"המוצא בשר בין שיניו אפילו עברו כבר שש שעות מאכילת הבשר ובלעו שוב, אינו חייב להמתין שש שעות, ויש שכתבו להחמיר בזה."
מה המקור לזה שאם בלעתי את הבשר שבין השיניים (נאמר ארבע שעות אחר שאכלתי בשר או אפילו שש שעות אחר כך כמו שכתוב בהלכה) אפשר להקל ויש מחמירין?
תשובה:
שלום רב.
אם מצא בשר בין השיניים והסירו ולא בלעו אינו צריך להמתין עוד, אך אם בלע את הבשר שמצא בין שיניו יש להחמיר ולהמתין אחריו ו' שעות לפני אכילת חלב, ודין זה הוא אף אם מצא את הבשר לאחר ו' שעות מאכילת הבשר.
מקורות: כתב הש"ך סימן פ"ט סק"ג בשם הר"ן שבשר שבין השיניים אין צריך להמתין ו' שעות משעה שמסירו אלא משעת האכילה, מבואר שאם אינו מסירו אלא בולעו יש לו להמתין ו' שעות. וכן משמעות הרמ"א שכ' שאם מוצא בשר בין שיניו מסירו יש להדיח פיו וכתב הש"ך סק"ד שיש גם לעשות קינוח ולא רק הדחה וכן העתיק בחכ"א כלל מ' סימן י"ב. ומבואר דאם בלע את הבשר שבין שיניו יש להמתין ו' שעות, והטעם נראה שלא חילקו חכמים בין בשר מועט למרובה.
אמנם אחר ו' שעות הדבר תלוי בטעמי המתנת ו' שעות דלדעת הרמב"ם סיבת המתנת ו' שעות הוא משום בשר שבין השיניים, מבואר דאחר ו' שעות אין לחשוש לבשר שבין שיניו [והיינו דמתקלקל בהבל הפה כמבואר בחת"ס בחידושים לחולין דף קד,ב] אמנם כ"ז לדעת הרמב"ם, אך לשיטת רש"י טעם המתנת ו' שעות משום שהבשר מושך טעם, לפי"ז אין מקור להתיר בשר שבין שיניו לאחר ו' שעות, ועדיין שם בשר עליו לעולם, ולדינא הטור חשש לב' הטעמים וכן הוא הלכה פסוקה בשו"ע סימן פ"ט סעי' א', וא"כ מוצא בשר בין שיניו ובלע אותו אף אם מצאו לאחר ו' שעות, יש להמתין עליו שוב ו' שעות, ולכן המוצא בשר בין שיניו יסירנו, וכ' הרמ"א שאף צריך להדיח פיו אחר שמסירו ובזה אי"צ להמתין ו' שעות. [ולאחר ו' שעות כ' הא"ר שיש להקל שאין צריך גם קינוח וגם הדחה בחד מינייהו סגי [ועיין יד"י שביאר טעמו לצרף דעת המקילים דבשר אחר ו' שעות אינו נחשב בשר כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם.]
