לתרומות לחץ כאן

אם מותר להפעיל קייטרינג שחלק מהעובדים ייסעו בשבת לאחר הסעודה

בקייטרינג השייך ליהודים שומרי תורה ומצוות הנערכים בבתי מלון או בבתי כנסיות, מזמין בעל הקייטרינג בערב שבת עובדים שיעזרו בהגשת האוכל וכדומה בשבת, ופעמים רבות נאלץ הוא להזמין גם עובדים מחללי שבת, ובדרך כלל עובדים אלו נוסעים אחרי הסעודות באיסור לביתם, ומחללים את השבת, האם בעל הקייטרינג שמזמין אותם עובר באיסור 'לפני עיור', והאם יש לו דרך להימלט מכך. והאם לרב המשגיח שנותן כשרות למקום, יש חיוב למחות בעובדים או בבעל הקייטרינג ובאם הדבר לא ייפסק לא יוכל להמשיך ליתן להם כשרות.

תשובה:

שלום רב.

שאלה זו נחלקת לשני חלקים, בעל הקייטרינג, ומשגיח הכשרות.

לענין בעל הקייטרינג, אם יש לעובדים אפשרות להשאר ללון באותו המקום או בקרבת מקום בדרך של היתר, והוא אומר להם על כך שיכולים להשאר ללון כאן, וברצונם בוחרים הם אחר כך לחלל שבת וליסוע באיסור, אין בזה איסור לפני עיור ומותר לו במקום הצורך להביאם לעבוד בשבת, אך אם אין להם כל אפשרות אחרת ללון והדבר הכרחי שיחללו שבת כדי שיוכלו ללון בשבת במקום אחר הדבר אסור משום 'לפני עיור לא תתן מכשול'.

לענין משגיח הכשרות, אין לו שום שייכות עם מעשיהם של עובדי הקייטרינג ואינו צריך למחות בהם אם מחללים הם את השבת, ואף אינו צריך להתנות זאת מראש שהעובדים במקום לא יחללו שבת, ור' במקורות טעם הדבר.

מקורות:

לענין בעל הקייטרינג, דומה הדבר לאדם המזמין לביתו מחלל שבת שיבוא לסעוד עמו את סעודת השבת בידיעה שלאחר מכן ייסע אותו אדם ברכב לביתו, ובנידון זה ראה את המאמר שכתב ידידינו הרב צבי רייזמן שליט"א בספרו רץ כצבי באריכות רבה בענין זה (ולבקשתנו אף פורסם בעבר כאן). ובתוך הדברים שם הביא את דברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל (במנחת שלמה חלק ב' סימן ד') שכתב שאם מציע לו מקום לישון אף שאחר כך בוחר מעצמו לחלל שבת כדי לחזור לביתו אין זה שייך לבעל הבית (ועי' שם במאמר הנ"ל שהוכיח שדברי הגרש"ז אמורים אף אם יודע בוודאות שלא יקבל הצעה זו). וטעם הדבר הוא שכל איסור לפני עיור או מסייע לידי עוברי עבירה, הוא רק כשהדבר ברור שיעשה את האיסור, אך אם אין זה דבר ברור, אין זה נחשב שהאיסור נעשה מחמתו אלא בבחירת האדם החוטא, ודומה הדבר למה שכתב המשנה ברורה (בסי' קס"ג ביאור הלכה ד"ה ואסור) לענין נתינת לחם לאדם שידוע בו שלא יטול את ידיו, שאם אוכל את הלחם בפניו אסור משום לפני עיור, אך אם לוקח את הלחם לביתו מותר כיון שמה שיעשה שם עם הלחם אין זה שייך אליו באופן ישיר. וכשם שמותר לאדם למכור למחלל שבת רכב אף שידוע הוא שיסע בו בשבת, כיון שאין זה מוכרח ועושה את האיסור בבחירתו, ויסוד הדבר שאיסור לפני עיור או מסייע הוא רק כשנותן לאדם את גוף האיסור, וכמו שכתבו הבנין ציון סי' ט"ו והמהרש"ם חלק ב' סי' קפ"ד, אך כשרק גורם לו לאפשרות לעשות איסור אין זה בכלל הדין. ומשום כך אם אין אפשרות לאותו אדם לישון כאן ומוכרח הוא ליסוע אחר כך באיסור לביתו נחשב הדבר שמביא לו את גוף האיסור, אך אם אין זה הכרחי ויכול הוא לישאר ללון כאן ומבחירתו נוסע הוא לביתו, אין זה לפני עיור.

לענין משגיח הכשרות, כיון שאין לו שום שייכות עם אופן הפעלת הקייטרינג, אלא עם הכשרות על המאכלים לציבור הסועדים, אין לו צורך למחות בכך, וכן אינו צריך להסיר את ההכשר אם יודע שהעובדים יחללו שבת, כל עוד נשמרת הכשרות של המאכלים עצמם. והביא לי הרב צבי רייזמן שליט"א סיוע לסברא זו ממה שכתבו האגרות משה (יו"ד חלק א' סימן נ"ב) והיביע אומר (חלק ד' יו"ד סימן ז') בנידון חמור מכך, בדבר מסעדה שמסכימה לקבל כשרות בתנאי שלא יפריעו להם להגיש ללקוחות גלידה חלבית לאחר מאכלים בשרים ולפעמים אף ביחד עמם, וכתבו שם להתיר ליתן למסעדה זו כשרות אף על פי כן, כיון שמטרת המשגיח ליתן כשרות על המאכלים, ואין זה מעניינו מה שעושים הסועדים על דעת עצמם ר' שם באריכות.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. שלום רב לכם רבנים שליט"א
    בברכת תודה על שעניתם

    כנראה שלא שלחתי לכם את השאלה כשולחן מוכן לאכול

    הנה, אחרי שעברתי היטב על התשובות בנושא קירוב רחוקים וכל התשובות הנמצאות מהג"ר ש"ז, אגרו"מ, הסטייפלר, הגרי"ד סולובייצ'יק, הגרי"ש אלישיב, שבט הלוי, רבי משה בנימין גאלדבערג, ר"מ בישיבת תורת אמת בלוס אנג'לס, את ששמע בעצמו מהגרש"ז, המובא בתשובת הרב ריזמן באותו תשובה, לא עלה על לבי לשאול על הקיטרר שהרי כפי הנראה הקיטרר עובר על לפני עור מדאורייתא או מדרבנן, ובוודאי יש פה מסייע לדבר עבירה על עצם הדבר מה שהבע"הב מפעיל אותו ביום השב"ק

    עיקר השאלה הוא מצד הרב המכשיר הכותב חוזה עם הקיטרר ושם כתוב תנאי מפורש שבאם ימצאו אותו חייב בדינא דמלכותא, או אם ב"ד ימצאו אותו חייב על איזה דבר, ואף שלא יהי' להנ"ל שום שייכות לכשרות המטבח כלל, הרשות ביד הרב המכשיר לבטל ההשגחתו עד שיציית לדינא. וכן מתנים עמו ש' "רמת" המסעדה או הקייטרינג ינהל באופן שרוח חכמים יהי' נוחים הימנו, הן בעניני צניעות, בנוגע להמלצרים, והמוזיק באופן כללי, וביותר שלא יפעילו המוזיקה במשך ג' שבועות ובימי הספירה, ולכאורה הנ"ל אין לזה שום שייכות לכשרות האוכל ואעפ"כ מתנים עמו ע"ז ולכאורה ה"ז או מטעם "והייתם נקיים, או לא תביא תועבה" ק"ו שעל מה שכתבו כ"כ הרבה מגאוני דורינו האחרון זצללה"ה, וביותר לפי לשון הסטייפלר זצ"ל בקהילות יעקב (ליקוטים, ח"ב סימן ז) "הנה פשוט מאד דענין לפני עור הוא לאו דוקא בממציא לו חפץ לעשות בו עבירה אלא כל שעושה מעשה המעורר אצל חברו הרצון וההסכמה לעשות עבירה זהו לפני עור דאורייתא, וכהא דהמכה לבנו גדול דעובר משום לפני עור, כמבואר במועד קטן (יז, א), והוא משום שבהכאתו מעורר אצל הבן הרצון שיעבור על כל אחד ואחר, וזה אינו צריך לפנים. ומעתה מי שמחלל שבת בשביל לקוחותיו, ואילו לא היו קונים סחורתו ודאי לא היה מחלל שבת, הנה הקונה ממנו ודאי שהוא המסבב לו הרצון וההסכמה להמשיך עבודתו גם להבא, ומכשילו לשבת הבאה, וקעבר אלפני עור דאורייתא, והוא פשוט מאד"
    ולכאורה אחרי הנ"ל שואל אני ממעלתכם החשובה אם רצוי שהרב יתן השגחתו למסעדה או קייטרינג, שמפעיל את עובדיו באופן הנ"ל.
    ואני מודה לכם מאד על זה היות ואין לכם נגיעות כל דהו

    בכבוד

  2. ראשית בדברי האחרונים שהבאנו בתשובה מבואר שהבינו שלא כדברי הסטייפלר, וכדוגמת הדין של המסעדה שכתבו הפוסקים הנ"ל שמותר ליתן על המסעדה הכשר אף אם מוכרים שם בשר וחלב, וכל שכן כאן. ובדברי הסטייפלר עצמם, הנה הסטייפלר שם הביא לכך ראיה מהא דמו"ק יז,א דאי' התם, דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול, אמרה: ליהוי ההוא גברא בשמתא, דקעבר משום (ויקרא י"ט) ולפני עור לא תתן מכשל. דתניא: ולפני עור לא תתן מכשל – במכה לבנו גדול הכתוב מדבר. ופרש"י, דקא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול – דכיון דגדול הוא, שמא מבעט באביו, והוה ליה איהו מכשילו. ע"כ. ולכאו' זו ראיה שאין עליה תשובה, שהרי האב במעשהו ודאי עושה מעשה כדין, שכן "חושך שבטו, שונא בנו" (משלי יג, כד) [ולא איירי במכה בנו סתם, שזה בכלל האיסור להכות דארבעים יכנו לא יוסיף (דברים כה), כדאי' בכתובות (לב:), וכ"פ הרמב"ם (בפ"ה מהל' חובל ומזיק ה"א), וכ"כ הראשונים בספרי המצוות], ובכל זאת לא יעשה זאת משום שעובר על לפני עיור שיכהו בנו בחזרה. וכ"כ בספר לב שומע (מע ל' אות נו), דאפי' אם מכה את בנו הגדול כדי שילמד תורה ושיקיים מצוות, יש בו משום לפני עיור, ודלא כמ"ש בספר שלחן המלך (פ"ו מהל' דעות ה"י). ע"ש.
    ואמנם ראיתי בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' עט) שנתקשה בזה, דהא לכאו' אין לנו ידיעה וודאית שבנו הגדול יכהו, אלא רק חשש הוא, וכמו שכתב רש"י גופיה שם: שמא מבעט באביו. ומדוע דנימא בזה דחשיב איסור דלפני עיור. וכבר דנו בזה הרבה הפוסקים, כיעוי' בספר יד מלאכי (סי' שס"ז) ובשו"ת מחנה חיים (ח"א סי' מז) ועוד. ויש שתלו בדברי הראשונים, ואכמ"ל. ועי' בשו"ת פני יהושע (יו"ד סי' ג) דפליג על היד מלאכי הנ"ל, וכתב דבספק לפני עיור, אזלי' לקולא. וכ"מ בט"ז (יו"ד ריש סי' קנא). ולדבריהם כתב המנח"י דצ"ל דהא דאמרי' במו"ק שם דהוי לפני עיור, היינו לפני עיור דרבנן. וכעין מ"ש השיטמ"ק (ב"מ ה:) דהא דאמרי' התם דהיכי מסרינן חיותא לרועה, והא כתיב לפני עיור. וכתב השיטמ"ק, דאע"ג דהיכא דאית ליה בהמות מדידיה, דבלאו דידן מצי עביד איסורא, לית בי' משום לפ"ע, מ"מ אין לנו לגרום איסורא, דמסייע ידי עוברי עבירה איכא. וא"כ ה"ה מה דקאמר הש"ס: "והא כתיב לפ"ע", היינו אביזרייהו דלפ"ע, לסייע ידי עוברי עבירה. וכמו"כ בהא דמכה אביו, ר"ל אביזרייהו דלפ"ע מדרבנן. ע"כ. וכדבריו כתב גם בספר יד דוד (מו"ק יז.), ובספר לב שומע (מע' ל אות נו). ע"ש.
    ואמנם, גם לדברי המנח"י דהא דאמרי' בגמ' התם לפני עיור היינו רק מדרבנן, מ"מ באופן שודאי יעבור על איסור, אף שאינו נותן את האיסור בידיים, לכו"ע חשיב איסור לפני עיור דאורייתא. וכמ"ש במנח"י עצמו שם (סוף אות ג) לגבי נדון הקה"י. ועוד, דגם בדברי הגמ' נראה מסתמות דברי הפוס', דאיסורו מדאו', וכמ"ש בפרי חדש (סי' תצו ס"א סוד"ה ולכן).
    אך, הנה ברמב"ם (פ"ו מהל' ת"ת הי"ד) כתב וז"ל: על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם בין איש בין אשה ואלו הן וכו', המכשיל את העור. וכתב הראב"ד, א"א כגון המכה את בנו הגדול. ע"כ. וכבר תמה מרן בכסף משנה (שם) וז"ל: ויש לתמוה על הראב"ד שפירש דבר זה יותר מכל הדברים המוזכרים כאן. ואפשר שטעמו לומר אע"פ שבגמרא לא נזכר אלא המכה את בנו גדול, יפה כיון רבינו לכתוב המכשיל את העור ללמדנו דמכה בנו הגדול לאו דוקא, וזהו שכתב הראב"ד כגון. עכ"ל. אך עי' בפרי חדש (בגליון הרמב"ם שם) שכתב לפרש באופן אחר, וז"ל: פי' לפירושו, דמדברי הרב משמע דהיכא דקעבר אלפני עיור כגון מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח דקעבר אלפני עיור, כדאיתא פ"ק דע"ז דמנדים אותו, ועל זה השיג הראב"ד דהא ודאי ליתא, דא"כ אכולהו לאוין נמי מנדין, אלא ודאי דדוקא מכה בנו הגדול ודכותיה כגון דאיכא היתר בדבר דומיא דמכה בנו גדול ואף על פי כן איכא למיחש לתקלה כה"ג דוקא מנדין, ויפה השיג, ודלא כהכס"מ. עכ"ל. הרי שביאר הפר"ח כוונת הראב"ד, דמה דנקט הרמב"ם דין לפני עיור בכלל הדברים שמנדין, היינו דוקא בכגון שעושה דבר היתר, אלא דיש לחוש לתקלה מכח זה. אך בשאר הדברים אין זה בכלל נידוי, אלא כשאר לאו, דמלקין עליו. ע"כ. [וע"ע בספר כתר המלך (בגליון הרמב"ם שם) שכתב לדחות דבריו, דהא הלאו דלפני עור לא הוי לאו גמור למלקות, ורק הוי כלאו שבכללות דליתא גביה מלקות וקי"ל דהני איסורים דלית בהם מלקות והמה מד"ת או מד"ס יש פעם דמכין אותו מכת מרדות ויש פעם דמנדין אותו. וכבר כתב הר"ן ז"ל במס' פסחים (דף נה) והאריך בזה הפר"ח גופיה (באו"ח סי' תצו), דהכל כפי שעשו חז"ל דפעם יש דמכין אותו מכת מרדות ופעם מנדין אותו, והכא אמרו חכמים דמנדין בכל לפני עור כיון דליתא מלקות גביה כמבואר.] ומ"מ מבואר דבאמת נקט הפרי חדש לדינא בדעת הראב"ד דבאופן שעושה דבר היתר, אלא שמעורר את חבירו מחמת כן לעשות דבר איסור, אי"ז בכלל לפני עיור הידוע, ואין מלקין עליו, אלא רק מנדין אותו. וצ"ע למעשה כיצד יסתדרו הנהו אחרונים עם מסקנת הדין שלכה"פ מנדין אותו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל