שלום התעורר אצלנו דין בנושא הבא לא הגענו להסכמה האם תוכלו להורות לנו כיצד לנהוג הלכה למעשה:
לי יש חבר בשם עופר לעופר יש הנחה כשהוא קונה בחנות הספרים של דן. בקשתי מעופר שיקנה לי ספר בהנחה שיש לו בחנות.
עופר אמר שהוא מוכן לעשות זאת בשמחה אבל הוא צריך לומר לדן שזה לא בשבילו אלא בשבילי.
אני טענתי שאין צורך לומר לדן שהוא לא קונה עבורו מכיוון שאם כך אני לא מעונין וממלא העיסקה לא תצא לפועל.
ברור לדעתי ששווה לדן למכור בהנחה לעופר כשהוא חושב שזה לעופר והעיקר למכור – למרות שזה בעצם לא לעופר – וזאת מפני שאם לא כן לא אקנה בדרך הזו וגם כשדן מוכר בהנחה עדין הוא מרוויח מה שאין כן כשעופר לא ישיג לי הנחה לא אקנה אצל דן אלא אלך למישהו אחר (דן ידוע כמי שמוכר מעט ביוקר).
אשמח לשמעו מה דעת ההלכה בענין זה שהנחה לא ניתנת עבורי אבל לולי שתינתן כלל לא תהיה מכירה וברור שלו דן היה יודע שאם זה למכור בהנחה או לא למכור בכלל – הוא היה מוכן. רק שאיני יכול לומר לדן זאת כי אני מכיר אותו ולא נעים לי לומר לו או שאתה תעשה הנחה או שאני לא קונה.
תודה מראש ויישר כח על התשובות הקודמות והקדשת הזמן.
תשובה:
איסור גזל ודאי שאין. ייתכן שיש איסור גניבת דעת לחלק מהפוסקים, אבל ניתן להקל במקרה זה.
מקורות:
איסור אונאת ממון אין בכך, כיון שדן (המוכר) עדיין מרוויח מהקנייה ולא ירצה לבטל את המקח אם יתברר לו לאחר מכן.
לעניין איסור גניבת דעת בספר קהילות יעקב יבמות סי' מד (במהדורות ישנות סי' לח), כתב שאין איסור גניבת דעת במקח וממכר אלא אם המוכר היה מעוניין לבטל את המקח אם הקונה גם יסכים לכך (בשונה ממקח טעות שהוא רק אם הקונה ידרוש ביטול מקח גם אם המוכר לא ירצה). ולפי זה בנידון זה שהמוכר לא יהיה מוכן בביטול העסקה כלל, אין איסור גניבת דעת. גם לדעת החולקים (עיין עלון המשפט גליון 43 עמוד ב), אפשר שבנידון דידן שדן היה מסכים למכור בהנחה אם היו אומרים לו שאחרת לא יקנו, לא יהיה איסור גניבת דעת, כיון שאם דן היה יודע הכל היה מסכים ואם כן לדעת שעופר אינו קונה עבור עצמו היא רק חצי ידיעה (כעין סברת הש"ך בחו"מ סי' שנח סק"א בייאוש שלא מדעת שאם היה יודע היכן האבידה נמצאת לא היה מתייאש), אולם אין לסמוך רק על כך, כיון שיש מוכרים שבאופן עקרוני אינם מורידים את המחיר גם למי שלא יקנה במחיר מלא.
