לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מפני מה לא ציוותה התורה על התפילה

בסד יום הכיפור כל עם ישראל רובו ככולו מיחדים את היום הקדוש לתפילה לאביהם שבשמים מצוה דרבנן>שובתים מלמוד תורה מצווה דאוריתה<אם יש כח כזה לתפילה איך זה שלא ציונו השם יתברך כאחת מתריג מצוות התורה?

תשובה:

שלום רב.

ראשית לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים אכן מצוות התפלה היא דאורייתא. גם לדעות שמצוות התפילה היא דרבנן, אין כוונתם שאין זה מצווה מן התורה אלא שהחיוב הוא מדרבנן, אך ודאי שזה רצון התורה, ולדעתם התורה לא ציוותה על כך מרוב פשטות החיוב.

וייש לציין שיש הסוברים שגם לשיטות שהתפילה מדרבנן בשבתות ומועדים חיובם מן התורה, ר' במקורות אריכות בכל זה.

גמר חתימה טובה.

מקורות:

לדעת הרמב"ם (הל' תפילה פ"א ה"א) חייבים בתפילה מן התורה, והמצוה נמנית במנין המצוות (ספר המצוות, מצוה ה') . וכך סוברים גם החינוך (מצוה תלג), היראים (סי' תו), והסמ"ג (עשין יט).

לדעתם החיוב נלמד מהפסוקים שנאמר בהם חיוב לעבוד את ה' ["ועבדתם את ה' אלוקיכם" (שמות כג כה) "אותו תעבוד" (דברים י', כ'), "ואותו תעבודו" (שם י"ג, ה'), "ולעבדו בכל לבבכם" (שם י"א, י"ג)].

ולדעת רש"י (ברכות כ ע"ב ד"ה וחייבין) הרמב"ן (בהשגותיו לעשה ה) ועוד ראשונים חייבים בתפילה רק מדרבנן.

אף לדעת רש"י והרמב"ן, בשבתות ובימים טובים חייבים בתפילה מן התורה, חיוב זה הוא חלק ממצוות הימים טובים שנאמר בהם (פרשת אמור, ויקרא כג ב, ובמקומות רבים נוספים) "מקרא קודש", כך למד  הפרי מגדים (סי' ת"צ משבצות זהב סק"ב, וסי' ק"ו אשל אברהם סק"ג), בדעת הרמב"ן (ויקרא שם). וכך למדו מדברי רש"י שכתב כך לענין תפילות יום הכיפורים (רש"י שבועות יג ע"א, ראה ספר ברית יעקב לרבי חיים יעקב סופר סי' ב'). וכך דייקו גם ממה שכתב בביאור הפסוק "מקרא קודש" בפירושו על התורה (ויקרא כג לה, וכך דייקו גם מדבריו בכריתות ז ע"א).

אמנם בדברי תוס' שבועות (שם) ושיטה מקובצת (כריתות שם אות כד), חלקו וכתבו שאף במועדים אין חייבים בתפילה מן התורה.

ומכל מקום רבים מהאחרונים שאף לדעות שאין חיוב מן התורה להתפלל, המתפלל בין בימי חול ובין בשבתות ובימים טובים, המתפלל מקיים  מצוה מן התורה. (כך כתב רבי חים הלוי סולובייצ'יק בספרו חידושי רבי חיים הלוי על הרמב"ם (הל' תפילה פ"ד ה"א ד"ה והנה), עמק הברכה הל' נשיאת כפים סי' ד', משנת רבי אהרן לרבי אהרן קוטלר מאמרים ח"א עמ' צ"א, וערוך השולחן סי' פט סעיף ד-ו).

וזה לשונו של רבי אהרן קוטלר (משנת רבי אהרן שיחות ח"א עמ' צא) "ולא נחלקו אלא בדין חיובה אבל עצם מציאות התפילה חשיבותה ופעולתה הרי הוזכרה בתורה פעמים רבות וכמו תפילות משה, ואמרו חז"ל (ברכות כו ע"ב) תפילות אבות תקנום אברהם תיקן שחרית יצחק מגחה ויעקב ערבית ויעוין ברמב"ם (פ"ט ה"א מהל' מלכים) ובתורה מפורש שהאבות התפללו ואברהם עודנו עומד לפני ה' בראשית י"ח כ"ב והיינו בתפילה כמפורש שם בתרגום אונקלוס, ובכל מקום דכתיב בתורה ויקרא בשם ה' דפירושו הפשוט דפרסם שם שמים בעולם פירש הת"א צלי קדם ה',

הרי דעצם עבודת התפילה גדולתה וחשיבותה עבור האדם היא מן התורה והיא מציאות קיימת, אלא דנחלקו בדין חיובה. וסובר הרמב"ן דמן התורה אין חיוב מיוחד על האדם להתפלל, ובאמת וכי יש צורך שהתורה תחייב אותו, הרי טבע הדברים מחייב ענין תפילה וכנאמר אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו' (תהלים קל"א ב'), וכשם שאין צריך לחייב את התינוק שיקרא אמא כי מאליו יעשה כן אחרי שמכיר כי צריך הוא לה ומילוי הצטרכותו הוא ממנה כך,

ועוד יותר מכך לאין שיעור זקוק האדם לבוראו בכל רגע ורגע ממש בכל עניני גופו והרכבתו ובכוחות גופו ונפשו שיפעלו ויתקיימו בשלימות שראוי לקיומו וכמו שאנו אומרים בתפילה על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך שבכל עת וכו', ואמרו חז"ל (בר"ר י"ד ט') על כל נשימה ונשימה תהלל יה, ובתנא דבי אליהו (זוטא פרק ט"ו, והובא בילקוט נצבים) אמר דוד אני אגיד גדולתו וגבורתו ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבכל יום ויום אדם נוצר ובכל יום ויום אדם נברא כו' ובכל יום ויום מכלכלין אותו כתינוק על שדי אמו כפרי מעשיו ע"כ וגם היכולת לעזרו היא בלי תכלית ואין אחר בעולם שיוכל לעשות כזאת על אחת כמה וכמה, שטבע הדברים מחייב את ענין התפילה, ואדרבה אם מתפלל רק בשביל חיוב שהוטל עליו הוא פגם וחסרון בענין התפילה וכאמרם (אבות פ"ב משנה י"ג) אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום".

וזה לשון הערוך השולחן (או"ח סימן פט סעיפים ד-ו) "ונלע"ד דאפילו להרמב"ן אין הכונה דעיקר חיובו דרבנן ומן התורה ליכא חיוב כלל להתפלל דאין זה סברא כלל אלא שאומר דאין זה נחשב במנין המצות ודינה ככל דיני דרבנן דספיקן לקולא וזה אצלי כמ"ש הרמב"ן עצמו על שבותי שבת דזה דקיי"ל דמקח וממכר בשבת דרבנן אין הכונה דמן התורה מותר לישב בחנות בשבת דא"כ אין זה שבת והרי נחמיה צעק על זה שמחללין את השבת אלא הכונה דודאי האיסור מן התורה אלא שאינה נכנסת בסוגי המלאכות שיהא חייב על זה סקילה אבל האיסור הוא מן התורה כן כתב הריטב"א בשם הרמב"ן:

וכן אני אומר דאיך אפשר לומר שלא נתפלל כלל לאבינו שבשמים והרי עבודה היא אחת משלשה עמודי העולם ועתה בעוה"ר שאין לנו מקדש לא נשאר לנו רק תפלה ואנחנו כעיני עבדים אל יד אדוניהם איך אפשר שלא נתחנן לפניו יתברך בכל יום ועוד אני מביא ראיה מהרמב"ן עצמן שכתב שם וז"ל ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם מצות עשה שתהיה עבודתינו לאל יתעלה בכל לבבינו כלומר בכונה רצויה וכו' כענין ואהבת וכו' שהמצוה היא לאהוב את השם בכל לב ולב וכו' עכ"ל וא"כ ממילא שהתפלה בכלל זה שזהו עבודה בכונה רצויה ואיך נצייר אהבת השם אם לא נתפלל אליו כלל ועוד דידוע שיטתו של הרמב"ן דברכת התורה לפניה הוי מצות עשה דאורייתא כמ"ש בריש סי' מ"ז ע"ש וז"ל הרמב"ן שם שנצטוינו להודות לשמו על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו וכו' עכ"ל וא"כ איך אפשר לומר שאין אנחנו מחויבים להודות לשמו יתעלה על החסדים ועל הנסים שעושה לנו בכל עת ובכל שעה ואיך לא נבקש רחמיו בכל יום על בריאתינו ועל פרנסתינו היש לך חיוב גדול מזה אלא ודאי כמ"ש שיש חיוב מן התורה להתפלל בכל יום אלא שאינה נכנסת במנין המצות:

ויותר מזה נלע"ד לדעת הרמב"ן שאינה נחשבת בין פרטי המצות לפי שהוא גבוה מעל גבוה שהתפלה הוי כעומד לפני המלך ומדבר עמו פנים בפנים כביכול ולכן היא דוקא מעומד באימה ויראה ובה אנו מקדישים קדושתו יתברך בחזרת הש"ץ כמלאכי מעלה וחז"ל קראוה דברים העומדים ברומו של עולם ושמהתפלות נעשו כתרי כבוד לו יתברך כמבואר במדרשים והיא כוללת את כל המצות כחוט השדרה המקיים את כל גופו של אדם והוא אינו נכנס בכלל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים מפני שאינו פרטי אלא הוא כללי כמו כן ענין התפלה אינה נכנסת בפרטי המצות מפני שהתפלה הוא ענין כללי וכן הוא ע"פ חכמת הנסתר [וכן מוח לב וכבד].

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל