אדם המקיא בשר

אף בלועס בשר ממש לתינוק בלי בליעה, אף שיש פוסקים שמחמירים להמתין אח"כ שש שעות בשביל לא פלוג, מ"מ דעת הרבה פוסקים [כולל רעק"א (ס' פ"ט ס"ק ב') היד יהודה (שם פיה"א ס"ק א', פיה"ק ס"ק ג') הערוך השלחן (שם ס"ק ד') ואפ' הבדי השלחן (שם ס"ק ל"ח) והמעדני השלחן (שם ס"ק ד' – לעת הצורך) הוא להקל בהמתנת שעה.
וכל זה מיירי בלועס בשר ממש ופולט, אבל בכשרק טועם, בלא לעיסה כלל – כל הפוסקים העתיקו דברי המהרש"ק בזה (הגהות חכמת שלמה על פמ"ג מ"ז ס"ק א') – דדוקא לועס אבל אם לא לעס כלל רק טעם בלשונו ופלט מיד אין צריך להמתין לכולי עלמא ואין בזה גדר וסייג כלל, עכ"ל. וכ"כ הפר"ח (ס"ק י"ח) בענין טעימת תבשיל דאינו כלום ורק צריך קינוח והדחה. וכן הוא דעת הזבחי צדק (ס"ק ה') והבן איש חי (ש"ש פרשת שלח ס"ק ט') והדעת קדושים (ס"ק ג') שמסביר דעיקר הטעם של בשר שנמשך הוא רק על ידי סעודה, וטעימה בלי בליעה י"ל דקיל גם לטעם ההוא שעל ידי מים שמדיח פיו סר הטעם מהפה, ורק על ידי הסעודה שוהה הטעם יותר, עיי"ש. וכן הסכימו למעשה הערוך השלחן (ס"ק י"ד) והכף החיים (ס"ק ד'). וכ"כ בשו"ת כפי אהרן (ס' ל') דבטעימת לשון לחודא ליכא מאן דמצריך שהייה, דליכא לא טעם דרש"י ולא טעם דרמב"ם, עיי"ש. וכן פסק לדינא הגר"י קמנצקי (אמת ליעקב על שו"ע יו"ד ס' פ"ט הערה ל"ה) ובשו"ת רבבות אפרים (חלק ח' ס' שכ"א – אבל מסיק דמ"מ יותר טוב להחמיר שלא לעשות אא"כ יש צורך).