שלום לרב
קניתי אופניים חדשות מחבר שלי ושילמתי לו חלק במזומן ואת השאר במקום כסף אמרתי לו שיבוא אלי לקחת אופניים אחרות וככה אנו מסתדרים זאת אומרת אני משלם לו עבור אופנים חדשות בכסף ובאופניים ישנות העניין הוא שהאופנים הישנות נגנבו ממני קשרתי אותם בשרשרת ברזל מתחת לבית.
האם אני צריך להביא לו אופניים אחרות או שזו בעיה שלו שלא בא לקחת אותם?
תשובה:
ההפסד בגניבת האופניים הוא של החבר שמכר אופניים חדשות ואינך חייב לספק לו אופניים אחרות.
מקורות:
במקרה זה מיד עם משיכת האופניים החדשות נקנו האופניים הישנות בקנין חליפין לקונה וכדין חליפין שווה בשווה (עיין שו"ע חו"מ סי' רג סעיף א). ואפילו אם נאמר שכוונת הצדדים היתה להתחייב למסור אופניים ישנות מבלי לקנות אותם עד המסירה, מכל מקום הרי ייחד את האופניים לתשלום ולא התחייב באחריותו.
ובגמ' ב"מ דף מו ע"ב מבואר שחז"ל בטלו קנין כסף כדי שלא ייוצר מצב שהקונה ישלם כסף עבור חיטים והמוכר יאמר לו 'נשרפו חיטיך בעליה', ובתוספות בעירובין דף פא ע"ב וכן בסמ"ע סי' קצט סק"ט מבואר שאף מגניבה ואבידה המוכר היה יכול להיפטר. ובשו"ת יורו משפטיך ליעקב סי עט מבואר שהמוכר פטור אפילו מפשיעה ואינו שומר כלל. ועיין בחידושי הרמב"ן ובחידושי הרשב"א בב"מ דף מז ע"ב שהקשו למה לא בטלו חז"ל קנין חליפין מחשש שהמוכר יאמר 'נשרפו חיטיך בעליה', הרי שגם חליפין דינו שווה למעות לפני תקנת חז"ל. ובפרט בנידון דידן שאמר לו לקחת את האופניים הישנות וההוא לא הגיע לקחת, שיכול להיות פטור אפילו בהלוואה. עיין שו"ע חו"מ סי' קכ סעיף ב ובנו"כ שם.
כתב הרב המשיב הנכבד "ואפילו אם נאמר שכוונת הצדדים היתה להתחייב למסור אופניים ישנות מבלי לקנות אותם עד המסירה, מכל מקום הרי ייחד את האופניים לתשלום ולא התחייב באחריותו.
ובגמ' ב"מ דף מו ע"ב מבואר שחז"ל בטלו קנין כסף כדי שלא ייוצר מצב שהקונה ישלם כסף עבור חיטים והמוכר יאמר לו 'נשרפו חיטיך בעליה', ובתוספות בעירובין דף פא ע"ב וכן בסמ"ע סי' קצט סק"ט מבואר שאף מגניבה ואבידה המוכר היה יכול להיפטר. ובשו"ת יורו משפטיך ליעקב סי עט מבואר שהמוכר פטור אפילו מפשיעה ואינו שומר כלל וכו'".
לא הבנתי את פשר ההשוואה הרי ברור שבמקרה זה האופניים ניתנו כחלק מתשלום כפי שהדגיש השואל בשאלתו והרי זה כסף מקח שעל הלוקח להעמיד בכדי להשלים את יתרת התשלום, וא"כ מה הקשר לדין נשרפו חיטיך בעלייה, שהרי שם החפץ כבר נקנה מדין תורה ואינו אלא כפקדון המונח אצלו ובזה נחלקו השיטות מה דינו, אך כאן ה"כסף" שעליו להשלים כיתרת החוב הוא כספו הבלעדי של הקונה כל זמן שלא העביר אותו למוכר בפועל ואינו צריך דין שומר בשביל לשאת באחריות הנזקים.
אשמח לקבל תגובה!
תשלום באמצעות מטלטלין אחרים הוא בעצם חליפין שנקנים באופן אוטומטי לצד השני, ואינו דומה לתשלום בכסף שהוא כספי והכסף אינו הופך להיות בבעלות המוכר. ולכאורה המילה תשלום אינו משנה אלא כסף הוא חוב ומטלטלין נקנים מיד ועיין בגמ' ב"מ דף מה ע"ב.
גם אם מסירת האופניים היא חוב ולא נקנו בחליפין, מכל מקום הרי הקונה ייחד את האופניים לתשלום ולא התחייב לשלם כסף תמורתו, וממילא דינו כאפותיקי מפורש שאם נאנס אין בעל חוב גובה מנכסים אחרים (שו"ע חו"מ סי' קטז סעיף א).
שלום לכבוד הרב.
רציתי להעיר כמה הערות על התשובה, ואשמח לקבל את תגובתכם.
א. במה שכתבתם שנקנה בחליפין, תמהתי וכי מטרת מוכר האופניים היא לקנות את האופניים הישנות, הלא אין לו צורך בהם, אלא כל המטרה בטרייד אין היא להקל על הקונים שיוכלו להוריד חלק מהתשלום בנתינת חפץ ישן, ואין כוונת אחד מהצדדים להגדיר את הזה כחליפין אלא כחלק מהתמורה.
ב. כתבתם שאף אם אין זה חליפין אך אין לו דין שומר שכר, בדברי תוספות בעירובין שם מבואר שאם יכול להוציא את המעות נחשב שומר שכר, וודאי שגם כאן בעל האופניים הישנות יכול היה להשתמש בהם עד שהיה מגיע לקחתם. גם בסמ"ע שציינתם לא כתב כן אלא מדין תורה, אך לאחר התקנה ודאי נחשב שומר שכר. אך באמת יש לדון שאין זה שייך לנידון של קצ"ט כלל, כיון ששם מיירי שהקונה הביא מעות שלו למוכר ומכיון שעדיין לא משך את תמורתם נחשב המוכר לשומר של הבעלים, אך כאן שרק סיכמו ביניהם שהקונה יתן לו את האופניים בתמורה, ולא היה חליפין אין לו דין שומר כלל אלא עדיין לא פרע לו את יתרת התשלום, וכיוון שנגנבו ברשותו נגנבו וחייב הוא אופניים אחרות או 300 שקל לכאורה.
ג. גם מה שדימה הרב דין זה לדין הלוואה תמוה כיון שלדעת רוב הפוסקים שם כל זמן שלא הביא החפץ לביתו של המלווה אין זה פרעון, ובפרט שכאן אין זה נחשב העמדת הפרעון אלא סיכום על מהות התשלום. ולדבריכם אין צריך כלל לדין חליפין דבכל פעם יקנה את זה מדין העמדת הפרעון.
אשמח לתשובה ברורה בענין כיון שדבר זה נוגע להרבה מקרים למעשה.
תודה רבה על אתרכם המיוחד.
א. אינני יודע מה המוכר עושה עם האופניים הישנות, אבל אינני רואה סיבה שהמוכר לא יקנה אותם בחליפין. בפועל המוכר עושה שימוש באופניים הישנות (ואם אינו עושה שימוש, אלא זורק אותם, אם כן לא מסתבר שהקונה יהיה חייב לשלם בכסף תמורת האופניים שבין כך היו מיועדות לאשפה) ואם כן הוא צריך אותם פחות או יותר ויכול לקנות אותם בחליפין.
ב. דברינו שאין על הקונה דיני שומר שכר הם לפי הצד שיש קנין חליפין (ואם כן אינו רשאי להשתמש). גם לפי הצד שאין קנין מסתבר לי שהוא כאפותיקי מפורש שהקונה הסכים לשלם באופניים אלו בלבד ולא הסכים לשלם תמורתן במזומן. הבנתי מהשאלה שהמוכר הבין שהאופניים ממתינות לו שיבוא לקחתן.
ג. ההשוואה למלווה שסירב לבוא לקחת את התשלום היא רק כצירוף.
תודה על התגובה, אך לפי מה שנראה משני התגובות של הרב, עולה שעיקר הפסק שלו שהמוכר הפסיד, הוא מחמת דין אפותקי מפורש, ולפי מה שזכור לי בדינים אלו אין דין אפותקי במטלטלין כלל. ואם כן לא שייך להפסידו מצד זה.
ולעצם השאלה אם דבר זה נידון כחליפין או כמקח יעוי' בפתחי תשובה סי' רכ"ז ס"ק י"ב שמבואר שם שתלוי בעיקר בכוונת הקונה.
יש דין אפותיקי גם במטלטלין, אלא שאין גובים מלקוחות כיון שאין לו קול.
לעניין אונאה תלוי בכוונה. כמובן שגם לעניין קנין אם ברור דעת הצדדים שלא להקנות את החליפין עד המסירה, אין הקנין חל בעל כרחם, אבל לכאורה בסתמא הקנין חל מיד.
השאר תגובה