הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס משנת תפילין, שלהי דקייטא, ויאמר שמואל
אלעד
תרומה לצדקה מאשה בכרטיס אשראי
נשאלתי מאברך יקר, הרב א"ג שליט"א, שרעייתו עובדת בטלמרקטינג של ארגון חסד, שפירסם על מגבית לצורך צדקה חשוב, במגזר שאינו שומר תורה ומצוות, ואשה אחת תרמה סכום כסף גדול, דרך ההתרמות שהארגון ערך, בכרטיס-אשראי. ושאלתו היא האם מותר לקחת את תרומתה. ובזאת נבוא לברר את דין תרומת אשה, ללא שאנו יודעים שבעלה הסכים לתרומתה, ולברר מהו דין תרומתה דרך כרטיס אשראי, והמסתעף.
תשובה: א] כתב השולחן ערוך (יו"ד רמח,ד): "גבאי צדקה אין מקבלין מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו גזול או גנוב משל אחרים, וכמה הוא דבר מועט, הכל לפי עושר הבעלים ועניותם. וה"מ בסתמא, אבל אם הבעל מוחה, אפילו כל שהוא אסור לקבל מהם".
ובפתחי תשובה הביא לדברי הנודע ביהודה (קמא חיו"ד סי' ע"ב) שכתב דאם אמרה שנתנה בשליחות בעלה וברשותו, נאמנת. ובתשובות נודע ביהודה תניינא (חיו"ד סי' קנ"ח) נשאל בדין אשה היודעת שבעלה מקמץ בנתינת צדקה ואינו נותן לפי ערכו, והיא נושאת ונותנת בתוך הבית ומחלקת צדקה לפי העושר, ויודעת שבעלה מקפיד, האם מותר לקבל ממנה צדקה. והשיב דגזל גמור הוא וחלילה לקבל ממנה. ואף שבי"ד כופין על הצדקה, מ"מ מי שם האשה לשופטת ואשה הרי פסולה לדון, וגם לבי"ד אין רשות ליקח ממנה בלי ידיעתו. אולם ביד אברהם ובערוה"ש הביאו לד' היש"ש בב"ק בשם הראב"ן דהאידנא מקבלין מן הנשים אפי' דבר מרובה, משום דרגילוֹת לישא וליתן, וכאילו מינו אותן בעליהן לשלוחין.
אך בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קל"ב אות ו') הרבה הגר"ש ואזנר שליט"א לפקפק בהיתר זה, שלדעתו אין הוכחה מד' המהרש"ל ביש"ש דסתם אשה בזה"ז נחשבת כאפיטרופסת בעלה וגם אין השכל מחייב כן. ואף שהרמ"א (חו"מ סי' ס"ב) כ' דסתם נשים נקראו נושאות ונותנות בחלק הבית, מ"מ אפי' א"נ כן עדיין י"ל דאי"ז בגדר אפוטרופסות שיכולה לעשות בכסף כאוות נפשה. וכן בכנה"ג (חו"מ סי' ס"ב) נקיט דפליגי בזה גדולי הדורות, דלהמהרשד"ם (אבהע"ז סי' ל"ב) כל הנשים נקראו נו"נ בתוך הבית בזה"ז ודעת מהר"א ששון (סי' קצ"ח) דאף אם בעלה אינו בעיר לא נחשבת בסתמא לנו"נ בתוך הבית, אא"כ אנו יודעים ודאי שכן הוא.
ועוד דהא אפי' אם נו"נ בתוך הבית, אכתי פליגי בזה הראב"ן והר"מ, כמובא בתשובות הרא"ש (כלל יג, יא) אם מעשיה קיימים משום תקנת השוק, והפוסקים נחלקו האם ההלכה כהראב"ן או כר"מ. ואפי' את"ל דמעשיה קיימין, הרי בתשובת מהרי"ק (שורש קנ"ג) כ' דגם להראב"ן מהני זה דוקא לדבר מועט ולא לדבר מרובה, וגם בתשובות מהר"י אסאד (אבהע"ז סי' מ"ג) כ' דאין דין הראב"ן שייך לענין צדקה, דבו נשאר הדין דדוקא דבר מועט מן הסתם, ועיין.
ובמה שהבאנו לעיל ד' הנודע ביהודה שאשה אינה יכולה לכפות את בעלה וליתן צדקה במקומו, הנה בערוה"ש (יו"ד רמח, יג) כתב כך: "ויראה לענ"ד דכיון דקי"ל דכופין על הצדקה ועכשיו בזה"ז ידוע שאין לנו כח לכוף, ולכן אם יש עשיר כילי וקמצן והאשה נותנת צדקה בלא ידיעתו, דודאי היא בעצמה לא תוכל להיות שופטת בזה. אמנם אם הרב שבעיר אומר לה שלפי ערכו, אם היה ידינו תקיפה היינו כופין אותו ליתן כך וכך, יכולה ליתן כשיעור הזה, ולמה נגרע במה שאין ביכולתינו לכופו אם יש ביכולתנו להוציא הצדקה שהוא מחויב מדינא, אע"ג דכפייה הוא מדעת הבעלים וכאן הוא שלא מדעתו, מ"מ כיון שהוא מחויב בסך זה, אלא שאין ביכולת לכופו, מ"מ החיוב מוטל עליו ואנחנו דנין בזה כפי חיובו". והערוה"ש מביא לד' הנוב"י שאוסר בזה וכ' ע"ד: "ואולי בימיו היה עדיין כח ביד בי"ד לכופו, משא"כ בזמנינו זה", עכ"ל.
ואמנם בשבט הלוי (שם אות ז') כתב ע"ז: "ודבריו אין מתקבלין על הלב, דמנ"ל להרוס הלכה פשוטה דאסור לקבל ממנה, וכפיה אין כאן, כיון שהוא שלא בפני הבעל. ומה שהוא מחויב, אינו מחויב להוציא זה מיד האשה באיסור, וכל הגדולים ומהם גם המהר"י אסאד (אה"ע סי' מ"ג) הנ"ל חולקים עליו דבימיו ודאי ג"כ כבר לא היו באשה אפיטרופסת בעלה, כמהרש"ל הנ"ל", עכ"ד. ובהמשך הביא דממרוצת ד' תשובות מהרי"ל (החדשות, סי' ק"ט) משמע דעכ"פ מעשה הצדקה קיים גם כשהבעל מקפיד, כל שהפרישה עכ"פ מה שראוי להפריש, ודלא כהנוב"י, ונוטה לד' הערוה"ש. וכ' הגר"ש ואזנר שליט"א דאפשר והמהרי"ל בזה לשיטתו דמחמיר טובא בדין הפרשת מעשר כספים, ומדמהו לטבל מדרבנן (ועיין בתשובות מהרי"ל שם סי' ק"ח), וא"כ אסור לה להאכילו דבר שאינו מעושר. אך אנן, דלא מחמרינן כולא האי בדין מעשר כספים, ודעת הרבה פוסקים דאין חיוב מעשר כספים מן הדין, וממילא ייצא מזה חומרא, דאין האשה רשאית להפריש צדקה נגד רצון בעלה, וכד' הנובי"ת.
הראנו לדעת דברי הפוסקים האוסרים והמתירים ליקח תרומה גדולה מאשה, ואולי יש להוסיף בזה כסניפים להתירא, שבתרומה בכרטיס אשראי מקבלים מחברת האשראי פירוט תשלומים, וניתן גם לבטל תשלום שלא חוייב מרצון בעל הכרטיס, וא"כ ניתן לומר שאשה לא תתרום סכום גדול שבעלה לא יסכים לזאת, כיון שבעלה יידע על תרומתה ודעתו לא תהיה נוחה בכך וממילא לא תעבור לכתחילה על דעתו, ואם תרמה בכרטיס-אשראי, מוכחא מילתא דהיה על דעת בעלה. ועוד דבנדו"ד אפשר דמיירי באשה שאינה נשואה כלל.
ואם בתורמת שאינה שומרת תומ"צ עסקינן, אזי א"נ כד' המהרי"ל והערוה"ש, דבמקום שבעלה צריך ליתן ממון לצדקה ע"פ משכורתו ואינו ממלא חובתו בזה, ניתן לאשתו לכפותו בזה, עכ"פ בדיעבד, א"כ תורמים במגזר החילוני, לפחות חלקם, מסתמא אינם מפרישים מעשר כספים כפי מידתם. ואולם א"נ דהאי דינא הוא ספק גזל, א"כ בעינן לברורי כולי האי ואולי, ואי אפשר לסמוך בזה על סברות והשערות לכאן ולכאן.
ואמנם במגזר החילוני ישנה בעיה קשה, שאין הם יודעים כלל את ההלכה הפסוקה ש"מה שקנתה אשה קנה בעלה", ולרבים מאלו שאינם שומרים מצוות ישנם חשבונות בנק נפרדים, למרות שהבעל מפרנס את אשתו במזון וביגוד (שאם לא כן אפשר שהוא בגדר "איני ניזונית ואיני עושה"). וממילא גם אם הבעל יראה את הפירוט בדף חברת האשראי, עדיין לא יבוא הוא בטרוניה על אשתו, כיון שסובר שמכיון שהאשה השתכרה והרויחה כסף בעבודתה, הכסף שייך לה ולא לו. וא"כ לא הועיל לנו שהבעל יודע מתרומת אשתו, מפני שחרף ידיעתו ואי רצונו המוחלט מסכום התרומה, הוא אינו מעלה כלל בדעתו שיכול להתנגד לכך מצד ההלכה, בהיות שממון אשתו שייך לו.
ובודאי שארגוני החסד צריכים להורות לטלפניות הטלמרקטינג הפועלות מטעמם, שאם תורמת להן אשה סכום גדול, עליהן לברר שהתרומה ניתנה ברשות בעלה, לכל הפחות לפי הפוסקים המחמירים בזה.
