טבילת קומקום חשמלי

תשובה לרבנות צבאית.
מאת הרב רז צבי הרשפינוס.
כולל יחווה דעת ירושלים.
שו"ת טבילת קומקום חשמלי.
שאלה:
חיילי מילואים קבלו בתרומה קומקום חשמלי חדש באריזה מתוצרת חו"ל וכתוב עליו בפרוש "אסור להטביל את הכלי". מהי הדרך הנכונה להוציא את הקומקום "מטומאת העמים"?
תשובה:
א. אם הקומקום נתרם לצה"ל ולא שייך לאדם פרטי צריך להטבילו במקווה כשר בלי ברכה.
ב. מי שירצה להקל בזה יש לו על מה לסמוך. וההיתר נובע מסיבות הבאות: א) שאינו "כלי סעודה" המובא לשולחן אלא רגיל לעמוד במקומו, ב) מופעל רק כאשר הוא מחובר לחשמל ולכן נחשב "כמחובר לקרקע", ג) בגלל שותפות מערכתית בין כלל החיילים בצבא שחלקם גוים.
ג. יש אפשרות לבטל צורך בטבילה ע"י פירוק החלק החשמלי של המכשיר ובכך לבטלו מתורת הכלי, ואחרי זה חיבורו מחדש.
ד. אם הדבר לא ניתן לביצוע, אפשר להביא את הכלי במתנה לגוי ולהשאיל ממנו על מנת להשתמש בכלי, ולעושה זאת יש על מה לסמוך. ועכ"פ עדיף לעשות שותפות עם גוי בכלי.

עיון ודיון הלכתי.
1. כלי סעודה חייבים טבילה במקווה כשר (במדבר לא, כא-כג), ונחלקו אמוראים לגבי חומרי גלם שממנו עשוי הכלי (מס' ע"ז דף עה ע"ב), ולקומקום החשמלי חלקו העיקרי זה תחתית עשויה ממתכת ולכן חייב בטבילה.
2. אמנם יש חכמים גדולים שפקפקו על חובת טבילת כלים חשמליים בכלל, מכיון שפעולתם תלויה בחיבור למקור החשמל שדינו כחלק מהבניין "כמחוברים לקרקע" ולכן פטורים מטבילה (שו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' מא, שו"ת בית אבי ח"א סימן קיד, שו"ת משפטי שי עמוד תפ, שו"ת תפילה למשה ח"ה סימן כה בשם הגרב"צ אבא שאול), וכן הורה הגר"ע יוסף בהלי"ע (ח"ז ע. רסו) לפטור מטבילה מעיקר הדין, אך כתב שטוב להחמיר במקום שאפשר. מאידך, אחרונים רבים נקטו שאין היתר זה ברור כלל וסברו שיש להחמיר בדבר (משנה הלכות ח"ט סי' קסב, תשובות והנהגות ח"א סי' תנ, שבט הלוי ח"ז סי' נז).
3. וי"א שחיוב טבילת כלים חל רק על אדם פרטי, ולא על כלים השייכים לרכוש ציבורי (צבא, בתי מלון, בתי חולים), כפי שדנו בעניין זה פוסקים רבים בהקשרים שונים (ראה בשו"ת קנה הבושם חיו"ד סי' ק, ובשו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן קיא, ובשו"ת קנין תורה בהלכה חיו"ד סי' קיד אות ה, ובשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קעב).
4. ועוד, אין חובה להטביל כלי כשיש בו שותפים של יהודי ושאינו יהודי (שו"ע יו"ד סי' קכ, יא). וזה בק"ו כאשר מדובר בכלים ציבורית כמו של צה"ל שבהם יש שותפות של כלל החיילים אשר חלקם אינם יהודים. אמנם יש חכמים שדחו זאת, משום שהגדרתו של צה"ל "צבא של יהודים" משום שרוב מוחלט של המשרתים שם יהודים ורק מיעוט אינם יהודים (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' סו אות יז, הכשרות למעשה עמ. שסה בשם הגר"ש משאש והגר"מ אליהו), ולדעתם יש להחמיר בספקות הללו, ולכן מטבילים כלי חשמל בצה"ל ללא ברכה.
5. בכ"ז מכיון שבטבילה הכלי עלול להינזק מפני חדירת מים למנגנון האלקטרוני והמעגל החשמלי שלו, עדיף למסור את הכלי לטכנאי יהודי שיפרקו ויבטל ממנו שם "הכלי", ויחזור ויחברו בדרך "מעשה אומן". ואולם נראה שגם פירוק עצמי מועיל אחרי פתיחת רוב הברגים והסרת המעטפת הדבר יחשב למעשה אומן כי אין רגילות לעשות זאת בבית. וליתר בטחון אפשר לנתק את חוטי החשמל ולחברם בחזרה. ואף עדיין יש לפקפק בפתרון זה, וסומכים עליו בגלל צדדים נוספים להקל כמו שייכות לרכוש ציבורי (ספר הכשרות עמ. קטז, ובקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב ח"א סימן ג).
6. במידה פירוק הכלי איננו מעשי, הן מצד מבנה הכלי והן מסיבות טכניות אחרות, ניתן למסור הכלי במתנה לגוי ולשאול אותו ממנו אחר כך, ראה בהליכות עולם (שם). אולם פוסקים רבים הסתייגו מזה והט"ז חלק על זה וכתב שזה מועיל רק בהשאלה לזמן קצר, כי אם לזמן רב הוא משתקע בידו ייחשב לכלי של ישראל, וכתבו כמה אחרונים (מנחת יצחק ח"ה סימן קכו, ח"ט סימן פג) שהדבר מועיל רק בלהסתמך על כך שחיוב הטבילה במכשירי חשמל אינו ברור. ולכן הרוצה לפתור את הכלי מטבילה, עליו לעשות שותפות עם הגוי בכלי. באופן זה מצד אחד הכלי יהיה פטור מטבילה בגלל חלקו של גוי, ואז העובדה שהיהודי מחזיק בו לזמן רב לא תפקיע את רשותו של הגוי (קיימת אפשרות לעשות זאת באמצעות אתר של המכון צומ"ת).