו עומד לאכילת בהמה רק לנטיעה. תוס']

להסקה: כמו עצים [ששיעורן כדי לבשל ביצה קלה]

לחשבון: ב' ולאחרים ה'

ובמכוון לזריעה: אפי' אחת

צ:

נימי זנב הסוס והפרה

ב' [שראויין לנישבין לצוד עופות]

צ:

נימי זנב חזיר

א' [שראוי ליתן בראש המשיחה של תפירה]

שם

צורי דקל

ב'

שם

תורי דקל

א'

שם

חגב חי טהור

בכ"ש [דחזי לשחק בו ואין לחוש שיאכלנו חי]

צ:

חגב חי טמא

לחכמים פטור [דלא חזי לשחק שמא יאכלנו מת] ולרי"ה בכ"ש [דלא חייש שיאכלנו מת. ובר"מ משמע שפסק כרי"ה דחייב]

שם.

חגב מת טהור

בכגרוגרת [וע' רש"ש בחגב טמא מת אי נימא דחזי לנכרי]

שם

צפורת כרמים

בכ"ש [דחזי לרפואה] והוא מין חגב טהור ע' חולין סה. וד' הרע"ב שהוא עוף צ"ע

שם

גחלת או שלהבת

גחלת בכ"ש וכן שלהבת אם הוציאו בקיסם

ביצה לט.

שתי הלחם ולחם הפנים

לאבא שאול כגרוגרת [ובמוציא בשר שלמים חוץ לירושלים אולי שיעורו בכזית. ומשמע דחכמים פליגי על אבא שאול ואולי מחייבי בכזית ולא בגרוגרת כיון דלא חזי לאכלו רק עומד לשריפה שמצותו בכזית ע"ש תורי"ד]. ובמוציאו לכונת אכילה לכו"ע שיעורו כגרוגרת ע' להלן קב.

צא. צא:

נבלה או מת או שרץ

לפי רי"ה נבלה ומת בכזית ושרץ בכעדשה. ולר"ש פטור דהוי משאצל"ג

ואם נשאר טומאה בבית פטור אף לרי"ה. ואם ראוי לכלב חייב אף לר"ש]

צג:

 

 

 


[1] וטעם הרשב"א או כפנ"י דגרוגרת מהלל"מ או דבטלה דעתו כמ"ש ריטב"א הח' והמל"מ או דהצנעה מהני רק בחסרון חשיבות מחמת הטורח כגון בזרע וכד'.

[2] ולכ' צ"ע מצפורת כרמים צ: דאזלי' בתר רפואתו אף דראוי לאכילה דהא הוי חגב טהור ואולי שאני צפורת כרמים דגם רפואתו הוי דרך אכילה כמבואר בגמ' צ:

[3] ובאבנ"ז ר"ל דודאי חייב במוציא טומאה מביתו כבנבלה אלא דהכא מיירי שנשאר שיעור טומאה בבית וא"כ לא הועילה הוצאתו מידי אכן צ"ע טובא מתוס' צד: ד"ה ממת דמבואר דאע"פ שנשאר שיעור טומאה חייב דהתוס' לא פטרו רק במוציא חצי זית אבל בהוציא זית שלם ממת גדול חייב אף לר"נ ע"ש.

[4] ואולי יש צד לומר דחייב אף לר"ש אי נימא דתיקון מצוה חשיב צריכה לגופה כמ"ש תוס' קו. וה"נ יהא חייב מצד שמוציא לשם מצות ביעור ואף שבמת כה"ג פטור אף שמצוה לקברו י"ל דשאני מת שעיקר הוצאתו גם בלי המצוה וכד' אבנ"ז רמ"ז.

[5] ולכ' לרמב"ן הנ"ל אין חייב רק במוציאן לשריפה דמה שראוי להוציאן לשריפה אינו מספיק לחייב. וצ"ע דבגמ' כאן איירי שמוציאו בעודו כשר והוציאו ונפסל ביוצא, וע"כ לא הוציאו לשורפו א"כ למה חייב

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל