בצל שטוגן עם תפו"א וגזר (שהם היו הרוב) לצורך מרק בתוך סיר חלבי שאינו בן יומו, ועורבב עם כף בשרית שאינה בת יומה מה דין המרק כאשר יש בו 60 כנגד הכף אך לא כנגד הבצל, ומה דין הכף והסיר.
תשובה:
שלום רב.
אם בשעה שעירב עם הכף הבשרית הבצל היה עדיין בחריפותו (שלא השחים) – הבצל נטרף. ואם יש רוטב הרי זה חוזר ואוסר את הכף ואת המחבת, וכן המרק נאסר, אלא אם כן יש שישים כנגד הבצלים. [ואף כשיש שישים אם הבצלים ניכרים, יש לסנן את הבצלים, וכל עוד אינו מסנן אותם המרק אסור באכילה].
ואם בשעה שעירב בכף הבשרית הבצל כבר השחים ופג חריפותו הכל מותר, אמנם הבצל נחשב חלבי, והמרק דינו כפרווה דכשמבשלו במרק כבר איבד את חריפותו ומהבצל לתבשיל הבא יש דין נ"ט בר נ"ט.
מקורות: כשהבצל חריף בשעת העירוב: כיוון שאין כאן התר של נ"ט בנ"ט שדבר חריף נחשב טעם ראשון ויש כאן טעם ראשון של בשר וטעם ראשון של חלב בבצל ויש איסור של בשר בחלב. [וכל מה שיש לצרף לדבר חריף הוא כשיש התר של נ"ט בנ"ט אבל כאן הרי הוא נ"ט בנ"ט דאיסורא], וכשיש רוטב חוזר ואוסר את הכלים כיוון שהבלוע יוצא באמצעות הרוטב אבל כשאין רוטב אין חוזר ואוסר את הכלים דכללא הוא אין הבלוע יוצא מחתיכה בלא רוטב כמבואר בסי' ק"ה סעי' ז'. ויסודו מדברי הראשונים חולין צו,ב בתוס' שם דאמאי צלי אוסר רק כדי קליפה הא קליפה אחת תאסור קליפה הסמוכה לה בהכרח דאחר שנבלע קליפה אין הבלוע מפעפע יותר וכו' עיי"ש.
וכשאין הבצל חריף בשעת העירוב: טעם הבשר שנבלע בבצל הוא נ"ט בנ"ט [וכדין נצלו דלכתחילה מחמירים אבל הכא כדיעבד דמי דהבצל כבר נעשה חלבי] ודינו כחלבי וכששם אותו במרק כבר פג חריפותו לכול"ע המרק הינו נ"ט בנ"ט. [ומה שיש שהחמיר הרמ"א 'נצלו' לכתחילה היינו בטעם הראשון שיצא מהכלי אבל הבצל נחשב ראשון ומהבצל ואילך חשיב שני ואין להחמיר גם דבר חריף וגם נצלו דהוי כתרתי דסתרי כמבואר בחזו"א אור"ח סי' קי"ט סקי"ג, דמקור הדין חריף מדןי צנון ומקור חומרת נצלו הוא ג"כ מצנון וא"א אחר חומרת חריף להחמיר גם נצלו].
לכאורה לדעת מרן רק בחריפות של חילתית יש בעיה באינו בן יומו אך בבצל דווקא בבן יומו יש בעיה. ולשיטת הרמ"א אף בבצל וכל דבר חריף אמרינן הכי.
למעשה הבן איש חי בפרשת קרח החמיר גם באינו בן יומו.
משה לוי- לדעת השו"ע בבישול אפילו בן יומו זה בעיה, בכל דבר חריף (הסתירה הידועה בין סימן צו לסימן קג ותירוץ רע"א שם), אא"כ נקל כמו התירוץ השני של רע"א שהדבר בעייתי רק באיסור, אך כמדומני שנוהגים להחמיר בכך וכן דעת הרמ"א להחמיר אפילו באינו בן יומו בכל אופן, גם במחבת של היתר.
אך חשוב מאוד לציין את דברי הט"ז בסימן קג סק"ט שרק אם רוב התבשיל חריף מקרי דבר חריף, וכאן בשאלה השואל כתב להיפך, שרוב התבשיל לא היה חריף!
ולכן לכאורה לבצל אין דין חלבי מחמת המחבת, ולכן דין זה הופך להיות שאלה פשוטה של נ"ט בר נ"ט והיא מחלוקת ידועה בין השו"ע לרמ"א בסימן צה, וזה דומה למקרה של קדרות שהודחו זה בזה. ולכן רק אם שני הכלים היו בני יומן לדעת שו"ע הכל מותר ולדעת רמ"א הכל אסור, ואם אחד מהם היה לא בן יומו הכל מותר לכ"ע (רמ"א בסימן צד)
דרך העולם בטיגון בצל, שבתחילה מטגנים רק את הבצל ואחר כך מוסיפים את הביצה או כל דבר אחר, ממילא זה נחשב רוב תבשיל, כי בשעת הטיגון אז נעשה האיסור, ומה שאתה מוסיף אחר כך דברים לא ישנה את דינו של הבצל כמובן למפרע…
השאר תגובה