אל כבוד בית הדין
השלום והברכה
בענין זה השאלה היא על דעת השואל והבעלים שהיו הדברים למראה עיניהם
ומעשה שהיה כך היה לבעלים היה מקדחה מתוצרת 'בוש' שהשתמש בה כ17 שנים ובערב סוכות ביקש השואל את המקדחה לשימוש והחזירה לקופסת הפלסטיק המיוחדת לה ואז היא הייתה וכך כנראה היא חזרה, תקינה. ולאחר סוכות הוא ביקש אותה בשנית ואז 'נמצא' שהחוט בעייתי בחיבור שבין החוט והמקדחה והחזירה לבעלים כשהחוט רופף וצריך להחזיקו כדי להשתמש במקדחה
השאלה היא האם השואל חייב – גם אם זה אונס, והאם יש כאן טענת מתה מחמת מלאכה, או שמתה מחמת אריזה, וחייב, ואם הוא חייב כמה הוא אמור לשלם האם כדי לקנות חדש או פחיתות הערך וצריך לקחת בחשבון שאולי אין מתקנים [כי התיקון הוא יקר ביחס] צריך לשלם חדש או חלקו
בתודה
תשובה:
שלום רב,
אם השואל מאמין שהמשאיל לא הוציא את המקדחה מהקופסה במשך סוכות (מאז שהשואל השתמש בפעם הראשונה), הרי הוא חייב לשלם למשאיל ואינו יכול להיפטר מדין 'מתה מחמת מלאכה'.
אם אדם סביר היה מתקן את המקדחה במקרה כזה, השואל חייב לשלם את עלות התיקון, אבל אם אדם סביר לא היה מתקן, על השואל לשלם את ההפרש בין מחיר המקדחה לפני הנזק לבין מחירה לאחר הנזק. כדי לדעת מחיר המקדחה לפני הנזק יש לשער כמה שנים המקדחה אמורה להיות תקינה וללא תקלות בממוצע לעומת 17 שנים שהשתמשו בה כבר. מסתבר שהמקדחה לא היתה שווה הרבה.
מקורות:
הכנסת המקדחה בקופסה בצורה לא נכונה איננה בגדר 'מתה מחמת מלאכה' משום שהשואל היה חייב להיזהר.
לעניין שיעור תשלום הנזק עיין עלון המשפט גליון 22 עמוד ה וגליון 1 עמוד ד.
