כבוד בית הדין שלום רב,
אני תושב אחד הישובים ביש"ע ובמהלך שנת תשס"ח (2008) ביקשה לבצע הנהלת הישוב השיתופי כיזם, פרויקט בניה אשר יש בו כדי לפגוע בשווי הדירה ובנוף הנשקף ממנה ובניגוד לידוע לנו בעת שרכשנו את הדירה.
בעקבות התדיינות ארוכה החליטו הצדדים ללכת לדין תורה ולשטוח את טענות הצדדים ואכן פנינו בשנת תשע"ב (כארבע שנים לאחר הסיכום ביננו) לבית דין שאינו מן הגדולים והמוכרים באה"ק.
לאחר התדיינות ארוכה נתן בית הדין את החלטתו וקבע כי "בגדול" הצדק עימנו ונתן הוראות לביצוע המשך הבניה.
עיקרו של הפסק הוא שלמושב השיתופי כיזם מותר לבנות את הפרויקט ולהציב על הגגות מערכות אולם זאת באופן שלא יעברו את גובה החומה מסביב לבתינו כך שהפגיעה הנופית תהיה קטנה ככל שניתן וברוח ההסכמות שהגענו אליהם בשנת תשס"ח
מאחר והפסק לא עמד בציפיות היזם, הגיש ערעור לפסק הדין לתדהמתנו הוחלט לדון בבקשת הערעור ואף נפסק בערעור לטובתם במידת מה……
אלא שפה העניינים לא נסתיימו, הדיירים שקנו מאת היזם בתים "החליטו" (תוך שהיזם אמר להם מפורשות שהם אינם מחוייבים לפסק הדין) שהם אינם מחוייבים לפסק הדין וכך יוצא ששנה וחצי של דיונים והחלטות ירדה לטמיון….. היזם מכר את הבתים לצדדי ג' ואלה מתעלמים לחלוטין מפסק הדין וכל מה שהשגנו ביזע ודמעות יורד לטמיון באחת….
וזאת לזכור שההתחייבות לגובה הבניה נתנה בשנת תשס"ח כשעוד לא נמכר ולו בית אחד בפרויקט כך שבוודאי היה על היזם להודיע למי שרוכש בתים כי יש הגבלה מסוימת שלקח על עצמו וזאת לא עשה…..
המצב כרגע הוא שבית הדין מסר לי שכדי "לדאוג" שהדיירים יקבלו את פסק הדין עלי לתבוע אותם מחדש….. והם (הדיירים) מצידם הודיעו כי הם ידרשו להוסיף את היזם כנתבע נוסף שכן יכול להיווצר מצב מבחינתם שהם יזוקו מכך שיאסר עליהם שימוש בגג ועל כן הם רוצים לתבוע את היזם.
האם במצב דברים אלו כשבית הדין נתן את החלטתו, והיזם מפר זאת ברגל גסה ואף "מעודד" את הדיירים להתעלם מפסק הדין וגורמים לנו לנזקים גדולים האם ניתן לקבל היתר ולפנות לבית המשפט באופן מסודר ולתבוע את הדיירים ואת היזם אשר היפר לאורך כל ההתנהלות את הוראות בית הדין ואף "שיקר" במצח נחושה לא אחת במהלך הדיונים.
לתשובתכם אודה.
חנוכה שמח
תשובה:
עובדה זו אינה מתירה לפנות לבית משפט אזרחי. אף שמדובר בהתחכמות על פסק בית דין, עדיין יכול אדם להיות משוכנע שעל פי דין מותר לעשות כן וממילא אין דינו כסרבן.
בנוסף לכך, הקונים בוודאי שאינם סרבנים, שהרי פסק הדין אינו מופנה כלפיהם (אף שייתכן שהוא מחייב אותם).
מקורות:
לעניין תביעת אדם הנראה כמשתמט בערכאות עיין ערוך השולחן סי' כו סעיף ה שכתב "אמנם אם אומר שרצונו לדון בבי"ד אחר ולא בבי"ד זה, אם אין זה דרך דיחוי לפי הבנת הבי"ד, צריך לילך עמו לבי"ד אחר", הרי שאם אומר דרך דיחוי, אף שלא סירב להתדיין בפה מלא, הרי הוא סרבן. אבל פשוט שדבר זה הוא רק לפי ראות עיני הבי"ד שמשכנע שבעל הדין משתמט מלדון או לקיים את הפסק.
דברי הרב צ"ע
שאין לך סרבן גדול מזה. ומדוע שלא יכול לקיים פסק בורר?
אכן מותר לו לקיים פסק בורר בבית משפט המחוזי, אבל צעד זה לא יועיל לו הרבה, כיון שפסק בורר מחייב רק את הצדדים שהיו בבוררות ולא אנשים אחרים שלא היו צד בבוררות.
ומש"כ "אין לך סרבן גדול מזה", אכן פשוט שאדם שישלח שלוחים להפר פסק בית דין נחשב לסרבן, אבל אדם האומר לקונים כעין חוות דעת שפסק בית דין אינו מחייב אותם, אי אפשר לקרוא לו סרבן, כיון שלא אמר להם להפר את הפסק בשבילו, אלא אמר שלפי דעתו הם רשאים לבנות לאחר שהפסק אינו מכוון אליהם.
בכל מקרה יש לנקוט במשנה זהירות שלא לפסוק על אדם שהוא סרבן מבלי לשמוע את הצדדים ולהתרשם מהם אישית. יש הרבה אנשים המבקשים לקבל היתר ערכאות שלא כדין.
השאר תגובה