כאשר אדם עולה לציון אחד ממשפחתו יתכן כי באותו הרגע הנשמה כלל לא נמצאת בציון
האם יש תפילה להזמנת הנשמה להיות בציון כאשר המשפחה נמצאת שם
שמעתי כי ניתן לפנות באופן כללי לכל הנשמות ולהגיד בקול כי האדם יתרום כסף לצדקה עבור הנשמה שתקרא לנשמת הקרוב משפחה וכך הנשמות המשוטטות מעדכנות את הנשמה שממתינים לה משפחה בציון האם הדבר מותר על פי ההלכה
תשובה:
שלום וברכה,
רבותינו הפוסקים הזהירו שלא ידרוש אדם אל המתים, ודבר זה כתבו אף לגבי קברי הצדיקים, כל שכן וכל שכן בקברי הורים. לא זו בלבד, אלא כאשר גורמים לנשמה לרדת ממקומה בעולם העליון, צער גדול יש לה בכך. אמנם אם מהרהר בתשובה, ומבקש רחמים על הנשמה, ומקבל על עצמו מצוות ומעשים טובים, הרי מיטיב עם הנשמה במקומה, וכיון שעשה עמה טוב, הרי גם היא מחזירה טוב, ומבקשת רחמים עליו.
וראה במקורות במנהג שנהגו לילך לבית הקברות בערב ראש השנה, שיתפללו עלינו ויבקשו רחמים שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה, שנה טובה, שנה מבורכת, שנה שלא ישמע שוד ושבר בגבולינו. אכי"ר.
מקורות:
כתב מהרי"ל (מנהגים, תענית יח): "והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל, אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר" עכ"ד. וכ"כ הבאר היטב (תקפא, יז) ומטה אפרים (שם כ) והאליה רבה (שם טל) חיי אדם (ח"ב קלח, ה) והמשנה ברורה (שם כז). הרי שאפילו בקברי הצדיקים אין להתפלל אל המת השוכב שם, ולא ידבר עמו. וע"ע בפיה"מ (סנהדרין י, יג עיקרים העיקר החמישי).
ובזה"ק (אחרי מות עא,ב) מובא חומר האיסור לדרוש אל המתים, ואין מותר אלא לבקש מהקב"ה בזכותם, וכן מבקש לעורר המתים, שידעו מצערינו כאן בעולם הזה ושיעמדו בתפלה על החיים כמנהגם וכנזכר בגמרא ובזוהר שהם מתפללים עלינו, ובזה אין חשש כי לא שם מגמתו אל המתים אלא אל השם יתברך שיענה לנו בזכותם.
וכזאת כתב הגאון הבית חדש (יורה דעה סימן ריז) "ראיתי תשובה ממורנו הרב חיים פלטיאל ז"ל (רבו של הרא"ש) על הנודרים לילך לבית הקברות שקצת היה נראה דהוי כדורש אל המתים וכלב שנשתטח על קברי אבות (סוטה לד.) היינו שהתפלל במקום קדושה כדי שתהיה תפלתו נשמעת, אך נשים ובני אדם שאינם יודעים זאת לא ידעתי הליכתן למה ע"כ. ומיהו כבר החזיקו במנהג זה ויש לזה סמך בספר הזוהר, ודוקא להשתטח על קברי אבותיו ולהתפלל לפני השם יתברך על כל צרה שלא תבוא בזכות אבותיו הנקברים פה וכיוצא בזה, וכבר נתקנו סדרי תפלה על זה ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה" עכ"ד.
ואמנם בפרי מגדים (אשל אברהם תקפא, טז) כתב שבסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברים משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שתמליץ טוב בעדינו ע"כ. וגם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סימן סח) הביא ראיות מכמה מקומות בתלמוד שמצינו שהלכו רבותינו להתפלל על קברי המתים ופנו אליהם (עי' סוטה לד,ב. ותענית כג, ב. סוטה יג,א) וכתב לחלק בין אם מבקש מהמת שיושיענו, שזה עוון פלילי שנותן אמצעי בינו לבין השי"ת, לבין אם מודיע שיתפללו עלינו בשמי מרום, דאין בזה איסור. וסיים: "וכשמבקש מהמת שימליץ טוב בעדו להשם יתברך בשמי מעלה בודאי גם המהרי"ל מודה דאין חשש, וזהו כוונתו שלא ישים מגמתו נגד המתים בעצמם אבל להמליץ בעדו אין חשש כנזכר" עכ"ד.
ובספר שופר בציון (עמ' יד) הביא דאביו הגה"ק רבי סלמן מוצפי זיע"א פי', דדוקא אצל אבות העולם מצינו נוסח שפנו אליהם, אך לא בשאר צדיקים. והיינו משום שבאבות אי' בגמ' (ב"מ פה,ב) גבי אליהו שמעורר אותם ועומדים ומתפללים כיון שזו מלאכתם ותפקידם להתפלל על בניהם. ועוד שכן מצינו בכמה מקומות בזוהר (עי' אחרי מות ע,ב ועא,א ועוד) שכל התפלות לעורר הצדיקים עולות ונכנסות דרך מערת המכפלה והם מעלים אותה, ולכן שאני ענין מערת המכפלה משאר צדיקים שאמר כלב אבותי בקשו עלי רחמים.
אולם, כתב שם, בהנהגתו של אביו זיע"א שבקברי צדיקים מזכיר מאמרים ודברי הלכה משמם, למען יהיו שפתותיהם דובבות בקבר, (עי' בספרו שפתי צדיקים), ואו אז מעורר את נפשותיהם, והרי הם יורדים לשם ושומעים את תפילתו. וראה עוד להאר"י הק' בשער הכוונות (כג,א) ובשער הגלגולים (הקדמה לח), ובשער רוה"ק (טל,א) בגודל התועלת הנמשך לנפשות המתים כשולמדים ומתפללים על קברם.
הנה מבואר דאפילו בקברי הצדיקים קדושי עליון נ"ע יש להזהר שלא לדרוש אל המתים, כ"ש וכ"ש בקברי הורים. לא זו בלבד, אלא כאשר גורמים לנשמה לרדת ממקומה בעולם העליון, צער גדול יש לה בכך. ומה תועלת יש לו בכך. אמנם אם מהרהר בתשובה, ומבקש רחמים על הנשמה, הרי גורם בכך לעורר את נפש קרובו שעולה באותו הזמן ממדרגה למדרגה. ואין דבר טוב מכך. וראה בספר חסידים (סימן תשט – תשיא): "קהל אחד רצו ללכת למקום אחד בא מת לאחד בחלום ואמר אל תעזבו אותנו כי יש לנו הנאה כשתלכו לבית הקברות וכו' ברזילי הגלעדי אמר (שמואל ב' יט, לח) אמות בעירי כי הנאה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים לנשמתן טובה ומטיבים להם באותו ענין, וגם כשמבקשים עליהם הם מתפללים על החיים. ע"כ. הרי לך שהמתים יודעים מה נעשה עם קרוביהם וחבריהם ומתפללים עליהם, ולמדנו מכך גם שיש להם הנאה ותועלת כשבאים להתפלל על קבריהם ומבקשים טובה לנשמתם, והיינו כשעושים מעשים טובים ומקבלים קבלות טובות לע"נ, שאז גם הם מחזירים טובה.
ובדרך אגב יש לציין כאן ענינא דיומא, שבגמ' (ברכות יח,ב) מובא מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו, והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה: חברתי בואי ונשייט בעולם ונשמע מאחרי הפרגוד מה פורענות באה לעולם, אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי וכו', אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו, הלך הוא וזרע ברביעה שניה, של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה" ע"כ. ומשמע שבר"ה משוטטות הנשמות אצל המלך יושב כסא דין ומבקשים עלינו רחמים, ובמוצאי יום הדין משוטטות לשמוע ולדעת איזה דין נפסק על העולם. וכן מובא בזה"ק (תרומה קמב,א). וכתב החמדת ימים (ח"ד כח,א) שמכאן מנהג אנשי מעשה לילך בערב ראש השנה אל בית העלמין להשתטח על קברי הצדיקים כדי שיבקשו עלינו רחמים.
