לתרומות לחץ כאן

קביעת מזוזה על ידי מברגה חשמלית

קבעתי מזוזה בעזרת מברגה חשמלית, וכעת הסתפקתי האם עשיתי כדין. שהרי נמצא שלא 'אני' קבעתי את המזוזה אלא המברגה שאני רק הפעלתי אותה. וכיון שהמברגה אינה יהודי – הרי שקביעת המזוזה לא נעשתה בכשרות, וצריך לקבוע אותה מחדש. [יש לציין, שלמרות שצריך ללחוץ על המברגה בשביל שהבורג יכנס, אך נראה שאין זה אלא כמסייע למברגה בעלמא, אבל עיקר הכנסת הבורג נעשית על ידי סיבובו, שזה נעשה על ידי המברגה. וצריך רק להחזיק אותה במקום הנכון]
מה אומר הרב?

תשובה:

שלום רב.

קביעת מזוזה על ידי מברגה חשמלית נחשבת כקביעה בכח האדם הלוחץ על המברגה.

מקורות:

אף שנחלקו האחרונים לענין מכונה שעושים בה מצות אם נחשב הדבר לכוח האדם או לא, בנידון זה לכולי עלמא נחשב הדבר לכוחו כיון שהאדם הלוחץ על המברגה משתמש בכח המברגה כדי לחבר את הבורג לקיר, ודומה הדבר לזורה ורוח מסייעתו בשעה שהרוח נושבת שנחשב מעשה גמור של האדם שמשתמש עם כח הרוח לזרייה, ויותר מזה כתב החזון איש בשביעית סימן כ"ו לענין חרישה במכונה שנחשב לחרישה אף אם אינו צריך ללחוץ כל הזמן על הדוושא כיון שהוא מכוון אותה לאן תלך עי' שם.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. ישר כח על התשובה ועל המקורות.
    לכאורה יש להעיר. שהרי מסקנת הגמרא (ב"ק ס:) שזורה ורוח מסייעתו נחשב מעשה רק בשבת, משום שמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל לא בניזיקין, ששם צריך מעשה גמור. ונראה שבענין כח גברא הדרוש בקיום המצוות, כמו קביעת המזוזה, קשירת ציצית וכו' – צריך מעשה גמור (שהרי לא נאמר בזה החידוש המיוחד של 'מלאכת מחשבת אסרה תורה'). וכן יש לומר גם לגבי מה שהבאתם מהחזון איש.

  2. הדגשתי בתשובה שדווקא בזורה ורוח מסייעתו שמשתמש עם הרוח לזרייה, וכן כתבו הרבה אחרונים שבכה"ג לאו דוקא בשבת חייב, אלא זה נחשב מעשה גמור, אם משתמש עם כח הרוח, יעוי' באגלי טל זורה סק"ד ובחזו"א ב"ק סי' א' סק"ד ועוד אחרונים, וכאן עדיף אף מזה כיון שלא רק משתמש עם כח הרוח אלא מפעיל אותה כיון שהוא מפעיל את החשמל ומכניס את הברגים בכוחו לקיר.

  3. אכן לא שמתי לב להדגשתכם משום שלא שמעתי על חילוק זה. ישר כח על החדוש!
    אך רציתי לדייק לגבי מקורותיו. שכן בדקתי במקורות שהבאתם ולא מצאתי זאת.
    בחזון איש (ב"ק סי' ב סק"ד ד"ה ולבתו הרוח) אכן מחלק בין שהרוח נשבה לפני שהוא התחיל ללבות לבין שהתחילה לנשוב לאחר שהוא התחיל, אלא שהוא מדבר לפי שיטת רבא שאינו מחלקת בין שבת לניזיקין, וסובר שאכן חייבים בנזיקין בגוונא של זורה ורוח מסייעתו, ומחלק שזהו דווקא ברוח מצויה אבל ברוח שאינה מצויה פטור, ועל זה אמר החזון איש, שעל כרחך צריך לומר לדבריו שבשעה שהוא התחיל ללבות עוד לא היתה רוח (שאינה מצויה) [וזה פשוט, כי אם לא כן, איזה הבדל יש בין מצויה לאינה מצויה]. אך לפי מאי דקיי"ל כרב אשי, שמחלק בין שבת לנזיקין, אינו מבואר בחזון איש שקיים חילוק זה.
    כמו כן עיינתי באגלי טל שציינתם, ולא מצאתי שם חילוק זה – אם אכן כוונתם היתה לאגלי טל, הייתי רוצה לבקש שתמדקו את הציון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל