יש לנו חניון בבניין, מקומות החניה נרכשו ע"י דיירים בבניין, לחלק מהדיירים יש חניה צמודה לדירה ולחלק אין. יש לציין שהקבלן הציע לכל דייר לקנות מקום חניה ולא כל אחד רצה, לכן יש דיירים שקנו גם שתי חניות.
השאלה האם הזכות של השמוש בחנין הוא רק של הדיירים שרכשו חניות או גם לשאר הדיירים , אין השאלה שלי לגבי שימוש בחניות אלא האם דיירים אשר אין להם חניה רוצים שהחניון ישמש להם מעבר וכניסה נוספת לדירתם. דיירים אשר אין להם חניה מגיעים לחניון עם מונית וחוסמים את החניון למס' דקות עד שהם יורדים, כמו כן הם שולחים את הילדים לשחק בחניון.
לגבי הרוכשים אני מבין שיש להם זכויות בחניון אז אני לא שואל מאחר ורכשו זכויות אז ממלא יש להם גם זכות מעבר וכל זכות שמוסכמת על כל בעלי החניות. בכל מקרה גם אם דייר שיש לו חניה עושה שימוש אחר מעבר לחניה הרי שהוא עומד מול כל בעלי החניות ולא מול דיירים אשר אין להם זכות לחנות. והשאלה האם זה נכון שאין להם שום חבות דעת למתרחש בחניון וכן כל זכות שימוש מכל סוג שהוא בגלל שלא רכשו זכויות.
תשובה:
החניון הוא רכוש משותף לכל הדיירים, גם לאלו שלא רכשו מקום חניה, בין לחובת ההשתתפות בניקיון ותאורה בין לזכות השימוש, כגון מעבר ומשחק לילדים.
מקורות:
לפי חוק המקרקעין אין אפשרות שיהיה שטח מסוים בבעלות חלק מבעלי הדירות, קיימות רק שתי אפשרויות, או בבעלות כל הדירות או בבעלות דירה אחת. המעברים בחניונים הם בבעלות כל הדיירים ולא ניתן למנוע מהם מלהשתמש בהם שימוש אשר אינו מונע את השימוש של אחרים (גם אם הוא מפריע קצת).
אני חושב שכבוד הרב לא צודק בחלק הראשון של התשובה. (הערת המערכת: התשובה שונתה בעקבות התגובות. כדי להבין את דברי הרבנים המגיבים הננו מצטטים את הקטע שהיה בתשובה המקורית: מקומות החניה אינם רשומים בטאבו כתת חלקה שהיא בבעלות פרטית, שהרי לפי החוק רק חדר סגור יכול להיות פרטי, אלא רשום כרכוש משותף עם הצמדה לדירה מסוימת, המצדה זו היא כעין זיקת הנאה לבעל הדירה, אך לא רכושו הפרטי. ולכן אין לבעלי מקומות החניה רק זכות חניה ולא יותר)
למרות ששטח פתוח לא מחשב לדירה ומשכך הוא אינו יכול להירשם כתת חלקה, שטח צמוד לדירה נחשב לחלק מהדירה (סעיף 55 לחחוק המקרקעין) ומשכך הוא רכוש פרטי.
זיקת הנאה זה מושג אחר לגמרי שלפי יש לחלקה אחת זכות שאין עמה בעלות להשתמש בחלקה אחרת או למנוע מחלקה אחרת שימוש מסוים.
זיקת הנאה, אכן איננה ההגדרה הנכונה. התכוונתי לומר שאין בעל החניה יכול למנוע מלעבור דרך החניה, או למנוע מילדים לשחק כשרכבו לא נמצא שם.
לא ניתן למצוא דוגמאות לכך בפסקי דין של בתי המשפט, שהרי מדובר בשאלה של איסור והיתר ולא שאלה שיכולה להגיע לבית משפט, אבל ניתן ללמוד מן העיקרון שקבע בית משפט בע"א 239/79 שיש לצמצם את ההצמדה רק למה שנכתב במפורש, שאם אדם קנה חניה, אין לו יותר מאשר זכות לחנות.
רצוני להבהיר שהחניות פרטיות לכל דייר ודייר שרכש החניה רשומה בטאבו ומסומנת בתסריט הבית המשותף שהיא מוצמדת לדירה מסויימת ,
בנוסף הרב הכניס שיכולים ילדים לשחק חניון אנו משחקיה גם אם בעל הרכב אנו מחנה את רכבו באותו רגע , יותר מזה זה סכנה לתת רשות לילדים לשחק בחניות שזה בכלל לא נוגע לזכות הקניינית
אני מציע שהרב יבדוק את החוק ואחר כך ייתן תשובה למייל
כבוד הרב ניצמד למה שניקבע בחוק ב 239/79 האם הפסיקה באה לצמצם את בעלי הזכויות ולתת לאלא שאין להם זכות קניינית ליהנות מהמעברים גם באופן שפוגע בבעלי הזכות בחניון
לשיטת הרב יכול אחד שאין לא חניה לחנות באמצע החניון באופן שניתן לרכבים לעבור בקושי העיקר שהוא לא חסם לגמרי ובעל הזכויות יצטמצם בחניתו בלי
השאלה העיקרית היא על המעברים באיזה זכות יש לשכן שאין שום זכות קניינית לדרוך כף רגל במקום שהוא מצמצם את הנאתו של של אדם שרכש ולא הזכות להשתמש במעברים ובחניה הפרטית שלו
לפעמים נכנסים לחניון ומתעכבים בגלל שהולכי רגל מטיילים שם או עוברים או משגיחים על הילדים שמשחקים בחניון ומפריעים לבעלי הזכות בחניות לחנות בקלות
גם אם לא צדקתי בעניין מקומות החניה עצמם, אבל המעברים ודאי משותפים לכולם מבחינה משפטית ואין לבעלי מקומות החניה שום זכות יתר.
לגבי הסכנה שבמשחק ילדים, בין כך חייבים בעלי הרכבים לנהוג בזהירות רבה, כיון שלא ניתן להעמיד שומרים שילדים לא יכנסו.
לגבי דברי הרב שאין לבעלי החניות זכות יתר,
האם אני יכול לעמוד בפתח ביתו של שכן ולהפריע לו בכניסתו לביתו וביציאתו? לפי דברי הרב לעמוד בפתח הבית זה גם רכוש משותף ואין שום זכות לרוכש הדירה זכויות יתר על דייר שרכש דירה בקומה מעל.
אנחנו לא מדברים בחדר מדרגות אני מדבר בקומת חניה שנועדה לשרת את בעלי החניות בלבד וכל שימוש לרבות המעברים היינם פוגעים בשימוש הרגיל של בעלי החניות.
ואם הרב דיבר על זיקת הנאה הרי שרק לרוכשים זיקת הנאה במעברים ולא למי שאין לו שום עניין להגיע לחניה אשר מטרתה של החניון, לחניה ולא למעבר ו/או משחקיה לילדים.
עוד לא הבנתי מדברי הרב איך מצא הרב את ההתיר לתת שימוש חורג לילדים לשחק בחניה הין מבחינה משפטית והין מבחינה חוקית. מתוך דברי הרב ילמדו דיירים.
אנחנו רוצים פסק ואם יהיה פסק האוסר על הילדים לשחק אנחנו נתלה את הפסק בחדר המדרגות ושומרי מצוות ישמעו ויראו ויזהירו את הקטנים ונחסוך בזכות הרב שומרים.
נכון שבעלי הרכבים צריכים להיזהר אבל לא צריכים להוסיף ולדאוג להם שמירה יתרה במיוחד כאשר הילדים מפריעים את זיקת ההנאה שמוקנת במיוחד ורק לחניון דהיינו לבעלים שרכשו חניה
גם הקיר החיצוני של הבניין הינו רכוש משותף האם יכול דייר לתלות מודעה על דירת חברו בגלל הזכויות המשפטיות שיש לו בבניין האם על דעת זה השתתפנו.
אני מחכה לתשובה כבוד הרב על פי ההלכה
גם אם המטרה העיקרית של החניון היא לשם חניה, מכל מקום לא ניתן לעכב על הדיירים מלעבור בו, כיון שאף מעבר ברגל ואף משחק ילדים מקובלים בכל בנין שיש חניה. משחק הילדים אכן מפריע קצת לבעלי הרכבים שיצטרכו למעט את נסיעתם (דבר שהם בין כך חייבים לעשות) ולעתים לצפצף קצת, אבל מדובר בשימוש שאינו מונע את השימוש העיקרי של חניה, אלא מפריעה הפרעה מזערית וסבירה.
אשמח לחידוד בסוגיה.. האם החוק מחייב לאפשר גם כניסת רכב או רק מעבר רגלי?
כניסת רכב כדי להוריד נוסע נחשב כשימוש סביר ברכוש המשותף, ומותר לשכן לדרוש מהנהג שיוריד אותו בחנייה.
השאר תגובה