שלום, רציתי לשאול שתי שאלות: 1. כיצד ניתן לדמות היום את דברי הגמרא והשו"ע בדיני לש. השו"ע מחלק בין קלי, שתיתא וחרדל. למה זה נחשב כיום? ושאלה ספציפית לגבי טחינה האם מה היא נחשבת (אסור מהתורה או מחכמים)? 2. אדם שעשה מלאכה שהיה יכול לעשותה באופן אחר, למשל לש בחוזק כשהיה יכול ללוש באיטיות, האם יש מקום להקל במקרים מסוימים שכן יהיה אפשר לאכול את המאכל בשבת בשל העובדה הזאת מצד מעשה שבת?
תשובה:
שלום רב.
1. כפי שנראה מנוסח השאלה, הנידון לגבי שיטת הרמב"ם שנפסק כן בשו"ע דדבר דבר גיבול יש בזה איסור תורה של לש כגון קמח ועפר, אבל דבר דלאו בר גיבול כגון אפר אסור רק מדרבנן, ובזה כיון שזה דרבנן הקילו חז"ל לעשות לישה ע"י שינוי כפי הפרטים המבוארים בסי' שכ"א סעיפים י"ד-ט"ז. וא"כ התשובה היא דבאמת לא מפורש מה ההגדרה של בר גיבול או לא, ומצאנו בפוסקים מחלוקות לגבי כמה דברים אם הם נחשבים בר גיבול כגון מורסן כמבואר בביה"ל בריש סי' שכ"ד שנחלקו הראשונים אם נחשב בר גיבול, וכן חרדל גם דן הביה"ל בסי' שכ"א שם אם נחשב בר גיבול, ע"ש. וא"כ לגבי טחינה למשל קשה להכריע אם נחשב בר גיבול או לא, ויתכן שנחשב בר גיבול כיון שזה נעשה לעיסה עבה ודומה לקמח ועפר יותר מאשר לאפר.
2. איסור מעשה שבת הוא גם אם היה אפשרות לעשות מלאכה זו בהיתר.
מקורות:
הפמ"ג א"א ריש סי' שי"ט כתב דהבורר בשבת כשיש פסולת ואוכל שא"א לאכול כך אסור לו להנות מהאוכל מדין מעשה שבת [אבל בשני מיני אוכלין דאפשר לאכול כך יש להסתפק אם נאסר מה שברר, וצ"ע. ודמי למה שהסתפק בסי' שי"ח א"א סק"ב במבשל דבר הראוי לאכול חי כמו תפוחים אם נאסר מדין מעשה שבת כיון שיכול להנות מהדבר בלא המלאכה].
ויש להעיר דאפשר דמעשה שבת אסור רק אם לא היה יכול להגיע לתוצאה זו בהיתר כמו בבישול אבל אם בורר פסולת מתוך אוכל נהי דעביד איסורא מ"מ כיון דיכול היה גם לברור בהיתר אין בזה איסור דלא נהנה מהמלאכה דגם בלאו המלאכה יכול היה לאכול את האוכל. ועמד על זה המנחת שלמה (ח"א סי' ה' ענף ג') וכתב עפי"ד שם דיש חילוק בין איסורי אכילה לשאר הנאות דבאוכל שנעשתה בו מלאכה נעשה לחפצא דאיסורא ככל מאכ"א ואסור אפי' אם כעת לא נהנה מהמלאכה [כגון שהוסיפו מים למיחם שהיה בו מספיק מים דאסור להנות] משא"כ איסור הנאה ממעשה שבת אינו אא"כ נהנה מהמלאכה אבל אם בלא המלאכה היה לו הנאה זו אין לאסור.
לפי"ז הבורר בשבת בגד או סכו"ם [דאינו מידי דאכילה] פסולת מתוך אוכל לאלתר דעבר על איסור בורר לא יהיה בזה דין מעש"ב ויהיה מותר להשתמש בכלי זה כיון שאפשר היה לברור אוכל מתוך פסולת באופן המותר ונמצא שלא נהנה מהמלאכה.
ובאמת באור שמח פ"ד משבת ובשו"ת הר צבי (או"ח קפ"ד) כתבו סברא זו דאין איסור מעשה שבת אא"כ לא יכול להנות בלא המלאכה אבל אם יכול היה להנות בלא המלאכה [כגון מטמין דבר חם בדבר המוסיף הבל בע"ש דיכול היה לשמור על החום ע"י שהייה על גרוף וקטום – אור שמח שם] אין בזה איסור משום מעשה שבת, וראיתי בספר הדן על חשמל בשבת שרצה לפי"ז לצדד להתיר חשמל בשבת אפי' שנעשות פעולות שאינם פיקו"נ כיון שגם בלא פעולות אלו יכול לקבל חשמל.
אמנם, מהפמ"ג גבי בורר מוכח דלא ס"ל הך סברא, והביה"ל פסק כן להלכה, וטעמו י"ל דכיון דסוף סוף ההנאה באה לו ע"י מלאכה האסורה יש בזה משום מעשה שבת ולא מהני מה שיכול היה לעשות בהיתר.
