שלום ,
בצוואה בכתב ובעדים , נכתב תנאי מסויים לביצוע בעיזבון. התנאי עצמו מכפיף את אחד היורשים ליורש אחר בביצוע השימוש בכספי העיזבון. ניסוחו אינו ברור לחלוטין.
א. אחד היורשים טוען ששמע מהמוריש בע"פ, טרם מותו, מה השימוש שיעשה המוריש האחר בכספים. האם עדות שמיעה זאת תתקבל כראיה מהימנה?
ב. איך ניתן לקבל הלכתית את אותה עדות שמיעה, אם המוריש אפילו תאורטית יכול היה לנסח אותה בבהירות ע"י עורכי דינו במעמד כתיבתה?
בתודה
תשובה:
א. אחד מהיורשים אינו כשר לעדות, שהרי הוא קרוב משפחה וממילא דבריו לא יתקבלו כראיה מהימנא. אם זאת, ייתכן שבית הדין ישתכנע בצדקת דבריו, אבל פרט זה תלוי בשיקול דעתם של הדיינים.
ב. טענה זו יכולה להשפיע על שיקול דעת הדיינים אם להאמין לעדות, אך אין בה כדי להפריך את העדות מכל וכל. יכולות להיות הרבה סיבות למה המוריש אמר כן בעל פה.
