האם שייך פרסומי ניסא ברחוב שעוברים בו רק גויים?(דהיינו האם פרסומי ניסא שייך דוקא כלפי יהודים או גם כלפי גויים)
(אני רב קהילה ברמלה ונשאלתי שאלה זו)
תשובה:
יש להבדיל בין "מקום ההדלקה" כאשר נמצא בין הגויים, לבין "חובת ההדלקה" כאשר נמצא בין הגויים.
שכן כאשר אדם דר בין הגויים חייב להדליק בברכה נר חנוכה, ויתירה מכך, שאף מי שמדליקים עליו בבית ונמצא אורח בין הגויים [כגון שנמצא באכסניה בעיר שיש שם רק גויים] חייב להדליק [ונחלקו הפוסקים אם דווקא בברכה או בלא ברכה].
אולם היכן ידליק האם חייב להדליק דווקא בפתח הבית או בחלון הפונה לרשות הרבים, או שידליק בתוך הבית, בזה דעת רוב הפוסקים שאין חובה להדליק בחלון הפונה לרשות הרבים או בפתח הבית, ויכול להדליק בתוך הבית [גם לנוהגים בזמן הזה להדליק דווקא בפתח הבית או בחלון הפונה לרשות הרבים] אם כי יש אומרים שאף כאשר יש רק נכרים יש דין של פרסומי ניסא, וצריך להדליק דווקא בחלון או בפתח הבית
מקורות:
עי' שו"ע (סי' תרעז ס"ג) לגבי מי שמדליקים עליו בביתו, שאם נמצא בין הגויים ואינו רואה נ"ח צריך להדליק נ"ח כדי שיראה נר חנוכה, ודעת הרמ"א שם שצריך להדליק דווקא בברכה כיון שאינו יוצא בהדלקת אשתו ובני ביתו שמדליקים עליו בבית, אולם דעת הט"ז (סי' תרעו סק"ד) ודעת הגר"א (תרעז ס"ג) שלדעת השו"ע בסי' תרעו ס"ג יוצא יד"ח בהדלקת בני ביתו, ולכן לא יברך על הנר שמדליק במקום שנמצא שם [אלא לפי דעת הרמ"א בסי' תרעז שאדם יכול להחליט שאינו רוצה לצאת יד"ח בהדלקת בני ביתו] ומדברי הפוסקים שכתבו שיכול להחמיר על עצמו ולא לצאת ידי חובה אף כשנמצא בין היהודים [ע"ש ברמ"א ובמשנ"ב] משמע שזה פשוט שכשנמצא בין הגויים שגם יכול לעשות כן, ומשמע מדבריהם שיוצא מעיקר הדין, ואם היה הדין שאין דין פרסו"נ רק בין היהודים, לכא' אין זה אלא חומרא שמביאה לידי קולא, שהרי בהדלקת בני ביתו יוצא יד"ח פרסו"ה ואילו בהדלקתו בין הנכרים אין בזה פרסו"נ ומדוע שיעשה כן ולא יצא יד"ח על ידי אשתו ובני ביתו ומוכח לכא' שיש דין פרסו"נ גם לנכרים ולכן רשאי שלא לצאת יד"ח בהדלקת בני ביתו, אולם מדברי הרבה מהפוסקים מבואר שאין יוצאים ידי חובת פרסו"נ בהדלקה לפרסם הנס בין הנכרים וכמ"ש בספר נוהג כצאן יוסף (חנוכה אות ב, עמ' קפג מהדו' ירושלים) כתב שידליקו בחלון הפונה לרשות הרבים, אך כתב שזה רק "ברחוב היהודים", ומבואר בדבריו שאין דין פרסו"נ לנכרים, וכן העלו בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' קה אות ז) ושו"ת להורות נתן (ח"ד סי' סג, וחי"ב סי' נא) ומועדים וזמנים (ח"ב סי' קמא) שדעתם שאין שייך פרסו"נ רק ליהודים ולא לנכרים, אולם לעומת זאת בשו"ת התעוררות תשובה (או"ח ח"ג סי' תנז) נטה לומר שמועיל גם לנכרים, [וראה לבנו גאב"ד ערלוי בספרו יומין דחנוכה סי' טו במה שפלפל בדבריו, ועי' במועו"ז שם שהביא מפנס שלמה ובית פנחס שסוברים שמועיל ודחה דבריהם], ובספר חידושי מהרצ"א לבעל הבני יששכר (בחי' על השו"ע סי' תערב בביאור המג"א סק"ו) כתב בתחילה שיש פרסו"נ גם לנכרים, ושוב כתב שלפי רש"י משמע שאין דין פרסו"נ לנכרים ע"ש [ומשמע מדבריו שלדעת החמד משה (שהביא גם המשנ"ב בשער הציון סי' תערב ס"ק יז) משמע שסובר שאין דין פרסו"נ לנכרים, וראה באגרות משה (שם) שהאריך בנקודה זו גם כן, אכן בספר הררי קדם (ח"א סי' קס) הביא הוראת מהרי"ד מבוסטון שיש דין פרסו"נ גם לנכרים, ושם כתב לחלק בין דין פרסו"נ של חנוכה שהוא גם לנכרים לבין פרסו"נ של מגילה שאין יוצאים ידי חובה רק כשמפרסם בין היהודים, ולכן צריך לקרוא לכתחילה רק בין עשרה יהודים בני מצוות, ראה שם בארוכה, ועי' ימי האורים (סי' ב) שהאריך הרבה בזה מדברי הראשונים והוכיח כדעת האגרות משה, אם כי שיש משמעות מכמה מהראשונים שמועיל פרסו"נ גם במקום של נכרים, אמנם מה שכתב בעל ברכת אברהם (חנוכה, לר"א אלברט סי' ד) להוכיח מלשונות רש"י ושא"ר בדין של תרמודאי אין בדבריהם כל הוכחה, שהם מדברים שלאחר שהתרמודאים הולכים "כל אדם" אינו הולך כבר ברשות הרבים [בזמנם שלאחר שכבר היה חשוך לא היו הולכים כלל ברחובות] וממילא אין הוכחה כלל שמדובר דווקא על היהודים הקונים את העצים אלא שאין כבר קוני עצים וממילא אין מי שילך ברחוב ולכן אין בזה פרסו"נ בין ליהודים ובין לנכרים.
