לתרומות לחץ כאן

להתקין סורגים, או חבלי כביסה מעל סוכת שכינו

שאלה:

ראובן רוצה להתקין מחוץ לדירתו סורגים הבולטים לאויר, או חבלי כביסה, באופן שהסורגים או החבלים נמצאים באויר שמעל סוכת שמעון, השכן שמתחתיו. ושמעון מעכב בטענה שהסורגים או חבלי הכביסה פוסלים את סוכתו, או אף אם הסוכה כולה לא נפסלה, הם מונעים ממנו לשבת תחתם, וטענתו היא שקנה את הדירה עם המרפסת שבה לשם שימוש יעיל בסוכה, ולא ניתן להפסיד ולפסול לו אפילו חלק קטן מהסוכה.

 תשובה:

כל שהתחתון יש לו זכות כדין לבנות סוכה, יכול לעכב על העליון שלא יוציא מעל סוכת התחתון דבר הפוסל את סוכתו של התחתון, הן דבר הפוסל את הסוכה בודאי, והן דבר הפוסל רק מחמת ספק. אבל אם העליון מוציא דבר שפוסל את הסוכה רק מכח חומרא, אין התחתון יכול לעכב על העליון שלא יוציא זאת מעל סוכתו. ולכן, לא ניתן לעכב על העליון שלא יוציא חבלי כביסה מעל האויר שעל הסוכה, אבל יכול לעכב שלא יוציא סורגים מעל האויר של הסוכה באופן שכשנצרף את שיעור הברזלים של הסורגים יהא בזה שיעור ג' טפחים (23.4 ס"מ).

אבל אם השטח ואוירו שייכים רק לתחתון בלבד, יכול התחתון לעכב על העליון שלא יוציא מעליו אף דבר שפסול רק מחמת חומרא.

מקורות ונימוקים

הוצאת מרפסת מעל סוכת חבירו

יש להדגיש, שכל האויר שהוא מחוץ לחלק הבנוי שבבנין, הרי הוא משותף לכל השכנים, וכל השכנים יש להם זכות בזה לפי גודל חלקם ברכוש המשותף, כששכן יש לו סוכה ורוצה לעכב ששום שכן לא יוכל לבנות מעליו, צריך שיהיה לו זכות באויר שמעל הסוכה שלו שעל ידי זה יוכל לעכב ששום שכן לא יפריע לסוכתו. הדבר אפשרי באופן שקונה בחוזה כדין מבעל האויר – שהוא הקבלן או השכנים – לצורך סוכה, אז נשתעבד כל האויר לתחתון, כיון שבעל האויר יכול לשעבד את האויר המשותף לשכן אחד, והוא הדין באופן שהשכנים עשו חלוקה ביניהם על החלקים של הרכוש המשותף, גם כן אמרינן שזכה באויר לענין זה, שכל זמן שיש לו שם סוכה, השכן העליון אינו יכול לבנות ולפסול לו את סוכתו. [כמו כן ישנם מקרים בהם עשה הכנה קבועה לסוכה ויש אופנים שגם בזה יזכה בזכות לבנות סוכה ואין זה מנושא המאמר]

כשיש לו זכות לסוכה שהשכנים לא יוכלו לפסול סוכתו, אין הכוונה שהאויר שמעל סוכתו שייך לו לגמרי בקנין גמור, שהרי לא קנה את השטח הזה, אלא הכוונה הוא שיש לו שיעבוד בשטח המשותף, וחלקם של השכנים נשתעבד לו שלא יוכלו לפסול את סוכתו ((וכיון שאין לו קנין גמור עד למעלה, אלא רק שיעבוד על האויר, יש לומר שזכות זו היא דוקא כל זמן שהוא צריך לשיעבוד הזה, אבל היכא שאינו צריך את השיעבוד, כגון שסגר את המרפסת בגג קבוע ושוב אינו יכול להשתמש במרפסת לבניית סוכה, אין לו זכות באויר שלמעלה, ואינו יכול לעכב על העליון לבנות, דכיון שאין לו צורך באויר זה, נסתלק השעבוד והרי הוא שייך לכל השכנים.)).

יש אופן מסויים שהאויר שייך לתחתון לגמרי בקנין גמור, והוא במקום שהחצר והגינה היו רשומים כחלקה נפרדת ב'טאבו', ובעל הדירה צירפם לדירתו, שאז אין אויר החצר נכלל בכל החצר המשותפת, אלא שייך רק לבעל החצר הנ"ל. אולם אין מזה מצוי כ"כ, ויש חילוקים מסוימים בין שני הדברים האלה וכמו שיבואר בסמוך.

באופנים שהתחתון יש לו סוכה ויש לו שיעבוד על השטח המשותף, אם העליון רוצה להוציא מרפסת מעל סוכת חבירו באופן שפוסל לו את הסוכה או אף חלק מהסוכה, ודאי יכול התחתון לעכב עליו, שהרי כל האויר שלמעלה משועבד לו לצורך זה שיוכל להשתמש בסוכתו כדין.

מתי אויר או סכך פסול שמעל הסוכה פוסל את הסוכה

כדי לברר האם התחתון יכול לעכב על העליון להוציא סורגים או חבלי כביסה מעל סוכתו, עלינו לברר האם ומתי הסוכה נפסלת באופן כזה, והאם מן הדין או מחמת חומרא בעלמא.

כדי לברר דין זה עלינו להקדים כמה הלכות בהלכות סוכה.

א.        מבואר בשו"ע (או"ח סי' תרלב) שאם יש סכך פסול בסוכה, אם הוא באמצע הרי הוא פוסל את הסוכה בארבעה טפחים, ואם הוא מן הצד, פוסל רק בארבע אמות [אבל פחות משיעור זה אמרינן 'דופן עקומה']. ואם יש אויר ריק בסוכה, הרי הוא פוסל את הסוכה בין מן הצד ובין באמצע בשלשה טפחים.

ב.        עוד מבואר שם שאף כשיש אויר שלשה, שפוסל את הסוכה, מ"מ אפשר למעט את האויר אף על ידי נתינת סכך פסול, וכמבואר שם (דף יח.) אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים ובין בשפודין הוי מיעוט.

ג.         בביאור דין זה שאם האויר הוא פחות משלשה שהסוכה כשירה, נחלקו האחרונים אם הוא מדין לבוד שמצרפים את שני הצדדים של הסכך הכשר ולכן הסוכה כשירה, וכן למד רעק"א (שו"ת סי' יב), ויש שלמדו שכל פחות משלשה אין אויר פוסל כלל, ואין זה מדין לבוד, וכן למד השפ"א.

ד.        עוד מבואר בשו"ע שם (סעיף ב') שאף באויר פחות משלשה, שאינו פוסל את הסוכה, מ"מ אין ישנים תחתיו. וכתב הט"ז שם והעתיקו המשנ"ב (סק"י) שהטעם שחמור יותר מסכך פסול שכיון שיש שם אויר נראה יותר הפסק ממה שנראה בסכך פסול.

ה.        אף שמבואר בשו"ע שסכך פסול פחות מארבעה אין פוסל את הסוכה ואף ישנים תחתיו, מ"מ פסק המשנ"ב שם (סק"ג) שיש להחמיר לכתחילה שלא לאכול ולישן תחתיו אלא אם כן הסכך הפסול הוא פחות משלשה טפחים.

ו.         עוד יש להעיר שפסול סוכה הוא רק בד' טפחים על ד' טפחים וכמ"ש הטור בסי' תרלב וכן כתב הפמ"ג (א"א סק"ד) "והוי יודע, אויר ג' טפחים על ג' טפחים, סכך פסול ד' טפחים על ד' טפחים".

ז.         הפוסקים דנו אם השיעורים שנאמרו הינם טפח שוחק (מרווח) או טפח עוצב (מצומצם), עיין בספר מידות ושיעורי תורה פרק ג' ובספר פסקי תשובות על סי' תרלג. במידות זמנינו, לדעת החזו"א טפח עוצב הוא9.62 ס"מ, וטפח שוחק הוא9.82 ס"מ. לדעת הגר"ח נאה טפח שוחק הוא8 ס"מ וטפח עוצב הוא7.8 ס"מ. במידות הסוכה יש לנקוט לחומרא, וצריך להחמיר שאף בטפח עוצב נפסלת הסוכה ואסור לישב תחתיה. ולפי"ז לחומרא שלשה טפחים הפסק אויר (או סכך פסול לענין לישב לכתחילה) הוא23.4 ס"מ. וארבעה טפחים הפסק סכך פסול הוא31.2 ס"מ.

מברר האם אומרים לבוד להחמיר

חבלי כביסה או סורגים, עשוים מדבר שאין גידולו מן הארץ ואסור לסכך בהם, לפי שאין מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ ואין מקבל טומאה. ואם יניח מעל סוכתו חבלי כביסה וכדו' בשיעור של ד' טפחים (ולחומרת המשנ"ב אף ג' טפחים) ודאי יהא אסור לשבת תחתיו. אך הנידון הוא כשיש על הסוכה סכך בשיעור הפוסל אבל יש אויר באמצע, וסכך פסול פחות מכשיעור ואויר פחות משלשה אין מצטרף, וכדלעיל, אבל אם נצרף גם את האויר יהא בזה שיעור לפסול, ועל זה דנו האחרונים אם אמרינן לבוד להחמיר ולפסול את הסוכה.

והנה מעיקר הדין מבואר בגמ' בכמה מקומות שדין לבוד הוא הלכה למשה מסיני, הן לענין דפנות שאף אם יש פרצה בדופן פחות משלשה טפחים, או שיש רווח והדפנות אין מגיעים אלא עד פחות משלשה סמוך לארץ, אמרינן לבוד והוי כדופן מלא וכאילו לא חסר כלום מהדופן. כמו"כ מן הצד, הן לענין התקרה, שליד הכותל, לכו"ע אמרינן לבוד, וכמ"ש רש"י שכיון שהוא סמוך לכותל הוי דינו ככותל ולכו"ע אמרינן לבוד, ולגבי דין לבוד באמצע הגג, נחלקו בזה בגמ' (סוכה יח.) רב אחא ורבינא, ולהלכה אמרינן לבוד אף באמצע הגג, כיון שבפלוגתא זו הלכה כדברי המיקל.

והנה בנידון לבוד להחמיר יש לנו ב' אופנים:

א.       לצרף את הקיים, והיינו כשיש שני טפחים סכך פסול מצד זה ושני טפחים סכך פסול מצד שני, ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם שאז יש לומר מדין לבוד ששני הצדדים של הסכך פסול מצטרפים ונמצא שיש כאן שיעור ד' טפחים לפסול את הסוכה.

ב.       להוסיף מחיצה דהיינו לומר שהאויר נעשה כמחיצה חדשה וכסכך פסול, והיינו היכא שאין בשני הצדדים של הסכך הפסול ביחד שיעור של ד' טפחים שראוי לפסול את הסוכה, אלא שעל ידי האויר באמצע נעשה – מדין לבוד – כמו סכך פסול, וממילא יש כאן שיעור של ד' טפחים לפסול את הסוכה.

החילוק הזה מבואר בתוס' (סוכה דף יז. ד"ה אילו) שכתבו וז"ל: "ומיהו היכא דאיכא שני טפחים סכך פסול ושנים של סכך פסול ואויר מפסיק ביניהם פחות מג' איכא לספוקי אם שני הפסולין מצטרפין לארבעה לפסול את הסוכה דשמא כיון דאויר מפסיק בינתיים לא מצטרפי, או שמא כיון דאין באויר ג', מצטרפין. ומיהו היכא דליכא בפסולים ד' ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם, אין האויר משלימו לארבעה במה שחושבו כסתום מחמת לבוד, דלא אמרינן לבוד להחמיר". הרי שהתוס' חילקו בין שני אופנים של לבוד, שאם אין בסכך פסול שיעור לפסול, וצריך להוסיף מחיצה, ודאי לא אמרינן לבוד. ואם יש בסכך פסול שיעור לפסול, וצריך לחבר את המחיצה, נסתפקו התוס' אם אמרינן לבוד.

גם בשולחן ערוך הלכות סוכה (סימן תרלב סעיף ד) נפסק כן וז"ל: "אם יש סכך פסול ב' טפחים, ועוד סכך פסול ב' טפחים, ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם, יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה". וכתב על זה המשנה ברורה (סקי"ט) "שאם אפשר לתקן יתקן ואם א"א לו לתקן ואין לו סוכה אחרת ישב בה ולא יברך, דספק ברכות להקל". והמגן אברהם שם סק"ה הוסיף: "מיהו אם אין בפסולים ד' לא אמרינן שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד, דלא אמרינן לבוד להחמיר, פי' נהי דאמרי' דחשוב כאלו שניהם סמוכים זה לזה מ"מ לא אמרינן שהוא כמפורר וסתום בסכך פסול, עמ"ש סימן תק"ב סס"א" והביאו המשנ"ב סק"כ.

מחלק בין סורגים לבין חבלי כביסה

והנה, במציאות, יש לנו חילוק בין חבלי כביסה שאף אם נצרף את כל החוטים ביחד אין בו שיעור של ד' טפחים לפסול, לבין ברזלים של סורגים שאם נצרף את כל הברזלים, הרבה פעמים יש בהם שיעור של ד' טפחים לפסול. שלפי מה שכתבנו לעיל, בברזלים של סורגים שיש בהם שיעור של ד' טפחים -אם נצרפם- נסתפקו כבר התוס' אם אמרינן בזה לבוד והעתיקם השו"ע וכמו"ש המשנ"ב שאם אפשר לתקן יתקן, ואף אם אי אפשר, ישב בה ולא יברך דספק ברכות להקל, וכיון שצריך להחמיר יש לדון אם יש לעליון זכות להוציא סורגים ולעכב על התחתון מלישב שמה. אבל חבלי כביסה שאף אם נצרפם יחד אין בזה שיעור של ד' טפחים, וצריך לחדש מחיצה חדשה שבזה כתב המג"א והעתיקו שם במשנ"ב שלא אמרינן בזה לבוד לסתום, וא"כ לכאורה אין לנו מקום להחמיר בחבלי כביסה.

דעת הב"ח שאומרים לבוד להחמיר

הפוסקים הביאו את דברי הב"ח (סימן תרכו) שאומרים לבוד להחמיר, והנה הב"ח מיירי התם לענין אלו שמסככים תחת הלטי"ש, שהם הקורות שמחזיקות את הרעפים, וכשמורידים את הרעפים ומסככים תחתיהם יש לדון אם הקורות האלו – כיון שהם נמצאים כל השנה – דינם כסכך פסול ופוסלים את הסוכה, בטור שם הובאו כמה דיעות בזה, והב"ח אחרי שהאריך שם בביאור כל השיטות כתב וז"ל: "ולענין הלכה יראה בעיני להחמיר באיסור דאורייתא שאין לסכך תחת הלט"ש אלא אם כן כמו בסוכות שלנו שאין בהן אויר כלל, כמו שכתב רבינו, או לסכך על גבי הלט"ש כמ"ש בסמ"ק, ובתנאי שלא יהא בין הלט"ש פחות משלשה דאז הן כלבודין ונעשו כולן כדף אחד ואין הסכך הכשר רבה עליו ומבטלו כיון שהלט"ש ניכרין ועומדין כל אחד בפני עצמו".

ומתבארים מדברי הב"ח שני חידושים: א. אם יש בין הקורות הפסולים פחות מג' טפחים אמרינן לבוד להחמיר. ב. באופן כזה, אף אם יש סכך כשר בין הקורות האלו ג"כ אינו מפסיק בין הקורות, ואמרינן לבוד.

אמנם המג"א שם סק"ו חולק על הב"ח, ועיקר קושייתו הוא שבאופן שיש סכך כשר ביניהם אין אומרים לבוד להחמיר, כי הסכך הכשר שבאמצע מבטל את הלבוד. אבל המשנ"ב בס"ק יז כתב בשם ספר ביכורי יעקב לחוש לדעת הב"ח שאומרים לבוד להחמיר.

והנה יש לעיין בדעת הב"ח שנקט לבוד להחמיר, האם הוא מיירי בלבוד "לצרף", והיינו שיש בסכך הפסול שיעור של ד' טפחים, וא"כ אין זה חידוש מיוחד של הב"ח, שהרי גם השו"ע עצמו (סי' תרלב) כבר נסתפק בזה, או שחידש שאמרינן אף לבוד "להוסיף"  כשצריך להוסיף מחיצה חדשה, ולפי"ז יחלוק על המג"א (סי' תרלב). הרבה מהאחרונים [מקראי קודש על סוכות (ח"א סי' יב), אבן ישראל להגר"י פישר (ח"ז סי' סה), קנין תורה בהלכה (ח"ג סי' צב)] נקטו כמ"ש, שהב"ח מיירי רק על אופן של "לצרף", ואין חידוש בזה יותר מדברי השו"ע עצמו בסי' תרלב. ולכן כתבו שמותר לסכך תחת חבלי כביסה כיון שבכל החוטין יחד אין בהם שיעור סכך פסול.

אבל המנחת יצחק (חלק ח' סימן נו) למד שהב"ח מיירי אף באופן של "להוסיף", ולכן כתב שהרוצה להחמיר ולצאת גם דעת הב"ח אין לו  לסכך מתחת לחבלי כביסה אא"כ יהיה בין החוטים יותר מג' טפחים, (והוכיח כן בהבנת הב"ח ממה שהמחצית השקל שם ביאר את קושיית המג"א שהקשה על הב"ח שבסי' תרלב מבואר שאין אומרים לבוד להחמיר, ואם הב"ח מיירי באופן של "לצרף" אין כאן קושיא שהרי בזה אף המג"א סובר שאומרים לבוד להחמיר, אלא ע"כ שהמג"א הבין שחומרת הב"ח הוא אף באופן של "לצרף").

והנה מדברי  המשנ"ב והשו"ע הרב נראה שאף הם למדו  שחומרת הב"ח הוא רק בלבוד "לצרף":

א. המשנ"ב בסי' תרכו (סקי"ז) העתיק את חומרת הב"ח שאומרים לבוד להחמיר, ולכאורה קשה שהרי בסי' תרלב (סק"כ) כתב בפשיטות שאם אין בפסולים ד' לא אמרינן שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד שאין אומרים לבוד להחמיר ויהא סתירה בזה במשנ"ב ששם לא העתיק את דברי הב"ח. אבל אם נפרש שבסי' תרכו כוונתו רק לענין לבוד "לצרף" אין בזה סתירה שהרי בזה נקט אף השו"ע בהדיא להחמיר ((אלא שיש להעיר שא"כ מדוע כתב בשעה"צ שם אות כג שהבכורי יעקב מסיק להחמיר כדעת הב"ח והרי אם הב"ח דיבר רק על האופן "לצרף" הרי שחומרא זו הוזכרה כבר בשו"ע סוף סי' תרל"ב. ובכל אופן כבר כתבנו  שבתוס'  מפורש שאין אומרים לבוד "להוסיף" וכן פסק המג"א והעתיקוהו הביכורי יעקב והמשנ"ב להלכה בסי' תרל"ב.)).

ב. השולחן ערוך הרב (סעיף יד) והמשנ"ב (סוף ס"ק ט"ז) כשחלקו על חידושו השני של הב"ח וסוברים שאם יש סכך כשר בין הקורות הרי זו כשירה, כתבו וז"ל: "אבל אם מסכך על גבי העצים או הקורות אף על פי שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים הרי זו כשרה ואין אומרים כאן לבוד שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מסכך הפסול יותר מארבעה טפחים שהוא פוסל את הסוכה כמו שיתבאר בסימן תרל"ב, שכיון שסכך כשר מונח בין עץ לחבירו הוא מפסיק ביניהם שלא יצטרפו, ואין אומרים לבוד אלא אם כן אין שום דבר מפסיק בינתיים". הרי שלמדו את הציור של הלייט"ש בדברי הב"ח שמיירי באופן שיש שיעור של סכך פסול וצריך את הדין של לבוד רק כדי "לחבר" ((ודחוק לומר שכתבו כן רק לומר שאפי' באופן של "לצרף" מותר כשיש סכך ביניהם.)).

לפי"ז נמצא שמשמעות האחרונים שמותר לסכך מתחת לחבלי כביסה, ואין בזה שום חשש. אבל מתחת סורגים, אם כשנצרף את כל הסורגים יהא בזה שיעור לפסול, יהא אסור מדין השו"ע בסי' תרלב.

טעם נוסף להתיר סיכוך תחת חבלי כביסה

במנחת שלמה (חלק א סימן צא) כתב עוד סברא להתיר לסכך תחת חבלי כביסה, על פי דברי הריטב"א (עירובין דף י' ע"ב), דבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך אין אומרים בו לבוד, "וכיון שדברי הביכורי יעקב (סי' תרכ"ו ס"ק ח') לענין סוכה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים ונשארו העצים [הנקראים לאטיש] ואין ביניהם שלשה טפחים – הם רק חומרא, חושבני דאין טעם להוסיף עוד חומרא". ע"כ. ולפי"ז לכאורה אף תחת סורגים לא נאמר לבוד, כיון שהוא דבר העומד להיות פתוח לעולם. אמנם שוב ראיתי שבהליכות שלמה סוכות פ"ח סעיף יט כתב שיש חילוק ביניהם, שתחת חבלי כביסה מותר לסכך כיון שהחבלים תשמישם על ידי שיש רווח ביניהם, אבל הסורגים משום לבוד הוא לסגור הפירצה, וממילא בכה"ג יש לחוש שפוסלים את הסכך. ועיי"ש עוד בהערות שדנו שם אם הגרשז"א החמיר את דעת הב"ח אף "להוסיף".

סכך כשר בין הסורגים

והנה בסורגים יש עוד עצה, על ידי שיניח סכך כשר באויר שבין הסורגים (בספר פסקי תשובות אות ט' הביא בשם עמק התשובה סי' צו שא"צ דוקא בין הסורגים, אלא מועיל אף על הסורגים) אבל יניח זאת על גבי קורה שלא יהא בזה חשש משום מעמיד) ואז לא אמרינן לבוד להחמיר לכו"ע. (הב"ח עצמו כתב שאף בכה"ג ג"כ יש להחמיר וכמוש"ל, וכבר כתבנו שהמג"א ושאר האחרונים לא נקטו כוותיה)

כשהסוכה התחתונה פסולה רק מספק, יש הבדל אם התחתון זכה בסוכה בקנין גמור או אם יש לו רק חזקת שימוש

בכל אופן שהסוכה פסולה רק מספק או מחמת חומרא, יש מקום לדון אם התחתון בעל הסוכה יכול לעכב על העליון שלא יבנה שם דבר הפוסל סוכתו מספק, שהרי בכל הלכות נזקי שכנים שהמזיק צריך להרחיק כדי שלא יזיק את חבירו, דנו הפוסקים מה הדין כשהנזק אינו ברור אלא רק ספק נזק, האם המזיק צריך להרחיק, עיין בתשו' רעק"א (מהדו"ק סי' קנא) שנקט שכל היכא שאינו מבורר שהוא מזיק אינו צריך להרחיק, ועיין עוד בביאור הגר"א (סי' קנה ליקוט סק"ח) שכתב שזהו מחלוקת הראשונים אם מספק צריך להרחיק, והרמ"א פסק כהרא"ש שמספק א"צ להרחיק, ועיי"ש גם בפת"ש (סק"ד וסק"ז), וא"כ גם כאן יכול העליון לומר שכל זמן שהנזק אינו ברור כיון שיש בזה מחלוקת אם הסוכה נפסלת אין העליון צריך להוריד את הסורגים וכדו'.

אמנם יש לחלק בין הנידונים, כיון שמבואר בסי' רלב סי"ד בהג"ה לענין קנה מקח שיש בו מום שמקח בטל והדמים חוזרין, וז"ל: "ואפי' טריפה שאנו אוסרים מספק, מבטל המקח ואין המוכר יכול לומר אייתי ראיה דטריפה היא, וביאר הש"ך בסי' שו סק"ט שכיון דאפי' מספק פרשי אינשי אין לך מום גדול מזה ויכול לומר אילו הייתי יודע שהוא טריפה לא הייתי לוקח, וכן כתב גם הנתה"מ בסי' רלב סק"ג שכיון שמשום ספק פרשי אינשי מזה אין לך מום גדול מזה.

וא"כ יש לדון ולומר כן גם לענין הנידון כמה הוא הזכות שיש לתחתון, שאם התחתון קנה את המקום לסוכה בקנין גמור מהקבלן או מהשכנים שאז ניתן לומר שהאויר משועבד לו כדי שיוכל להשתמש כראוי בהידור וללא שום חשש, וכל שיש בזה איזה דיעות הפוסקים שמחמירים שלא להשתמש בסוכה כזו הרי זה מעכב על העליון שלא יפסיד לו את השימוש הזה, שהרי האויר נשתעבד לצורך סוכה שיוכל לישב בה ולקיים מצות סוכה כראוי.

אבל אם הפסול של הסוכה הוא רק מצד חומרא וחסידות, יכול העליון לומר שנשתעבד רק לדברים המבוארים בפוסקים ושו"ע וכדו', אבל לא נשתעבד שאף אם יהיו חומרות שאינם מקובלות על רוב הפוסקים ג"כ לא יבנה עליו. וכן כתב ג"כ במשכן שלום (מילואים פרק ד' ענף ד').

ועיי"ש עוד שכתב שאם האויר למעלה שייך אך ורק לבעל הסוכה (כבר כתבנו לעיל שזהו דוקא באופן מסויים שהחצר היא חלקה נפרדת שאינה קשורה לבנין, ובעל החצר קנהו וצירפו לדירתו), ואז העליון יכול להשתמש באויר רק כשאין מפריע כלום לתחתון ואז אין התחתון יכול לעכב עליו כיון שהוא מידת סדום, אבל אם העליון משתמש באויר באופן שיעכב את סוכתו של התחתון מכח חומרא בעלמא, הרי התחתון מעכב עליו שכיון שיש לו הפרעה כל שהוא שוב אין בזה משום מידת סדום ויכול לעכב על העליון.

מסקנת הדין לענין חבלי כביסה וסורגים

לפי הנ"ל, בחבלי כביסה מעל סוכת התחתון אין התחתון יכול לעכב על העליון, כיון שרובא דרובא של הפוסקים סוברים שבזה אין אומרים לבוד, אף אם אחד ירצה לחוש לדברי המנח"י אין יכול לעכב על העליון את השימוש לכל השנה מחמת חומרא של פוסק יחיד.

אבל בסורגים באופן שיש בסורגים עצמם ללא הרווח שיעור סכך פסול, הרי השו"ע עצמו פוסק שצריך להחמיר ולא לישב ולא לברך שם, וא"כ יש לומר שיכול לעכב על העליון שלא יעשה סורגים כאלו שיש שם בליטה שמונעת את השימוש של הסוכה, אמנם מאידך, הרי אפשר בקל להניח שם סכך כשר וכמ"ש לעיל. אך יש מאחרוני זמנינו שכתבו שהתחתון יכול לעכב שאינו סומך שהעליון יניח שם את הסכך וכדו' ((ועיין רמב"ן ב"ב כו.א סוף ד"ה לא יטע.)).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *