לתרומות לחץ כאן

דיני סליחות – מנהגי חודש אלול

א.        נהגו ישראל לקום באשמורת הבוקר בימי אלול לאמירת סליחות.

זמני אמירת הסליחות

ב.         מנהג בני ספרד לקום מב' באלול לאמירת סליחות, ומנהג בני אשכנז לומר סליחות מיום ראשון שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה בימים ב' וג' אומרים מיום ראשון שבשבוע שקודם ראש השנה.

ג.         יש נוהגים שביום הראשון שאומרים בו סליחות מתענים בו.

ד.         עיקר זמן אמירת הסליחות הוא לאחר חצות הלילה, קרוב לאשמורת הבוקר, והיינו מתחילת אשמורה השלישית שבלילה, והוא משלש שעות [זמניות] שקודם עלות השחר.

ה.        במקום הצורך יש להקל לומר סליחות מיד לאחר חצות הלילה ((בלבוש (סעיף א) כתב שהזמן שהקב"ה שט בעולמו הוא בג' שעות שקודם עלוה"ש, וא"כ אין לומר לכתחילה מיד אחר חצות, אולם מבואר בפוסקים שרשאים מחצות עי' משנ"ב ס"ק יב, ואמנם ביום הראשון של סליחות נהגו רוב המקומות לאומרם דווקא במוצאי שבת לאחר חצות הלילה ועי' ישראל והזמנים (לר"י הרפנס, ח"א סי' נ) שהאריך בטעם המנהג בזה.)).

ו.         אם לא אמרו סליחות עד אור הבוקר, בדיעבד, יש לאומרם עד חצות היום.

ז.         אין לומר סליחות קודם חצות הלילה, ובשעת הדחק גדול, הסומך לאומרם שעה או שתיים קודם חצות הלילה, יש לו על מי לסמוך, ואף לומר אז י"ג מידות של רחמים ((עי' שו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' קה) שכתב להתיר בשעת דחק גדול, ועי' הליכות שלמה (תפילה פי"ז הערה 2), אם כי שבשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' מו) הביא דבריו וחלק עליהם בתוקף מדברי הפוסקים.)).

ח.        האומרים סליחות באשמורת הבוקר, ישתדלו לאומרם סמוך לעלות השחר, כיון שמיד אחר כך מתפללים תפילת שחרית, ויש להיזהר שלא להתפלל תפילת העמידה קודם נץ החמה.

ט.        קודם חצות הלילה אין לומר סליחות, ובפרט אין לומר י"ג מידות של רחמים קודם חצות.

י.         יש להקפיד שיהיו עשרה אנשים גדולים בעת אמירת הסליחות, שתפילת הציבור מתקבלת ביותר, וכן שיוכלו לומר קדיש וי"ג מידות של רחמים.

יא.       יש להשתדל ולהקפיד מאד על אמירת סליחות עם הציבור, ואפילו יש לו זמן קבוע באותו עת ללמוד, ימעט מלימודו כדי לומר סליחות.

יב.       אם אין שם עשרה או שהפסיד את המנין של הסליחות רשאי לומר את הסליחות ביחיד, ואת הי"ג מידות של רחמים יאמרם עם טעמי המקרא כקורא בתורה.

יג.        אם אינו יודע את טעמי המקרא, ידלג מ"ויעבר… ונקה".

יד.       כמו כן סליחות שיש בהם י"ג מידות כגון הפזמון "אזכרה" שאומרים ביום חמישי של עשרת ימי תשובה, לא יאמרם היחיד, אלא בציבור.

טו.       כמו כן האומר סליחות ביחיד, ידלג את הבקשות שאומרים בלשון ארמית [כגון "מחי ומסי וכו'"], ויש אומרים שרשאי לאומרם ((שו"ת תורה לשמה (סי' מט), ועי' שו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סי' לה) שהאריך בזה והעלה שדעת רוב הפוסקים שאין לומר סליחות אלו רק בעשרה.)).

טז.      מותר לומר סליחות בבית האבל, ויאמרו הסליחות עד הוידוי, ויאמרו שם קדיש ((שאין אומרים וידוי ותחנון בבית האבל, (דעת תורה סי' תקפא).)).

סדר אמירת סליחות

יז.        קודם הסליחות יתעטף השליח ציבור בטלית, ואם אומרים הסליחות בלילה, יתעטף בטלית של אחד המתפללים, ואם אין שם אלא טלית של בית הכנסת או שלו, יתעטף בה ולא יברך עליה.

יח.       אם אין שם טלית אפשר לומר הסליחות וי"ג מידות של רחמים בלא טלית, ואם הגיע הטלית בין אשרי לחצי קדיש, יתעטף ויאמר שוב כמה פסוקים כדי שלא יהיה הפסק בין הפסוקים לקדיש.

יט.       טוב לעמוד בשעת אמירת הסליחות, ואם קשה לו לעמוד בסליחות, יעמוד לפחות בשעת אמירת "א-ל מלך יושב" ובשלש עשרה מדות, ובשעת אמירת הווידוי.

כ.         מתחילים לומר "אשרי" וחצי קדיש, ואחר כך מתחילים באמירת הסליחות, ואם אין עדיין עשרה אנשים שהגיעו יכולים להתחיל, אך לא יאמרו קדיש, וכשיבוא העשירי יאמרו שוב כמה פסוקים ויאמרו חצי קדיש.

כא.      ביום ראשון של סליחות, וכן בערב ראש השנה, נהגו לומר את הקדיש שאחר אשרי, בניגון שמנגנים לפני תפילת מוסף של ימים נוראים.

כב.      לאחר אמירת אשרי וחצי קדיש, מתחילים לומר החזן והקהל יחד "לך ה' הצדקה', וכשמסיימים הקהל לומר את הפסוקים, יתחיל הש"ץ מ'הנשמה לך' בקול רם ויעורר את העם באמירתו.

כג.       בערב ראש השנה מוסיפים באמצע פסוקי 'אשרי העם יודעי תרועה' כמודפס בסידורים, ואומרו החזן בקול והקהל לאחריו.

כד.      באמירת י"ג מידות של רחמים, יש להקפיד מאד שהשליח ציבור יהיה מעוטף גם ראשו בטלית.

כה.      כמו כן יש להקפיד, לעמוד בשעת אמירת י"ג מידות.

כו.       כשמגיעים לאמירת "שמע קולינו" נהגו ברוב המקומות לפתוח את דלתות ארון הקודש, עד לסיום הפסוקים, והחזן אומר פסוק בפסוק בקול רם והציבור אחריו, עד גמר פסוק "ככלות כוחינו אל תעזבנו".

כז.       את הפסוק "יהיו לרצון" נהגו לאומרו בלחש.

כח.      לאחר אמירת שמע קולינו, אומרים וידוי, ויש שנהגו לומר ג' פעמים וידוי ((שו"ע (סי' תרב ס"א), ומשנ"ב (סק"ו), והטעם בזה כנגד נושא עון ופשע וחטאה (אליה זוטא סימן תרב סק"ב בשם הרוקח).)), וכן נדפס בסדרי הסליחות, אך כיום המנהג ברוב המקומות כדעת האריז"ל והגר"א שאין לומר רק פעם אחת.

כט.      את הוידוי, יש לומר בעמידה, ואין להשען על השולחן או דבר אחר, ומי שקשה עליו ישען מעט, באופן שאם ינטל מתחתיו לא יפול.

ל.         בשעת הדחק גדול שאינו יכול לעמוד כגון חולה או זקן, רשאי לומר וידוי בישיבה.

לא.      לאחר מכן אומרים סדר נפילת אפים "רחום וחנון…יבושו רגע", ונופלים על פניהם, אפילו שהוא עדיין לילה, ולאחר מכן זוקפים הראש וממשיכים באמירת "מחי ומסי" עד סוף הסליחות ((שו"ע (סי' קלא ס"ג), ומשנ"ב (שם ס"ק יט), מטה אפרים (סי' תקפא סי"ח), ולגבי אמירת נפילת אפים בלילה, משמעות המט"א (סעיף יט) שאין לאומרו רק כשהוא סמוך ליום, ולכן כתב שלכתחילה ימשכו את הסליחות עד לאחר עלות השחר, אולם המנהג הוא ליפול על פניהם אף כשאומרים סליחות בחצות, והוא על פי המבואר (משנ"ב סי' קלא ס"ק יח) בשם הא"ר להקל מחצות הלילה, ועי' ישראל והזמנים (לר"י הרפנס, ח"א סי' נ אות יב) ושיח תפילה (לר"י טשזנר, תשובות סי' ט) שהאריכו בזה .)).

לב.       אם אמר את הסליחות בעמידה (כדלעיל סעיף ‎יח), ישתדל לומר לאחר נפילת אפיים בישיבה, עד אמירת "ואנחנו לא נדע".

לג.       אם יש ברית מילה באותו בית כנסת, אם אומרים את הסליחות בלילה, נופלים על פניהם, אך אם אומרים את הסליחות ביום אין נופלים על פניהם.

לד.       לאחר הסליחות אומרים קדיש שלם עם תתקבל, ואף אם מתפללים מיד לאחר מכן תפילת שחרית.

לה.      אם לא היו עשרה אנשים בכל זמן אמירת הסליחות, לא יאמרו קדיש תתקבל, ואפילו אם הגיעו אחר כך עוד אנשים, אלא אם כן לא ירד הש"ץ מלפני התיבה, שאזי יאמרו מעט דברי סליחות ותחנונים ויוכלו לומר קדיש.

לו.       אם התחילו לומר סליחות בעשרה, ואחר כך יצאו מקצת אנשים, אומרים קדיש תתקבל לאחר הסליחות.

לז.       אָבֵל כל שבעת ימי האבילות, אינו רשאי לצאת לאמירת סליחות בבית הכנסת עם הציבור, אולם רשאי לצאת לבית הכנסת לאמירת הסליחות של ערב ראש השנה, ורשאי להישאר לתפילת שחרית בבית הכנסת, ולאחר מכן ישוב מיד לבית האבל, אך לא יתפלל לפני העמוד.

לח.      משום כך יש לאבל להשתדל לקיים מנין בביתו לאמירת סליחות, ואם אין עשרה שנמצאים בבית האבל, יאמרם ביחידות.

דינים מיוחדים לאומרי סליחות באשמורת הבוקר

לט.      הקם באשמורת הבוקר לאמירת סליחות, יפנה את עצמו ויטול ידיו ויברך ברכת על נטילת ידים, אשר יצר, אלקי נשמה, וברכות התורה.

מ.        מותר לשתות קפה או תה, וכן לאכל מיני תרגימא, אפילו אם זה קרוב לעלות השחר, אולם לאחר עלות השחר, אין לאכל או לשתות, אלא אם כן הוא חלוש ((משנ"ב (סי' תקפא ס"ק כא), ושו"ע (סי' צ סעיף ד) שאם צמא או רעב רשאי לאכול ולשתות קודם התפילה אם קשה עליו לכוין בלא זה.)).

מא.     לאחר שהאיר היום צריך ליטול ידים שוב, אך אין לברך שוב על נטילת ידים.

מב.      אם עומדים עדיין באמצע אמירת הסליחות, רשאים לגמור את הסליחות, ולאחר מכן יטלו ידים ויתכוננו לתפילה.

מג.       אם התעטף החזן בטלית שלו לאמירת הסליחות, שנתבאר שאין מברכים על עטיפה זו, לכשיאיר היום ימשמש בציציות הטלית ויברך על הטלית.

מד.      מקום שנוהגים שהחזן אומר לפני התפילה את ברכות השחר, יש להעמיד חזן שעדיין לא אמר ברכת אלקי נשמה וברכות התורה.

מה.     הנוהג לומר כל יום תיקון חצות, והציבור אומרים באותו זמן סליחות, יאמר ביחידות תיקון חצות, ולאחר מכן יאמר ביחידות את הסליחות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *