שאלה:
בזמן ארגון החתונה קבעתי פגישה עם בעלי (שהיה בזמנו ארוסי) כדי לקנות את טבעות הנישואין. הגעתי למקום וראיתי שהצטרפה אליו אימו. על כל טבעת שמדדתי היה לאמו מה לומר וזאת על-פי טעמה האישי המנקר עיניים, ששונה מטעמי הסולידי והפשוט.
באותו יום בעלי קנה את הטבעת שלו ובאותה חנות מצאתי גם אני את הטבעת שלי, אך היא לא נקנתה כיוון שלא הייתה לטעמה של אמו.
ברוב טיפשותי, מבלי לברר את הנושא לפני כן, הלכתי בגפי ביום למחרת אל החנות וקניתי את הטבעת מכספי האישי! עד היום נמצאת ברשותי חשבונית התשלום לפיה ניתן לראות את מספר כרטיס האשראי שלי וכן הטבעת עצמה.
אבקש לציין, כי לא ידעתי דבר וחצי דבר בנושא מהותי זה ושאסור לי לקנות את הטבעת. כמו כן, לא העברתי אותה במתנה לבעלי לעתיד והוא לא החזיר לי את סכום קניית הטבעת. לצערי, פעלתי כעיוורת ואף לא התייעצתי עם אמי לפני קניית הטבעת, שרק לאחר הגירושין ידעה כי קניתי את הטבעת מכספי וכעסה על כך.
כשהגיע יום החתונה, שאל כב' הרב את בעלי "האם טבעת זו נקנתה בכספך???" הוא ענה: "כן". באותו רגע הרגשתי שהאדמה נשמטת תחת רגלי וכמעט התעלפתי, לא האמנתי למשמע אזני.
בהליך הגירושין חששו של בעלי מבית-הדין היה בעיקר מפאת סעיף זה. פחד מאות קין.
אות הקין היא זו המתנוססת מעל מצחי, כי אני "גרושה" (למרות שאני זו שגירשה מעליה את בעלה הרשע), ומשאירה בי תחושה של אי-צדק. לא פשעתי, לא הזקתי אפילו לזבוב. ההיפך הוא הנכון, בי פשעו ובנפשי התעללו ואותי רימו.
שורשי משפחתי מקורם ברבנים ספרדים ראשיים, צאצאי הרמב"ן המכובד. אמנם חילונית אני אבל עם נפש יהודיה מאמינה ומכבדת את הבריות, ועל כן, מציקה לי מאוד העובדה, כי צרה זו הרובצת עלי, של להיות אסורה בדת, סוג ב', או כל הגדרה אחרת – לא מגיעה לי!
ידוע לי, כי ניתן לבטל קידושין שנערכו שלא כדין ובאפשרותי להוכיח זאת! הדבר גורם לי עוגמת נפש עצומה, פסילת בן זוג עתידי כיוון שהוא כהן, סיוטים על כך שהנני עומדת תחת החופה בשמלה לבנה ונועלת נעליים שחורות ועוד ועוד. נפשי לא שקטה והדבר עומד לו לרועץ בעמקי נשמתי וחוסם את קיומי בעולם! ולא בצדק!
אבקש להדגיש, כי לא שיקרתי לכב' הרב במעמד החופה, אם כי בעלי הוא הרמאי, השקרן, שנטש בקביעות את אשתו להוריה ואינו ממלא אחר מצוות חשובות כגון פרו ורבו. הלכה למעשה בעלי רימה אותי! הביא אותי תחת החופה כדי להגיע למצב של "אין ברירה אחרת" ולבסוף לגירושין!
כמו כן, לא הספקתי כלל להגיב ולעצור את מהלך החתונה כיוון ששריתי בהלם מוחלט בנוסף לבורותי בנושא קניין טבעת הנישואין. לצערי הרב, למדתי על הנושא כשכבר היה מאוחר מדי, אך לבעלי היו מלוא ההזדמנויות להתוודות בפני כב' הרב גם לפני החופה, אך קמצנותו עמדה לנגד עיניו על כך שהוא צריך היה להוציא מכיסו לקניית הטבעת.
דמעות זולגות מעיני. אני מתחננת לעזרתכם, אדוני, בכל לשון של בקשה, להדריך אותי לפתרון ולסייע לגאול את נפשי מעונש זה.
תשובה:
שלום רב.
אני מזדהה עם הכאב שלך, שעולה מפנייתך, אך אם נסכם את שאלתך, השאלה היא לאור הנ"ל האם את נחשבת לגרושה או לא. והסברת את שאלתך שאינך רוצה להיות "סוג ב' ביהדות". אני לא מבין מדוע את סבורה כי גרושה היא סוג ב'. זה לגמרי לא נכון. גרושה יש לה מעמד זהה לגמרי לאינה גרושה. אלא שהיא אסורה להנשא לכהן. פרט זה הוא דין בדיני הכהונה, ואינו מגלה חס ושלום על מעמד נחות יותר של האשה הגרושה.
לעצם הענין האם הקידושין הם תקפים או לא, ביחס לשאלה האם את מותרת לכהן התשובה היא שלילית.
מצפונך אינו צריך להעיק עלייך, ישנם בחורים רבים שאינם כהנים שניתן לבנות איתם ביחד בית יהודי עם ערכים אמתיים שיכול להחזיק לאורך זמן . ושיהיה בהצלחה.
מקורות:
אמנם ברור כי טבעת הנישואין צריכה להיות משל הבעל. אך במקרה זה ישנם שתי סיבות שאין לבטל את הקידושין.
א. אכן טענת האשה כי הטבעת היתה שלה, אך העדים ראו שהבעל מחזיק את הטבעת בידו וחזקה מה שתחת יד אדם הרי הוא שלו, ועל סמך זה נוצר חזקת אשת איש עליה, א"כ ודאי שאין היא נאמנת לומר עתה כי הטבעת היתה שלה. וגם אם היא יכולה להוכיח כי היא זו ששילמה על הטבעת עדיין אין זו ראיה שיכולה להפריך את החזקה מה שתחת יד אדם הרי הוא שלו. כמו שמצינו בשו"ע (חו"מ סי' עב סעי' יח ובעוד מקומות) כי רק בכלים העשויים להשאיל ולהשכיר אין המחזיק נאמן לטעון לקוחים הם בידי נגד המרא קמא.
ובנוסף, לא ניתן להוכיח כי הוכיח כי הקבלה שהיא מחזיקה אצלה היא אכן הקבלה של קניית הטבעת הזו.
אמנם יש מקום להעיר לפי דעת החת"ס (אבה"ע סי' פ') בענין חזקה מה שתחת יד אדם וכו': "אך חזקת מה שביד אדם הוא שלו לא ידעתי לה מקום ושום סברא אדרבא בב"ק קאמר הש"ס דהמוציא מחברו עליו הראיה סברא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא מבואר שאיננו חזקה שהוא שלו אלא אין שום אדם יכול להוציאו מידו אלא בראיה ברורה ואפי' רוב כנגדו איננו ראיה מספקת להוציא מידו דאולי שלו הוא" עיי"ש שהאריך בזה, וכן הביא מהקונטרס הספיקות אות ה'. זאת אומרת כי לדעתו החזקה הזו היא רק דין בדיני ממונות ואינו ראיה על המציאות, ובזה חולק על הנודע ביהודה (אבה"ע ח"א סי' לז) שכתב כי חזקה זו היא ראיה גמורה. מ"מ אין סיבה שהאשה תהיה נאמנת נגד מה שהחזקנו אותה כאשת איש. או כנגד מה שהוחזקה כגרושה.
ב. סיבה נוספת שאין לבטל את הקידושין על סמך טענתה. היא עפ"י הדברי הרא"ש (קידושין פ"א סי' כ' ובתשובה כלל לה סי' ב') כי המקדש בטבעת שאולה קידושין קידושין, משום שהמשאיל התכוין לתת לו שיהיה באופן המועיל גם אם הוא אינו יודע צריך הוא להקנות לבעל. ודין זה הוא בשו"ע (אבה"ע כח סעי' יט): "השואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה, קודשת". ובנושאי כלים שם לא הובא כל חולק. וכן פסקו רבים מהאחרונים.
אמנם בתשובת הרשב"א (ח"ד סי' רעו, וח"ו סי' ב') חולק, עיי"ש שכתב השואל: "ויש מי שאומר טבעת שאולה ע"מ לקדש בו את האשה, מקודשת גמורה. וכו' והכא נמי, מדהשאילו לקדש בו את האשה, על מנת כן השאילו, ומקודשת גמורה היא. וכן הורו הגאונים ז"ל". ועל כך השיב: "גאונים אלו שאמרת שהורו כן, לא שמעתים בעולם, ואיני מודה בדבר זה" ובהמשך דבריו כתב: "ואע"פ ששאלה יש כאן, מתנה ומכר אין כאן. דלעולם אין מכר ומתנה בלשון שאלה. מאי קא אמרת, אדם יודע שאין מקדשין בכלי שאול, וגמר ונתן לשם מתנה לא היא, חדא, דלאו כולי עלמא האי דינא ידעי. ואדרבה רובא דעלמא טעו בהא, דלאו דינא דקדושין גמירי. ואינו דומה למקדש אחותו, ולא למכיר בה שאינה שלו, דבהנך לא טעו אינשי. אבל הכא, רובא דעלמא טעו בה".
וראה באבני נזר (אבה"ע סוף סי' קלו) שצירף את דעת הרשב"א להלכה. וגם בחידושי הרי"ם (שו"ת, אבה"ע סי' כ') הרבה להקשות של שיטת הרא"ש ראה שם באריכות.
בכל אופן במקרה הנוכחי יש מקום גדול לומר כי גם להרשב"א אין לפקפק כלל בקידושין, משום שהמעיין שם ברשב"א יראה שבא לענות על קושיא מדוע בקידשה בגזל דידה (קידשה בטבעת גזולה שגזל מיד האשה) הרי היא מקודשת, וכי היכן קנה את הטבעת. ולכך השיב שיש הבדל האם המשאיל הוא אדם זר (שבזה מדובר ברא"ש ובשו"ע), או האשה המתקדש עצמה, כי באשה המקדשת בעצמה יש סברא חזקה יותר לומר כי היא מסכימה להתקדש באופן המועיל (זאת אומרת להקנות לבעל). א"כ מאחר שבמקרה זה המשאיל היא האשה המתקדשת בעצמה היא אנו אומרים כי כוונתה היתה להקנות לבעל את הטבעת באופן המועיל, גם היא היא אינה יודעת היטב את פרטי הדינים.
ראוי לציין, כי גם אם בכל זאת היה איזה פקפוק על כשרות הקידושין, מ"מ אם היתה צריכה גט כדי להיות מותרת לכל אדם, די בזה כדי לאסור אותה להנשא לכהן מדין ריח הגט (שו"ע אבה"ע סי' ו' סעי' א'). מאחר שדי בסיבות המוזכרות לעיל, אין טעם להאריך גם בפרטי הלכה זו.
