שלו' וברכה
לאור הסופה הגדולה שגרמה לנזקין עצומים והפסקת חשמל שררה בחלקים רחבים של ארה"ב נתעוררו כמה שאלות הנוגעות לחו"מ ובעיקר רצו הדיירים ששוכרים דירות אצל בעה"ב אי בעה"ב היה חייב לשכור גנרטור כדי להכין חימום או לא ומה הדין אם בעה"ב לא עשה כן אלא הדייר שכר גנרטור בעצמו כד לחממם א"ע וילדיו האם רשאי לנכות הוצאותיו מהשכר דירה
כמו"כ נשאלנו ממי ששכר אולם שמחות ונתן דמי קדימה ובעל האולם אמר שזה יקר מדא לשכור גנרטור ורוצה לחזור בו אא"כ השוכר ישלם עבור זה הצק עם מי
המצפה לשמוע מכם בקרוב
בברכה ומיטב כל
תשובה:
שלום רב,
נראה לי פשוט שאין המשכיר חייב לשכור גנרטור. חיובו של המשכיר הוא שהדירה או האולם יהיו מחוברים לרשת החשמל ושתהיה גם זכאות לקבל חשמל (שלא יהיה חוב ישן וכדומה הפוגע בזכות לקבל חשמל). אבל אין זה מחיובו של המשכיר לדאוג שיזרום חשמל במערכת הציבורית.
בשו"ע חו"מ סי' שיד סעיף א מבואר שהמשכיר חייב להתקין ולתקן כל הדברים "שהן מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות" ובערוך השולחן שם כתב "והם דברים שדרך לעשות אותן בהבתים והחצרות אבל מה שאינו דרך רוב בעלי בתים לעשות אף שעשירים עושים זה אין המשכיר מחוייב לעשות לו אם לא פירשו מפורש". בזמנינו יש חשמל בכל דירה, אבל אינני יודע אם רוב בעלי בתים שוכרים גנרטור כשיש הפסקת חשמל, ואפילו אם כן, נראה שכיון שברוב השנים אין הפסקת חשמל לזמן ממושך ואין צורך לשכור גנרטור אין המשכיר מתחייב על כך.
עם זאת, כיון שהפסקת החשמל היתה בגדר מכת מדינה, השוכר יכול להוריד מדמי השכירות עבור ימים אלו שלא היתה אספקת חשמל, כפי ההפרש שיש בין דירה המחוברת לחשמל לבין דירה שאינה מחוברת. וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' שכא סעיף א. אמנם הרמ"א שם כתב שאם אפשר לתקן את הבעיה באמצעות טורח ותחבולות אינו מנכה לו, אבל בכסף הקדשים שם בסוף הסימן מצדד שרק בטורח הגוף אינו מנכה ולא במקרה שצריך להוצאת ממון, כנידון דידן שיש צורך לשכור גנרטור. ועיין עוד בספר פתחי חושן שכירות פ"ו הערה לג.
ולפי מה ששמעתי שהתושבים הגרים במקומות שלא היה חשמל עברו להתגורר בימים אלו בערים אחרות שהיה בהן חשמל, אם כן דירות אלו או האולמות שלא היו בהן חשמל אינם שווים כלל והשוכר יכול לנכות את דמי השכירות לגמרי עבור ימים אלו.
כבוד הרבנים שליט"א,
איני יודע למה לא התחשבו בפלוגתת המהר"ם פאדובה והרמ"א רסי' שכ"א, ולכאו' לפי שיטת המהרמ"פ (והרבה פוסקים הסכימו לשיטתו, עי' שו"ת חת"ס חו"מ סי' קס"א, ועכ"פ המשכיר המוחזק [כיון שקרקע בחזקת בעליה עומדת, ובפרט אם כבר הקדימו לשלם השכירות או אם יש לו דמי בטחון] יכול לומר קים לי כדבריו) אינו יכול לנכות והוא רק בדין חזרה [ויש להסתפק בניד"ד אי יכול לחזור כיון שאינו דבר שמקפידין עליו בני המדינה לבטל כל השכירות עקב פגם בחשמל לשבוע או שבועיים, ואי נימא שאינו יכול לחזור, נסתפקתי האם יודה המהרמ"פ שיכול לתבוע ניכוי, או נימא שלדבריו אין לו זכות ניכוי רק על העבר ולא על להבא].
ייש"כ וכל טוב
מה שמסתפק כת"ר פשיטא לדידי שבכל מקרה שאין דין חזרה להבא יש דין ניכוי במכת מדינה לכל הדעות. כל הטעם שאין דין ניכוי במכת מדינה להבא הוא מצד שהשוכר היה יכול לחזור בו ולא חזר, וכלשון מהר"ם פדואה סי' לט "ואם אינו חוזר הוא חפץ בשכירתו" ובהמשך דבריו "והנדון הזה ניתן לחזרה ולא לנכוי ופחת ומילתא דמסתברא הוא דלא מצינו דין נכוי כ"א בהכרח בהא דשמעתא דהמקבל כאשר הזכרתי אבל היכא דאינו הכרח למה נבא לידי נכוי ולברר שמאים אשר ישומו ואולי אחד מהם לא ניחא ליה בשומא זו ולא היה משכירו או שוכרו בשומא זו לדעתו".
בנוסף לכך הרי ביבש המעיין ונקצץ האילן מפורש במשנה שיש דין ניכוי אפילו שהוא להבא ומסביר המהר"ם פדואה וז"ל: "וכן נקצץ האילן ויבש המעיין אם אי אפשר לתקנו ולהחזירה ע"י טורח אם יחזרו בהם מכאן ולהבא אם כן לשוא טרחו בשעבר", והיינו שהשוכר דורש ניכוי ולא חזרה כדי שלא להפסיד את טרחתו, והוא הדין בנידון דידן שוכר אינו חייב לשכור חברת הובלות כדי לעבור דירה אחרת לשבועיים, וממילא הרי הוא בדין ניכוי לכל הדעות.
אגב אציין שבמקרה זה אם היתה מחלוקת הפוסקים המשכיר לא היה מוחזק אלא השוכר ומשני טעמים. א. הספק אינו בקרקע אלא בדמי השכירות שהשוכר מוחזק בהם והספק התעורר רק לאחר השכירות, עיין ש"ך חו"מ סי' שיז סק"ה ובנתיבות בכללי תפיסה אות ג. ב. במחלוקת הפוסקים מועילה תפיסה בקרקע והשוכר נחשב למוחזק, עיין כללי תפיסה אות כב.
השאר תגובה